נשיקה, סטירה

המשפט "אין חכם כבעל ניסיון" נאמר פעמים רבות על אנשים מבוגרים שהשכילו להפיק לקחים מאירועי החיים. היא רק בת 27, אבל אין משפט מתאים מזה כדי לתאר את מה שחוותה על בשרה סיוון (הפרטים המלאים שמורים במערכת) בשלוש השנים האחרונות.

לפני שהכול התחיל סיוון הייתה עוד צעירה תל אביבית נאה, מעין הבת של השכן. מאז חוותה טלטלה נפשית לא פשוטה שביגרה אותה, לדבריה, בעשר שנים לפחות. כיום, לאחר תהליך מורכב וארוך, היא מנסה להשאיר את הפחדים ואת השדים הרעים מאחור. רק מטען כבד אחד הנישא כאקססורי בלתי נפרד על כתפיה מקשה עליה לעשות זאת: התואר "מסורבת".

טעות מס' 1: "רציתי כבר להיות בזוגיות"

"אני ויותם (30) הכרנו בבליינד דייט דרך שידוך של אחי ואחיו, שעבדו יחד בארצות הברית", סיוון מנסה להסיר חלודה צורבת ולהיזכר בתחילת הקשר. "הייתי אז בתקופה לא טובה בשל משבר משפחתי שעברנו בבית. התגוררתי בתל אביב עם חברה, והוא גר בצפון הארץ. סיכמנו לצאת לדייט במרכז. מהרגע שנפגשנו מיד הרגשנו ש'זה זה'. אף פעם לא הרגשתי ככה לפני כן. כל כך רציתי להיות כבר בזוגיות. בדיעבד, זה היה סוג של בריחה".

בזמן שהחברות המקיפות אותה ניהלו זוגיות קבועה ויומיומית, סיוון נאלצה לתחזק את היחסים מרחוק באמצעות שיחות טלפוניות במהלך השבוע ומפגשים בוויקאנדס שתמיד נערכו אצלו. אחרי שלושה חודשים של זוגיות בשלט רחוק, יותם הציע לה לעבור לגור איתו. התוצאה: סיוון נפרדה מההוויה התל אביבית שהיא כה אהבה, מהחברה הטובה בדירה השכורה ומהעבודה הנוחה.

איך ההורים הגיבו למעבר לצפון?

"הם לא אהבו את הרעיון. הם טענו שזה מוקדם מדי ושאני לא מכירה אותו מספיק".

טעות מס' 2: המעבר לארה"ב

בתום חמישה חודשים של מגורים משותפים בצפון, שבהם סיוון לא מצאה עבודה (וגם לא את עצמה), החליט יותם לנסות את מזלו בארצות הברית. "אם לא תטוסי איתי, אנחנו נפרדים", ירה לא פעם לאוויר והפחיד את סיוון המאוהבת. "בדיעבד, כל החלטה שהתקבלה הייתה החלטה שלו בלבד. הוא תמיד היה שתלטן וכוחני", היא משחזרת. הרצון להחזיק בזוגיות ולא להיות שוב לבד הטיס אותה יחד איתו למחוזות התפוח הגדול.

"ידעתי מההתחלה שזה קשר לא בריא. לא סיפרתי לאף אחד על השתלטנות שלו ועל כך שהוא לא מכבד את רצוני. התביישתי לספר, ותמיד אמרתי לכולם שהחלטנו יחד". לאחר כשנה וחצי של עבודת מכירות בעגלות חזרו השניים לביקור קצר בארץ, שבמהלכו יותם הציע לה נישואים.

כל אחת זוכרת את ה־הצעה. איך היא הייתה? התרגשת?

"היינו עם חברים והוא פשוט שלף טבעת והציע ליד כולם".

איך הגיבו ההורים?

"אמא כל הזמן שאלה אם אני מאושרת, אם באמת טוב לי. אמרתי שכן. הייתי שחקנית מעולה במשך תקופה ארוכה".

