הרגשתי שכבר הכרתי את כל הגברים בארץ
ואין אף אחד שאני רוצה. לא האמנתי בפייסבוק, לא האמנתי באהבה ממבט ראשון, אבל כשהכרתי את דני - חיי השתנו. סיפור עשירי בתחרות "נפלנו ברשת". מחר תתחיל ההצבעה
לאחר קשרים עם סופים טראגיים ותקופת רווקות של חשבון נפש והיכרות עם עצמי, התעוררו בי ניצנים של רצון לקשר. למרות מאות החברים וכמות לא מבוטלת של רווקים שמנסים את מזלם, תמיד נשבעתי שגבר שמתחיל איתי דרך פייסבוק לעולם לא יקבל אצלי הזדמנות. שללתי את האמונה בהיכרות אונליין - היה לי ברור שלא כך אמצא הגבר שאני רוצה.
אני בחורה מאוד לא שגרתית, וכך גם סגנון המוזיקה שאני אוהבת, המראה שלי, הלבוש והשקפת העולם. גם הטעם שלי בגברים מאוד ספציפי, ומובן שאני ביקורתית ובררנית מאוד. הרגשתי שהכרתי את כל הגברים בארץ, ואין. פשוט אין את האחד שאני רוצה.
אני זוכרת את עצמי אומרת לחברות שלי: "אף אחד לא אמור להגיע מחו"ל?" שאלה הזו חזרה על עצמה ככה במהלך חודשים רבים. הן חייכו תמיד ולא הרחבנו בנושא. זה משפט שנאמר בהלצה ובהומור ואף אחת לא האמינה שהוא עומד להתממש.
אבל אם אי פעם ראיתם את הסרט "הסוד", או פקפקתם בתיאוריה שמילים יוצרות מציאות, אני פה כדי להוכיח אותה.
ביום בהיר אחד, דני חזר מגרמניה.
פשוט ידעתי: זה הגבר של חיי
באחד מערבי הבילוי המסורתיים במועדון בתל אביב, יונית, חברה ותיקה, פנתה אליי ואמרה: "שמעי, ידיד שלי חזר מחו"ל. נראה לי שזה ממש יכול לעבוד. הוא ראה תמונות שלך בפייסבוק וביקש לפנות אלייך".
מובן ששללתי את זה באופן אינסטנקטיבי. היכרות דרך פייסבוק נראתה לי חשודה ולא אפשרית, אבל אז נפל לי האסימון. דני הזה, מי שהוא לא יהיה, חזר מחו"ל. במזל גדול הסכמתי, ומאותו הרגע חיי השתנו. כבר למחרת קיבלתי הצעת חברות. ראיתי את תמונת הפרופיל שלו, ובאופן הזוי, או אולי גורל, אין הסבר, פשוט ידעתי: איתו אני מתחתנת. זה הגבר שלי חיי.
התכתבות קצרה והחלפנו טלפונים. הוא התקשר, והבטן שלי התמלאה בפרפרים. הרגשתי והתרגשתי בצורה בלתי נשלטת. הקול שלו, כל מילה שאמר, הכל היה פשוט מושלם.
הקול שלו, כל מילה שאמר, הכל היה פשוט מושלם
אני פריקית של בעלי חיים, מתנדבת בעמותות ונוטה לאסוף חיות מהרחוב ולמצוא להן בתים. באותם ימים ובעצם עד היום, היו לי שני חתולים. דני אמר בטלפון :"הנסיכה שלי" כשדיבר על החתולה שלו. צורת הביטוי הזו המיסה וריגשה אותי, לעולם לא אשכח אותה.
דני חזר ברגל מתל אביב לראשון לציון
חשוב לי לציין - זה מעולם לא קרה לי. כל הקשרים בהם הייתי התפתחו כתהליך, ומעולם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון. ואז הגיעה הפגישה הראשונה עם דני. ההתרגשות היתה רבה, נפגשנו ברחוב שינקין בתל אביב וצעדנו לעבר הבר השכונתי. האהבה התפרצה בתוך שניות, והשיחה היתה מושלמת. הכל היה כל כך הדדי, שמצאנו את עצמנו מדברים על בניית משפחה וחולקים חלום של בית עם גדר לבנה.
מחווה ל"שר הטבעות" של טולקין
דני ליווה אותי הביתה, ומובן שגם אצלו התהליך היה דומה לשלי. הוא החליט להוריד את הלחץ הרגשי ומצא את עצמו צועד מתל אביב עד ראשון לציון בחזרה לביתו. כך התחילה לה מערכת יחסים קסומה.
עם הימים שעברו גילינו שהכל במשותף אצלנו: האהבה הענקית לבעלי חיים ולרכיבה על אופניים, אנחנו חולקים סגנון מוזיקה, סגנון קעקועים ובכלל את האהבה לאמנות – אני מציירת ודני מפסל. שנינו גם חובבי בישול (דני שף פטיסיירי במקצועו).
אנחנו חולקים אהבה גם לאותו סוג סרטים, כשהבולט בהם הוא העיבוד ל"שר הטבעות" של טולקין. בעקבות הסרט בחרנו להנציח את אהבתנו בקעקוע משותף של האות הראשונה של שמותינו על העורף בשפתו של טולקין, שפת בני הלילית.
ביחד בטוב וגם בעצב
עברנו יחד תקופות מדהימות וגם תקופות קשות במיוחד. בינואר דני שכל את אביו ואני שכלתי את אימי. מצאנו את עצמנו נמצאים יחד בשבעה, חולקים אבל. בתוך ימים של דמעות כאב וגעגועים, נדהמנו יחד מצחוק הגורל ולימדנו זה את זה איך להשתקם, לגדול ולהתחזק.
זה הסיפור המרגש שלנו: "בסך הכל" היכרות בפייסבוק. זה התחיל בהתאהבות ענקית, כעבור שבועיים ארוחות משפחתיות וכעבור שלושה שבועות - עברנו לגור ביחד! כעבור חצי שנה הגיעה הצעת נישואים, והשמיים הם הגבול.
זהו סיפור של אהבה שמגיעה פעם בחיים, ואין שנייה לה.
- את העמוד שלנו בתחרות אני מקדישה לך, ארוסי היקר, לכבוד יום הולדתך ה-33. מי ייתן ונזכה לחגוג עוד המון ימי הולדת ביחד. מזל טוב, ארוס שלי. אוהבת עד אין קץ.
לפנייה לכתב/ת 
