ספר שמגרש מפלצות ואז יוצר אותן בחזרה

את הטור הזה התחלתי לכתוב כבר חמש פעמים. בינתיים מחקתי ארבע ואין לדעת עד מתי השעשוע הזה ימשך. במשך חצי שעה מדאיגה אני יושבת מול ספר ילדים ונאבקת ברצון לחבק אותו. נכון, מדובר בספר מקסים ומוצלח, אבל זו לא הסיבה היחידה לרגשנות שקפצה עלי. אני פשוט מתגעגעת למיכאל, לאחיות שלו ולהורים שלו. נראה לי שצריך להתחיל מההתחלה.

המפלצת

ספר ילדים חדש יצא לקראת פסח. קוראים לו "לכי מפה, מפלצת ירוקה!" אין בו הרבה מילים, אבל כמו כל ספר ילדים חכם, הוא מצליח להעביר מסר מורכב ומעניין באמצעות החוויה בלבד, בלי שימוש בהסברים, מוסר-השכל והטפות.

בחלקו הראשון של הספר, דף אחרי דף, "נבנית" המפלצת הירוקה במילים ובחיתוכי נייר. "למפלצת הירוקה יש שתי עיניים צהובות (על הדף – שתי עיניים צהובות) / אף ארוך ירוק-כחול (האף מתווסף), פה אדום מלא שיניים לבנות חדות (הפה מתווסף) וכך הלאה.

אבל הילד המספר מגלה שהמפלצת שהוא עצמו יצר, יכולה גם להפחיד. לכן, הוא קודם כל קורא לעברה "אני לא מפחד ממך בכלל!", שזה משפט מצוין לצעוק נוכח דברים מפחידים. ואז הוא מסלק את המפלצת, כמו שיצר אותה, איבר אחרי איבר: "אז לך מפה, שיער סגול מקורזל (השיער נעלם) / לכו מפה, שתי אזניים קטנות ושמנמנות! (האזניים נעלמות)" וכך הלאה, עד שמהמפלצת לא נותר דבר: "לכי מפה, מפלצת ירוקה! ואל תחזרי! עד שאני אגיד לך".

מיכאל

הרבה מאוד ספרי ילדים נכתבו על מפלצות, מכשפות, שדים ופחדרונים. זה אחד הספרים הטובים בהם. הוא אומר בצורה אלגנטית ופשוטה שכל המפלצות, השדים, החרדות והסיוטים הם יציר כפינו. אנחנו אדוניהם וכמו שיש לנו את היכולת לברוא אותם (וכישרון מפוקפק לנהל חיים שלמים על-פיהם), כך גם יש לנו את היכולת להעלים אותם. ולא פחות חשוב, גם להחזיר אותם, כשיהיה לנו קצת משעמם בלעדיהם. אבל רק כשבאמת נרצה. את הספר כתב ויצר אד אמברלי, אבל הסיבה שעכשיו אפשר למצוא אותו בחנויות בישראל היא שילד אחד שאני מכירה קרא אותו המון פעמים באנגלית, אהב אותו מאוד והחליט לתרגם אותו לעברית.

אז עכשיו אני צריכה לכתוב על מיכאל. ואני צריכה לעשות את זה בצורה שלא תישמע כמו הספד. הילד, טפו טפו טפו, בריא ושלם. ושלא ישמע כמו איזה ילד פלא שכתבות עליו רק מבאסות הורים אחרים כי נראה להם שהילדים שלהם לא מוצלחים באותה מידה. האמת שהוא באמת ילד ובאמת פלא, אבל לא פחות ולא יותר מכל הילדים-פלאים האחרים שמסתובבים סביבנו, דורשים אוכל לא מזין ומסרבים ללכת לישון.

בחודש הבא יחגוג מיכאל יום הולדת 12 וזה ממש נחמד מצידו לשלוח אלינו כמתנה לכבוד יום הולדתו את ספר הילדים שתרגם מאנגלית. כמו שציינתי, הוא באמת פלא, ילד משובח וחבר טוב מאין כמוהו. החיסרון היחיד שלו הוא שמזה כמה חודשים הוא ומשפחתו גרים בארצות הברית ואנחנו, ועוד הרבה-הרבה ילדים ומשפחות מתגעגעים אליהם מאוד.

אפשר לספר על מיכאל המון סיפורים. כבר כתבתי כאן, באחד הטורים הקודמים, על ההזמנה הרשמית להוגוורטס שהוא הכין עבור הבת שלי לכבוד אחד באפריל בשנה שעברה.

אני יכולה לספר איך כשהיה בן שמונה, הוא קצת הפחיד אותי כשמצא שקל ברחוב, צהל ושמח עד מאוד, ואחרי כמה רחובות, ראיתי אותו מניח את השקל על המדרכה. שאלתי אותו למה הוא עשה את זה והוא אמר שכדי שמישהו אחר ישמח למצוא את המטבע כמו שהוא שמח. חשבתי שהמקרה הזה חמור ביותר. מיד הלשנתי עליו להוריו ואפילו כיניתי אותו "סיינט מיכאל", אבל הם הרגיעו אותי שהקדוש נראה לאחרונה מקרקף את אחיותיו הצעירות כמו כל אח בכור נורמלי ואם לא אכפת לי להפסיק לבלבל להם את המוח כי הם צריכים להפריד.

• "לכי מפה, מפלצת ירוקה!" אד אמברלי. מאנגלית: מיכאל אבוטבול. כינרת.
  

רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "זהרורים", "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד. לכל הטורים של רינת פרימו .