שבועיים לאחר ההצעה השניים עלו על מטוס חזרה לארצות הברית, וישראל הפכה רק ליעד ביקור. "כל שני וחמישי רציתי לחזור לארץ", היא נזכרת. יותם קנה את רצונה במתנות ומשפטים נוסח "אנחנו פה כדי לחסוך כסף, להגשים את המטרה שלנו כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר ונוכל לקנות בית בצפון". במשך כל אותו הזמן, חצאי משפטים שלה על כך שלא טוב לה לא זכו לכל התייחסות מצדו.

טעות מס' 3: התעלמות מסימני אזהרה - אובססיביות והתקפי זעם

החיים בארצות הברית, בצל שגרה נטולת משפחה וחברים, גבו את מחירם: "לא הייתי מאושרת. עבדנו, רבנו כל הזמן, ולא היה לי עם מי לדבר", היא משתפת.

שיחות הטלפון למשפחה ולחברים בארץ לא חיזקו אותך?

"יותם אהב אותי בצורה חולנית. הייתי חוזרת הביתה והוא היה מנסה להריח אם נפגשתי עם גברים. הוא היה קנאי ואובססיבי כלפיי, ואסר עליי לדבר עם חברות, משפחה, ובטח ידידים. הוא רצה את כל כולי בשביל עצמו. הייתי נאלצת לדבר בסתר או כשהוא במקלחת. אם לא הייתי עונה לו לטלפון - אוי ואבוי לי. הוא היה חוקר, צועק ומתעצבן. הוא ממש כלא אותי נפשית".

הייתה אלימות?

"כן. למרות שהתוקפנות שלו התבטאה בעיקר במישור המילולי, היו גם לא מעט הרמות ידיים והשלכות חפצים לעברי. בהתחלה הוא היה מתנצל, אבל בשלב מסוים גם את זה הוא הפסיק לעשות. הוא פשוט הפך למפלצת".

סיפרת למישהו?

"העזתי לספר למשפחה רק אחרי שהחלטתי לעזוב אותו, ולא דקה אחת קודם. פחדתי ממנו מאוד וידעתי שאם אני אפתח את הפה - לא תהיה דרך חזרה. הוא אמר לי כל הזמן שהוא ימרר לי את החיים אם אעזוב אותו".

בשלב הזה עדיין אהבת אותו?

"זאת כבר לא הייתה אהבה. זאת הייתה תלות, הרגל, פחד להיות לבד".

טעות מס' 4: שוברים את הכוס

שלושה חודשים נוספים בארצות הברית הסתיימו עם הגעתם ארצה, ובינתיים ההורים נרתמו להכנות החתונה וסגרו אולם. רגע לפני נקודת האל חזור השניים עוד המשיכו להתכתש, בעוד יותם מאגד את חששותיה מהעתיד המשותף שלהם במגירת תירוצי "לחץ החתונה". "יום לפני החתונה רבנו והוא פשוט זרק לעברי מאפרה. באותו יום הלכתי לישון אצל ההורים. למחרת התחתנו".

כל בחורה מדמיינת את יום חתונתה בערך כל חייה. איך זה היה בשבילך?

"הייתה התרגשות במידה מסוימת. אבל גם כשהייתי מתחת לחופה, בפנים הרגשתי וידעתי שאנחנו לא נהיה ביחד. אנשים שמכירים אותי ראו שאני כבויה מאוד".

אז למה בכל זאת המשכת עם נישואים שנועדו לכישלון?

"רציתי לסמן 'וי', להגיד: 'הנה, התחתנתי, אני בזוגיות וכבר לא בלחץ'. אפילו הפסקתי לקחת גלולות חודשיים לפני החתונה, כי רצינו ילדים. בדיעבד, תודה לאל שזה לא הצליח".

