סקר בדק: האם הייתם תורמים איבר לבן משפחה?

בישראל ממתינים 690 איש להשתלת כליה, מתוכם 18 ילדים. כולם סובלים מאי ספיקת כליות סופנית. עד שהם יקבלו את הכליה המיוחלת, הם מחוברים למכונת הדיאליזה כמה פעמים בשבוע. לפי נתוני משרד הבריאות, בין השנים 2005 ל־2009 מתו 128 חולים בזמן ההמתנה להשתלת כליה.

בישראל אפשר לקבל תרומת איברים בשתי דרכים: תרומה מן המת ותרומה מן החי. במקרה הראשון מדובר בתרומת לב, ריאה, כליה, כבד לאחר קביעת מוות מוחי על ידי שלושה רופאים. קציר האיברים מתבצע רק לאחר שהמשפחה נותנת את הסכמתה. במקרה של תרומה מן החי (כליות ואונת כבד), ההשתלה מותרת כשמדובר בבני משפחה או בין אנשים שאינם בני משפחה, מה שמכונה ”תרומה אלטרואיסטית”. זו תרומה הנעשית שלא ממניעים כספיים (כמו חברים לנשק, חברים לעבודה או בשל מניעים אידיאולוגיים כמו בנים של נאצים שרוצים לכפר על עוון הוריהם). ועדה במשרד הבריאות אמורה לבדוק את כנות המניעים כדי להימנע ממצב שבמסווה של אלטרואיזם יתבצע סחר באיברים.

גם במקרה של תרומת בן משפחה תתכנס בבית החולים ועדה מיוחדת שתבדוק שהסכמת בן המשפחה היא כנה ולא התקבלה תחת לחץ.

ב־2009 התבצעו רק 83 ניתוחי השתלות כליה שנתרמו מהמת ו־69 ניתוחי השתלות מהחי, שמרביתן (57) נלקחו מבני משפחה של החולים, שהסכימו לתרום כליה לבן משפחתם. נתונים דומים לאלה נרשמו לאורך העשור האחרון. משיחות עם אנשי צוות בכירים מתברר כי אילו יותר בני משפחה היו מוכנים לתרום, כמחצית מהממתינים לכליה בארץ (כ־350 חולים!) היו עוברים את ההשתלה.

מדוע בני משפחה ממעטים לתרום?

בבדיקה שנעשתה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) נמצא כי השתלת כליה מתרומה של בן משפחה היא האפשרות הרצויה ביותר מבחינה רפואית

לטיפול בחולים הסובלים מאי ספיקת כליות סופנית, ואולם תהליך קבלת ההחלטות לפני התרומה מורכב ועלול לעורר לחץ ומצוקה נפשית אצל התורם הפוטנציאלי, אצל מקבל הכליה ואצל בני המשפחה.

תרומת כליה מן החי מעלה מגוון רחב של שאלות, כמו ההיבט המוסרי: מהי זכותה של הרפואה לפגוע בשלמותו של גוף בריא כדי לשפר את איכות חייו של אדם אחר? באיזו מידה מבטאת הנכונות לתרום כליה רצון חופשי ואמיתי של התורם? האם מותר לסכן את גופו כדי לשפר את איכות חייו של הנתרם? מהו שיעור התחלואה העתידית שהתורם נחשף אליה לעומת הרווח הצפוי לנתרם? וכיצד אפשר למנוע קיפוח של מי שאין להם בני משפחה שיכולים לתרום להם איברים מול מי שיש להם בני משפחה.

רחל זינגר, עובדת סוציאלית במחלקת ההשתלות במרכז הרפואי רבין (בילינסון): ”גילוי של מחלה כרונית כמו מחלת כליות בתוך המשפחה יוצר שינוי משמעותי מאוד בחיים של החולה והמשפחה. יש משפחות שרואות בזה אסון ואז לעתים נוצרת התרחקות מהחולה ואפילו נטישה, ויש משפחות שרואות בזה אתגר, ואצלן תהיה נטייה גדולה יותר לתרום כליה”.

”בעיקר הורים שתורמים לילדיהם ורואים בזה מעשה טבעי, אחים בכורים שיש להם נטייה לתרום, ויש גם מי שלוקח על עצמו את התפקיד של ’המטפל העיקרי’ במשפחה שמרגיש את הצורך להציע את עצמו באופן מיידי. לפעמים הוא גם נבחר כ”קורבן’ של המשפחה ויש עליו לחץ לקבל את כל התפקידים הפנים משפחתיים האלה”.

ומה החששות של החולים?

”יש חולים שאומרים שהם לא יכולים לבקש מבן משפחתם כליה מחשש לפגוע בו. יש חולים שלא רוצים להעמיד בסיכון את הבריאות של בן המשפחה, ויש שלא רוצים להעמיד בסיכון את מערכת היחסים".

ריקי קידר, סגנית מנהלת השירות הסוציאלי באיכילוב: ”במחקרים רבים שנערכו בקרב תורמי כליה עולה כי 90% היו מוכנים לתרום שוב. כמו כן נמצא כי תוחלת החיים של תורמי הכליה זהה לאוכלוסייה הכללית ואפילו גבוהה יותר, וזאת הודות למעקב רפואי צמוד הבודק את תפקוד הכליה הבריאה שנותרה”.

סקר: האם תתרמו איבר לבן משפחה גם אם זה יעמיד אתכם בסכנת חיים?

502 נשאלים יהודים בני 18־40 ענו על שאלה זאת ואחרות בסקר משותף של מגזין הבריאות ”מנטה” וחברת פרמה־קווסט מבית רשת רפואה. הממצאים דווקא מעודדים.

עד כמה תהיה מוכן לתרום איבר לבן משפחה?

מה גילינו? בממוצע שלושה מתוך ארבעה משיבים ציינו כי יתרמו איבר לבן משפחה במידה רבה מאוד, ו־86% בממוצע ציינו כי יתרמו איבר לבן משפחה במידה רבה עד במידה רבה מאוד.

מה גילינו? קרוב למחצית הציבור בממוצע השיבו כי יתרמו איבר לבן משפחה במידה רבה מאוד גם אם זה יעמידם בסכנת חיים, ו־69% בממוצע ציינו כי יתרמו איבר לבן משפחה במידה רבה עד במידה רבה מאוד גם אם זה יעמידם בסכנת חיים.

מה גילינו? תרומה לילד או ילדה: 66% מוכנים לתרום במידה רבה מאוד.

תרומה לבן זוג: 49% מוכנים לתרום במידה רבה מאוד. תרומה להורה: 44% מוכנים לתרום במידה רבה מאוד. תרומה לאח: 34% מוכנים לתרום במידה רבה מאוד.

• תרומה להורה: 44% מוכנים לתרום במידה רבה מאוד
• תרומה לילד/ה: 66% מוכנים לתרום במידה רבה מאוד
• תרומה לבן זוג: 49% מוכנים לתרום במידה רבה מאוד
• תרומה לאח: 34% מוכנים לתרום במידה רבה מאוד
  

לא מצאנו הבדל בין גברים לנשים. הנכונות לתרום איבר נמוכה יותר בקרב צעירים שאינם בעלי משפחות (גיל 18־23) מאשר בקרב גילאי 24־30 בעלי משפחות. הנכונות לתרום איבר גבוהה באופן מובהק בקרב בעלי השכלה על תיכונית ואקדמית מאשר בקרב בעלי השכלה תיכונית.