"אלטרואיזם עושה לי פריחה", ציטטתי פעם סטודנטית שדיברה איתי על גברים טובי לב. במאמר אחר שעסק באותו נושא הצגתי את לורד ביירון ואת קזנובה, אגואיסטים מדופלמים, כדוגמאות לגברים מושכים. אני חוזר אל הנושא בעקבות ג'ימי, מגיבוריה של הסדרה "הכל דבש".
ג'ימי ניחן בטוב לב ברמה של פרומו לעצמו. הסגנון הוא "תראו כמה שאני עשיר", שזה אומר שאתם לא. הוא רומס את כבודם של האנשים שעליהם הוא כופה ליהנות מכספו. טוב הלב שופע ממנו בספונטניות של "אם לא הבנתם עד עכשיו כמה אני שווה, אז קבלו עוזרת בית על חשבוני".
ג'ימי הוא פרזיט מצוי. נראה לו די מגניב שהחברה שלו סוחבת לבדה את המזוודות הכבדות. אם היא מבקשת ממנו לעזור בכל זאת, היא כבר נודניקית ומעצבנת. ג'ימי ממחזר את החיזורים שלו מאשה לאשה. אם הם הצליחו לו פעם אחת, אז קדימה, באותה שיטה בדיוק, אל הנשים הבאות.
ג'ימי הוא נצלן מצוי. הוא חונק את יעל בנוכחות שלו, בקושי עוזב את הבית שלה ולא מניח לה מהסמסים שלו. אבל לאחר שהוא חוטף מבעלה אגרוף בפנים, הוא אומר לה שהם צריכים להתרחק, כי הוא מפחד שהיא תחנוק אותו. הוא מחזר, לפני זה, אחרי יעל כשבעלה ישן לצדה, למרות תחינותיה שיפסיק, וכשיעל באה אל ביתו הוא מבקש ממנה ללכת, כי הוא לא רוצה להעיר את החברה שלו.
בשפה הישראלית הסלחנית, ג'ימי הוא גבר אמיתי. יש כאלה שיגידו שהוא אותנטי. בשפה המחמירה שלי, ג'ימי הוא סטריאוטיפ מכוער של הגבר הישראלי. אין לו את הכישרון והמקוריות של לורד ביירון, ולא את החן הכובש של קזנובה, ועדיין הוא מטריף את דעתה של יעל.
האם חוסר ההתחשבות עובד גם במקרה של טיפוס כזה?
התכונה של התחשבות מיוחסת, על פי דעות קדומות, לנשים. גבר מתחשב נחשב לנשי, וגבר חסר התחשבות נתפש גברי ולכן מושך יותר. דעות מהסוג הזה צצות גם בלא מעט תגובות למאמרים שלי. ספרות המחקר, לעומת זאת, טוענת שרוב הנשים נמשכות יותר אל גברים טובים (אלטרואיסטים). כיצד, אם כן, ניתן ליישב את הסתירה?
נראה שיש להבחין, לצורך זה, בין יחסים לטווח קצר לבין יחסים לטווח ארוך. כך, לפחות, ניסיתי בזמנו לפתור את הבעיה. יחסים קצרים לא דורשים גברים טובים. אין בהם אבהות, דאגות פרנסה, חובות של בית ואפילו לא שכנים. גם לא חייבים לנהל שיחות אל תוך הלילה ולא לשבת ביחד מול הטלוויזיה, מכורבלים בתוך אותה שמיכה. העניין החולף הוא המהות של היחסים הקצרים, ואז אין כמו הגברים הרעים מעוררי העניין והתשוקה. אגואיזם, כך נראה, טוב במיוחד ליחסים קצרים.
אלא שמחקר חדש שנערך על ידי ד"ר פט בארקליי (Pat Barclay) מאוניברסיטת מקמאסטר בקנדה, שפורסם החודש ב British Journal of Psychology, סותר את ההבחנה הזאת. לפי המחקר הזה, נשים נוטות להימשך יותר אל גברים אדיבים ומתחשבים בכל סוגי היחסים, קצרים או ארוכים.
אוכלוסיית המחקר כללה 150 סטודנטיות בקורס לפסיכולוגיה לתואר ראשון, בגיל ממוצע של קצת פחות מ-20, ו-155 סטודנטים כנ"ל. הסטודנטים, נשים וגברים, התבקשו לקרוא פרופילים קצרים של בני או בנות המין השני, בצירוף של תמונות, ולסמן את דרגת הנכונות שלהם לקיים איתם יחסים קצרי מועד, או ארוכי טווח, ובתוך כך גם לדרג עד כמה הגברים או הנשים האלה מושכים מבחינה פיזית ומינית.
חלק מהממצאים לא מחדש כלום. נמצא למשל, שגם נשים וגם גברים מעדיפים, ליחסים ארוכי טווח, אנשים טובים (אלה שהפרופילים שלהם כוללים רמזים אלטרואיסטים).
חלק מהממצאים יכול להפתיע, או תלוי בעצם את מי שואלים. נשים נוטות להעדיף גברים אלטרואיסטים הן לגבי יחסים קצרים והן לגבי יחסים ארוכים. הגברים, לעומת זאת, גילו סלידה קלה מנשים אלטרואיסטיות, אם המטרה היא לשכב איתן וללכת.
אם חשבתי שטיפוס כמו ג'ימי יכול לרתק אליו נשים המחפשות סטוצים, מתברר שטעיתי. אני בטוח שיש נשים שנמשכות אליו, אבל לפי המחקר לפחות, נשים כאלו הן מיעוט שבמיעוט. אולי - ועכשיו אני אולי חוטא בדעות קדומות - יותר נשים ישראליות יכולות להימשך אל טיפוס כזה מאשר נשים קנדיות. בכל זאת, תרבות הדחקות וההתעלקות על מסכנים די שולטת בישראל.
ייתכן שנורמות תרבותיות של התחשבות, כמו אדיבות ונימוס משחקות תפקיד גדול יותר בקנדה מאשר בישראל, ולכן אדם כל כך גס רוח יתקשה למצוא שם נשים ואפילו לזמן קצר. אבל אני באמת לא יודע. אלה השערות אנתרופולוגיות שאינן מתחום העיסוק שלי. אני כן יכול להגיד שאני לא מבין איך אחת כמו יעל, כלומר זו שבסדרה, מסתחררת מטיפוס כמו ג'ימי.