תחילת ההתפקחות: אוהבת/ לא אוהבת

נקודת התפנית הראשונה הגיעה כשבועיים לאחר החתונה, בזמן בילוי בטבע יחד עם זוג חברים משותף, עמי ודפנה. "קיפלתי את האוהל, ולא שמתי לב שהמשקפיים שלו היו שם", סיוון נזכרת. "הוא התחיל לצעוק עליי: 'איך את עושה את זה?!'. הם היו בהלם ושאלו אותו 'איך אתה מתנהג?'. למעשה זו הייתה הפעם הראשונה שיותם התנהג ככה כלפיי ליד אנשים. מבחוץ, היינו תמיד פוצי מוצי".

בהמלצת החברים סיוון הכינה טבלה של דברים שהיא אוהבת ולא אוהבת ביותם, והטבלה הובילה להארה: "דף שלם לא הספיק עבור הדברים שאני לא אוהבת בו. באותו רגע נפל לי האסימון: אני לא יודעת בכלל מה אני אוהבת בו".

הוא היה תוקפני גם כלפי הסביבה והחברים?

"כן. האגרסיביות שלו תמיד עוררה אנטגוניזם. על פיו יקום וייפול דבר. הוא תמיד יודע יותר טוב מכולם, הוא הכי חכם".

תחילת הסוף

כשנתיים וחצי לאחר תחילת הקשר, הגיעה סוף סוף נקודת התפנית השנייה: "אני זוכרת שהוא יצא ערב אחד עם חברים, וממש שמחתי. הפכתי להיות אפאטית כלפיו. הוא כבר לא עניין אותי, ולא יכולתי להריח אותו, לגעת בו או לשמוע אותו. הוא עורר בי חלחלה", היא נזכרת. בחצות הלילה היא התקשרה בוכייה לחברה עמי ובפעם הראשונה הודתה במה שהתעקשה כל כך להסתיר: "הוא הרים עליי יד". בשלב הזה התבשל אצלה רעיון העזיבה לתמיד.

באותו סופ"ש הגיעה סיוון לבית הוריה ושיתפה אותם על קצה המזלג במתרחש: "סיפרתי להם שאנחנו רבים הרבה ושיש בינינו המון מתח. לא היה להם מושג מה באמת עובר עליי, הם הניחו שזה סתם עוד ריב מטופש".

באותו ערב היא חזרה לבית המשותף שלהם עם 100% רצון להתגרש והרבה מאוד חששות. לאחר שהטיחה בפניו את החלטתה, יותם התחיל להשתגע: הוא נעל את הדלת, הוציא את כל הבגדים והחפצים שלה מהארונות והחזיק במפתחות של האוטו ובסלולרי שלה, כדי שלא תברח לשום מקום. "אני זוכרת שלקחתי סלולרי ישן שהיה במגירה, הצלחתי לפתוח את הדלת וברחתי כל עוד נפשי בי, כשאני לבושה בגופייה וכפכפים. התקשרתי לעמי בשלוש לפנות בוקר, והוא הגיע לאסוף אותי. נכנסנו יחד אל יותם הביתה, והתחלנו לדבר איתו. עמי שאל אותו 'הרמת עליה יד?', והוא הודה שכן ואמר שהוא רוצה ללכת לטיפול, כי הוא לא רוצה להתגרש. הוא הדגיש שאני האחרונה שהוא יהיה איתה ושאנחנו נפתור את זה".

מה קרה אחר כך?

"הבטחתי לחשוב על הכול, אבל בפנים כבר החלטתי. בזמן הזה היינו אמורים לטוס שוב לארצות הברית, והתפללתי שהוא יסכים לטוס לבד בזמן שאני כביכול 'חושבת'. יומיים לאחר מכן הוא קנה כרטיס טיסה והתחנן שאבוא להיפרד. העדפתי שלא, ומאז לא ראיתי אותו".

איך הרגשת אחרי שהוא נסע?

"הרגשתי הקלה מטורפת. עשיתי 'קלירנס' במוח, ארזתי את כל הדברים מהדירה בצפון והתחלתי לשלוח קורות חיים". בכל אותם ימים יותם לא הפסיק להתקשר, להתנצל ולהבטיח שיעשה בשבילה הכול. מאחר שכלום לא עזר, הוא עבר למטחי איומים וקללות תוך שהוא מדגיש שלעולם לא ייתן לה גט.

