"תחפושות יצירתיות ומושקעות? לא לילדים שלי"

מיד כשהילדים חוזרים מהגן ועל שפתיהם השלאגר הידוע "דובישבט הגיע..." אני שוב תוהה לעצמי איך לא ראיתי את הנולד, זאת אומרת את ילדי העתידיים ולא התאמצתי קצת יותר בשיעורי מלאכת יד ביסודי עם המורה שוּלה?

זה נכון שהיו נסיבות מקלות לחוסר ההשקעה שלי בתחום: הכישרון המשפחתי שפסח עלי והמורה שולה שבמקום לשבח אותי על המאמצים, למרות שתי ידי השמאליות, עיקמה פרצוף בכל פעם שראתה את המחדלים שיצרתי ופנתה לשבח את ה"בתיה עוזיאל" הכיתתית שכמובן הצליחה להוציא תחת ידיה יצירת אומנות שהאפילה על כל השאר, במיוחד על היצירה המסמורטטת שלי.

את המחיר אני משלמת היום. אני וילדי. מדובר על תחרות שאני לא יכולה לעמוד בה. בכל שנה מחדש אני מוריקה מקנאה כשאני רואה ילדים מחופשים בצורה מקורית, מדוייקת, בתחפושת תוצרת בית, כשכל הניואנסים עשויים בקפידה.

רוצה להיות בקבוק קוֹלה

לעולם לא אשכח את היום בו חזר בכורי מהגן עם הבקשה להתחפש השנה בפורים לבקבוק קוקה קולה. השקעתי שעות בתכנון ומחשבה איך להפוך את החלום למציאות, עד שהבנתי ש... עדיף שלא. הילד לא נולד לאמא הנכונה. זו שתוכל להגשים עבורו את פנטזיית התחפושת המקורית. שכנעתי אותו להתחפש בסופו של דבר למשהו קצת יותר בנאלי שאפילו אני אצליח לארגן לו ושזה יראה מה שזה אמור להראות ולא יעמיד את ילדי הרך מול השאלה המביכה "אז למה בעצם התחפשת?" – שאלה שאלף טיפולים פסיכולוגים לא בהכרח יצליחו למחוק...

מצד אחד, לשמחתי, לרוב בקשותיהם של ילדי צנועות ובגדר הסביר (למעט מקרה הקוקה קולה). לבנות יש את השנים האלה, בין גיל הגן לתחילת בית הספר היסודי, שבכל שנה הן רוצות להתחפש ל"מלכת ה", "נסיכת ה", "פיית ה" ומה שנשאר זה להשלים את החסר, לערוך הסבה מקצועית לשמלת המלמלות שקנינו לפני שנתיים בתור "מלכת אסתר" ולהכריז עליה מהיום כמשודרגת ל"פיית הלבבות". הנזק מסתכם בקניית כמה אביזרים נלווים ורצוי שיהיו רוויי לבבות, כוכבים ונצנצים ולא לשכוח איפור (רצוי בטעם רע) והילדה מאושרת!

הבנים שלי, לעומת זאת, מסתפקים בגיל צעיר במשהו מפחיד. בשנה שעברה בן ה-4 סבר שלהתחפש לאריה נורא יבהיל את החברים בגן ויצור את הרושם המתבקש. אני צפיתי את הבעיות שיגיעו בהמשך, אבל הוא התעקש על הקונספט של חית הטרף. ככל שהתקרב החג וחבריו של הגוזל החליפו בגן רשמים על תחפושות מאובזרות חרבות, אקדחים ורובים – הילד התחיל להתלונן. בסופו של דבר היה לנו בשנה שעברה אריה עם אקדח צמוד.

יש מצב שהם גם מתבייתים על אותה התחפושת במשך שנים – סיבה נוספת לאמא שלהם להרגיש מובכת מול האמהות בגן שזוכרות שגם בשנה שעברה ולפני שנתיים וגם לפני שלוש – הילד היה מחופש לקאובוי.

ניסיון נואש ליצירתיות

לפני מספר שנים גיליתי שיש ערכות בדיוק בשביל אמהות כמוני – אריזה מוכנה להכנת תחפושת מקורית, עם כל האביזרים הדרושים והוראות הכנה מדויקות. מדובר על פעולות פשוטות שאפילו הורה נטול כישרון לא יצליח לפשל בהן. התוצר נראה לא רע ומן הסתם סוחט מחמאות וציון גבוה על מקוריות, כשלהורה המתוסכל (כמוני) יש הרגשה טובה על כך שהוא הכין לילד תחפושת במו ידיו, ואפילו תחפושת מקורית. הבעיה היא – התחפושת מקורית מדי.

התקשרתי לילדים נרגשת מהחנות שבה גיליתי את הנס שהומצא במיוחד עבורי ודיווחתי להם על האופציות המוצעות שם. לתדהמתי, כשהילדים שמעו על מה מדובר הם מיד פסלו על הסף. זה פשוט לא דיבר אליהם! תנו להם את השמלה המרשרשת ואת האקדח עם הפיקות - והם מאושרים.

באותה נשימה החלטתי גם שאין טעם לרמות את עצמי. נכון שאני רוצה להרגיש שאני אמא יצירתית שמשקיעה, אבל מי אמר שדווקא תחפושות לפורים זה המקום להפגין יצירתיות ולפרוק תסכולים משיעורי מלאכה בכיתה ג'? והילדים, מה לעשות, בדרך כלל הולכים על הבנאלי.

אם לילדה חשוב להיות מלכה ליום אחד ולילד להיות לוחם עטור חרבות (וגם ההפך, אגב. לא כל הילדים נצמדים לחלוקה הג'נדרית הבנאלית) ואם זה מה שעושה להם טוב, אז מי אני ותסכולי שנעמוד בדרכם? שיהיה להם לבריאות! וזה שיהיו בכיתה עוד 20 כאלה בדיוק לא יוריד מתחושת האושר שתציף אותם כשהם יצעדו בדרך לבית הספר מחופשים בדיוק למה שהם רצו ובחרו.

וגם תהיה לנו אמא אחת – שקצת מקנאה באמהות המוכשרות שיכולות לחולל ניסים בארגז התחפושות המשפחתי, אך שמאוד גאה בילדיה שיצעדו לגן ולבית הספר בתחפושת קנויה ובנאלית, אבל יהיו מאושרים עד הגג כי זה בדיוק מה שהם רצו.

• ליטל אלקלעי, אמא אחת במשרה מלאה ל-6 ילדים.