השיר הזה לא מבוצע הרבה, אבל יש לנו זיכרונות נהדרים ממנו: הפעם שניגנו את השיר במשך 20 דקות ברצף בכיכר יוניון בניו-יורק וסופת רעמים השתוללה מעלינו, הפעם שביצענו אותו עם להקת "The Pastels", הגירסה שביצענו בסיבוב הופעות באירופה שהיתה בקלות יכולה להגיע ל-45 דקות והפעם שניגנו את השיר במשך 35 דקות במועדון בסיטאל, עד שבעל המועדון סגר את החשמל, כביכול פרץ לרכב שלנו וכביכול גנב לנו את האורגן.
השיר הזה הוקלט עם דניאל קרטר, רוי קמפבל ג'וניור, ווילאם פרקר וסאביר מאטין, כולם מוזיקאי ג'אז נפלאים מניו-יורק. מאוד נהנו להקליט איתם וגם הופענו כולנו יחד בארבע הופעות שונות. ממש לא חיפשנו או תכננו את הדרך לבצע שירים בהופעות עם המוזיקאים האחרים, פשוט נתנו לדברים לקרות.
השיר הזה הושפע, כמובן, מהאגדה האורבנית שטוענת שפול מקרטני מת בשנת 66' והוחלף על ידי כפיל שמתחזה אליו עד היום. קראתי ספר בנושא וחשבתי שהסיפור יכול להיות שם מצוין לשיר. משם הכל קרה מהר. כתבנו את השיר בחצי שעה והוא הוקלט כבר בטייק השני.
בשיר הזה אפשר לשמוע את האקורד הפתוח, האקורדים שנוהגים לנגן סביב מדורה, מסוג האקורדים שהשפיעו עלינו בעקבות האזנה ללהקת "The Feelies". רצינו לפזר בשיר אווירה תמימה וישנה, ובגלל זה גם אפשר לשמוע כאן השפעות של מוזיקה משנות החמישים.
ניסינו שמילות השיר של "שוגרקיוב" יישמעו כמו מנטרה שאנשים מדקלמים לעצמם כדי להתעודד, כשהם מרגישים משהו ומתאפקים בכוח לא להתחנן בקול בפני מי שהם רוצים בו.
"יו לה טנגו" תופיע במועדון הבארבי בתל-אביב ב-22 וב-23 במרץ