איך הקשר ביניכם מתנהל עכשיו?

"באמצעות עורכי דין. פתחתי תיק ברבנות, ואני נחשבת 'מסורבת'. הוא גם רוקן את החשבון המשותף שלנו והשאיר אותי בלי שקל".

בדיעבד, מתי היית צריכה לעזוב אותו?

"מהסטירה הראשונה שהוא נתן לי. לא היה לי אומץ להגיש תלונה או לספר למישהו. בזמנו המעטתי בערך של הסטירה. לא שחשבתי שמגיע לי, אלא שאולי התפלק לו. היום אני מבינה את המשמעות".

על מה את הכי מתחרטת?

"אם רק הייתי מדברת, משתפת ומקשיבה לאמא שלי, הדברים היו נראים אחרת. הייתי כנועה והדחקתי הכול, כאילו הייתי מישהי אחרת".

אילו לקחים הפקת ממערכת היחסים הזו, ומה היית מייעצת לבחורה שנמצאת בסיטואציה כזאת?

"החופש והעצמאות שלך הם החשובים ביותר. גם אם מדובר בדברים קטנים, אסור לך למנוע מעצמך דברים שאת אוהבת ובטח שלא להתנתק מהמשפחה ומהחברים. והכי חשוב, לא לפחד מהעזיבה. היום אני כבר לא מפחדת, והמשפט 'הזמן עושה את שלו' מתאר הכי טוב את מה שאני מרגישה".

היום את בסך הכול תשעה חודשים אחרי החתונה. איך את מתפקדת?

"בהתחלה הייתי בהיי מטורף - כבר לא בכלא יותר, מדברת עם מי שאני רוצה ועושה מה שאני רוצה. מצאתי עבודה, שכרתי דירה בתל אביב האהובה וחזרתי לחברות ולחברים, שכמעט איבדתי בדרך".

איך זה מרגיש להיות מסורבת?

"כאילו שאני סוחבת איתי ברמה האישית, הנפשית והבריאותית משאית בטון. זה מעניין, כי בריאיון עבודה שהייתי בו הבוס ראה את זה בעיניים שלי. הוא שאל אם בעלי היה אלים כלפיי. לא רמזתי כלום, אבל כנראה שהייתי מפוחדת מאוד והוא הבחין. אגב, התקבלתי לעבודה".

אפשר לומר שתהיי מאושרת באמת רק אחרי שתקבלי את הגט?

"מאז שעזבתי אותו לא בכיתי אפילו פעם אחת. הרגשתי הקלה והייתי מאושרת כמו שלא הייתי שנתיים וחצי. אני יוצאת היום מהמצב הזה כשאני מוקפת חברים ומשפחה תומכת. כיף לי, אבל אני עדיין מרגישה שמשהו חסר לי. אולי אהבה. אני מרגישה קצת ריקנות. הדלת הזו צריכה להיסגר כדי שייכנסו דברים חדשים".

איך מספרים על התואר "מסורבת" לבחור חדש שמכירים?

"בהתחלה פחדתי שיידעו שהתחתנתי בכלל, שמרתי את זה בסוד. אבל היום, בעידן הפייסבוק, כולם ראו שהחלפתי את הסטטוס והסרתי תמונות מהחתונה. לא הייתי עם גברים מאז, אבל נראה לי שאציג את זה כטעות שעדיף לתקן אותה מאוחר מאשר אף פעם לא".

מה תחפשי בבחור חדש?

"כבוד הדדי, תקשורת טובה, אהבה ללא תנאים. מישהו שאוכל להישען עליו ושיידע להתייחס אליי בכבוד ובהערכה".

דרוש הרבה אומץ כדי לקום ולעזוב. את נותנת לעצמך קצת קרדיט?

"כן, הרבה אומרים שיש לי ביצים, ולפעמים אני מרשה לטפוח לעצמי על השכם. בכל זאת, יש אנשים שמעבירים חיים שלמים בלי להיות מאושרים. אני עשיתי את זה. קצת מאוחר, אבל עשיתי".