לא הרכבתי משקפיים וכמעט פספסתי אותו
רם עקב אחריי בקמפוס לבדו או עם חברה, ואני לא ראיתי בלי המשקפיים ולא הגבתי. הוא חשב שאני סנובית, עד ללחיצה גורלית אחת בפייסבוק. סיפור חמישי בתחרות "נפלנו ברשת"
רם, בן זוגי היום ואני למדנו באותה המכללה, רק שהוא למד שנתיים מעליי. לימודים משותפים בדרך כלל מביאים לכך שנהיה באותו אזור באותו הזמן, ולפחות כמה שעות בשבוע. לעובדה איך לא נתקלנו זה בזו בלימודים יש סיבה בה תיווכחו בהמשך.
הסיפור שלנו התחיל כשאני הייתי בשנה השנייה ללימודיי לתואר ראשון, בעוד הוא היה בשנה האחרונה ללימודיו. באופן עקרוני (כן, מתוך עיקרון דווקא!) לא נהגתי להרכיב משקפיים, אותם אני צריכה כדי לראות מרחוק ביום יום, משום ששנאתי אותם ושנאתי את איך שנראיתי בהם.
הנטייה שלי להתעלם מקיומם של המשקפיים ומהצורך שלי בהם היתה יכולה לעלות לי ביוקר אילולא האינטרנט... רוב האנשים רואים את ההתנהגות הזו שלי כמשהו מוזר ולא מובן, אבל אם נעבור מנטייה אחת לאחרת, רם נהג ללכת אחריי ברחבי הקמפוס.
רם ביצע את המעקבים לבדו או לעיתים בלוויית ידידתו הטובה, בניסיון ליצור עימי קשר עין ולמשך תשומת לב. יש שיראו בכך אקט רומנטי, ויש שיחשבו זאת לאקט מעט מטיל אימה. מן הסתם לאור הנסיבות (אני נטולת משקפיים ולא רואה כלום מרחוק), נסיונותיו לא צלחו.
עולם קטן ופייסבוק עוד יותר קטן
הוא חשב שאני סנובית ולא מחזירה מבטים בכוונה, ולאחר זמן מה ויתר, על אף שאמר לחבריו לספסל הלימודים שאני היא זו שהוא רוצה להיות איתה לנצח ושהוא יודע זאת גם אם איני נוטה להישיר אליו מבט בחזרה.
כך עברה לה שנה, רם סיים את התואר והמשיך בחייו. איך כל זה קשור להיכרות באינטרנט? מיד תגלו. אם לא היינו מתפספסים בהקדמה הזו, אולי לא היינו מגיעים לאן שאנחנו נמצאים היום. יום אחד, תוך כדי גלישה בפייסבוק, רם ניסה ללחוץ על קישור כלשהו בדף הפרופיל שלו, אך בטעות לחץ על שם של ידידה.
מקרה הרה גורל מספר 1: לחיצה קטנה ורגעית זו על העכבר, הובילה למרבה המזל את רם לרשימת החברים של הידידה, המלווה בתמונות הפרופיל של כל אחד ואחת מהחברים שלה.
מקרה הרה גורל מספר 2: הלחיצה על לינק תמים הובילה אותו מהר מאוד אל תמונת הפרופיל שלי שעמדה בראש רשימת החברים של הידידה. כבר נאמר על ארצנו שהיא קטנה עם שפם, ויש הטוענים שגם העולם שלנו בסך הכל קטן מאוד. ואני טוענת: עזבו אתכם מהעולם, גם פייסבוק, מתברר, לא כה גדול.
מקריות, גורל והרבה מזל
קול קטן בתוכי לחש לי שהוא חתיך הורס. רם ונעה
כולם מקושרים עם כולם, כולם חברים של כולם, והידידה של רם ואני, בשיא המקריות או הגורל ובעיקר - למרבה המזל (ויש הרבה מזל בסיפור שלנו), שירתנו יחדיו בצבא. ההיתקלות הבלתי צפויה של רם בתמונה שלי הובילה אותו לפעול לפי דחף רגעי והוא שלח לי הודעה: "ראיתי אותך בקמפוס בעבר. אף פעם לא ניגשתי לדבר איתך, אבל את נראית לי חמודה ואשמח אם נוכל לדבר בטלפון".
בנות מקבלות הודעות כאלו בפייסבוק כל הזמן, אבל הפעם קול קטן בתוכי לחש לי שהבחור נראה נחמד. הפייסבוק גם אפשר לי לראות תמונות שלו ולדעת מראש איך הוא נראה. מיותר לציין שהוא חתיך הורס. הקול הקטן התעקש שכדאי לי להסכים.
אני, אחרי שנה מיוסרת ומייגעת של דייטים כושלים ובחורים מוזרים, נעניתי למרות שקצת היססתי בהתחלה. שוחחנו בטלפון, קבענו דייט ראשון שארך לא פחות מתשע שעות וכלל בילוי בפאב עם בירה ופיצה, סושי, בית קפה בגשם ועוד שעה של שיחה לעומק ברכב שלו מתחת לבית שלי, והנה, היום אנחנו כבר בוחרים דיג'יי לחתונה המהממת שנערוך באוגוסט הקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
