נוסעים שיצאו להפלגה בת שבועיים עם חברת מנו ספנות טענו כי כבר בעלייה לאנייה בנמל חיפה נאלצו לעמוד שעות בשמש הקופחת יחד עם רבים אחרים, וכי במהלך ההפלגה שופצה האנייה והדבר גרם להם לסבול מריח חריף של צבע טרי. בנוסף נטען, כי חנות הדיוטי פרי הייתה סגורה רוב הזמן בשל ספירת מלאי וכי אנשי החברה לא התייחסו לתלונותיהם הן במהלך ההפלגה והן כאשר פנו אליה בכתב לאחר מכן. בשל כך, פנו לבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד בתביעה לפיצויים.
לטענת מנו ספנות, הבידוק בעלייה לאנייה אינו באחריותה, אלא באחריות בלעדית של ביקורת הגבולות בנמל חיפה ובשל בעיות הביטחון הוא נמשך זמן רב. בעניין השיפוץ נטען, כי אחת לכמה ימים נדרשת עבודת ניקוי וצביעה של האנייה לביטחונם ורווחתם של הנוסעים, שאינה פוגמת באיכות השירות.
כן נטען, כי חנות הדיוטי פרי פתוחה כל העת כאשר האנייה נמצאת במים בין לאומיים. באשר לטענה בדבר היחס המזלזל שזכו לו הנוסעים נטען, כי כלל העובדים "הסבירו פנים" ועשו הכול להנעים את זמנם.
השופטת נגה שמואלי-מאייר קבעה, כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת תביעתם, כאשר לא צירפו מסמכים לחיזוק טענותיהם והתמונות שהציגו לבית המשפט אינן מספקות. כן נקבע, כי טענותיה של מנו ספנות לעניין הבידוק הביטחוני וחנות הדיוטי פרי הן סבירות.
לפיכך, נדחתה התביעה. לפנים משורת הדין לא נפסקו הוצאות ההליך.
לעיון בפסק הדין
אתר המשפט הישראלי פסק דין
