פסוריאזיס: המדריך המלא - כל הטיפולים למחלה
פסוריאזיס היא בין המחלות השכיחות בישראל. היא אינה קטלנית, אך פוגעת באיכות חייהם של אלפי בני אדם - רובם צעירים. מה מקורה, מתי היא מתפרצת, ומהם הטיפולים החדשים שמבטיחים לשפר את מצבם של החולים. מדריך

היא לא מדבקת ולא הורגת, אולם מרגע התפרצותה מחלת הפסוריאזיס (ספחת) פוגמת באיכות חייהם של הלוקים בה. הדעות חלוקות בנוגע לגורמים להתפרצות המחלה, אולם רוב המומחים בתחום מסכימים שמדובר במחלה תורשתית שאין לה מרפא. אז מה גורם לה, אילו טיפולים חדשים באמת עוזרים והאם אפשר "לצאת" ממנה? בסיועה של ד"ר ד"ר זמיר בשמת, מנהלת מחלקת עור בביה"ח כרמל, לפניכם מדריך מלא למחלת הפסוריאזיס.

 

מי בקבוצות הסיכון, ומתי היא מתפרצת?

מחלת הפסוריאזיס, או בשמה המלא "פסוריאזיס וולגריס" שפירושה פסוריאזיס נפוצה, היא מחלת עור נפוצה ביותר הפוגעת בכ-2% מהאוכלוסייה. על פי ההערכות לוקים במחלה כמאה אלף ישראלים. המחלה עתיקת

יומין ומוזכרת אף בתנ"ך בשמה העברי ספחת, אם כי לא ברור לגמרי באם הכוונה למחלת הפסוריאזיס או שמא מדובר בצרעת.

 

הפסוריאזיס היא מחלה תורשתית, ואצל שליש מהחולים יש בן משפחה נוסף החולה במחלה. בדרך כלל היא פורצת לראשונה בגיל 35-15, אולם 15%-10% מהחולים לוקים בה לפני גיל 10, לעתים גם בגיל הינקות, וכן ידועים מקרים של התפרצות בגיל מאוחר יותר מ-35.

 

החוקרים מעריכים שפגם במערכת החיסונית גורם למשלוח אותות שגויים לתאי העור, ומכאן להתחלקות מהירה מדי שלהם, מה שגורם להופעת הקשקשת. כאשר נפגע שטח של עד 2% מהגוף המחלה מוגדרת קלה, פגיעה של 10%-3% נחשבת בינונית, וכאשר נפגע יותר מ-10% משטח הגוף, מדובר בחומרה גבוהה של המחלה.

 

אף שלא מדובר במחלה קטלנית, הפסוריאזיס פוגעת קשות באיכות חייהם של החולים. הקושי נובע הן מעצם הופעת הקשקשת, המלווה לעתים גם בגרד, באדמומיות ובתחושת צריבה, מה שמחייב שימוש במשחות שונות בתכיפות גבוהה, והן מפגיעה אסתטית במקרים הקשים.

 

מחלת הפסוריאזיס אינה מדבקת והרקע להופעתה הוא גנטי; אך לא די בנטיה הגנטית וישנם טריגרים שונים שביכולתם להשפיע על התפרצות המחלה, כגון זיהומים על ידי חיידק סטרפטוקוק בלוע, תרופות ממשפחת חוסמי בטא (תרופה ליתר לחץ דם), ליתיום, אינטרפרון ומתח נפשי.

 

אף שלא ידוע על גורם ישיר להופעתה, מחקרים אחרונים מצביעים על כך שהרקע למחלה הוא שיבוש במערכת החיסון, כשהתא האחראי לשרשרת האירועים הוא כדורית דם לבנה הקרויה "לימפוציט מסוג T". תא זה עובר שיפעול וגורם לתגובה דלקתית בעור ולשגשוג של תאי העור העליונים (אפידרמיס), שינויים שיובילו להיווצרותו של הרובד הפסוריאטי.

 

אפידרמיס בריא "מתחלף" מידי כ-30 יום. ברובד הפסוריאטי לעומת זאת, קצב "התחלפות" האפידרמיס מואץ ומתרחש כל 3 ימים. לכן, נערמות שכבות עבות של קשקשים בשטח פני העור.

 

סוגי הפסוריאזיס

הנגע הפסוריאטי האופייני הוא רובד אדום, מתוחם מורם, מכוסה בקשקש בגוון לבן-כסף הנושר בקלות ומשאיר נקודות דמם. המיקום האופיני של התפרחת הוא במרפקים, בברכיים, בקרקפת ובאיבר המין, אך המחלה בצורתה הקשה יכולה להופיע בכל חלקי הגוף. זו היא הפסוריאזיס הרובדית האופינית.

 


נגעי פסוריאזיס. קשקשת ואודם בכל מקום (צילום: איתי גל)

 

כאמור, למחלה גם ביטויים רבים מגוונים אחרים, למשל פסוריאזיס הפוכה; זו מתבטאת בהופעת טלאים אדומים, חלקים דווקא בקיפולי הגוף כגון בתי השחי, מתחת לשדיים, בשיפולי הבטן או במפשעות.

 

צורה נוספת היא הפסוריאזיס הפוסטולרית המתבטאת בשלפוחיות מוגלתיות בעיקר בכפות הידיים והרגליים ונדיר יותר בחלקי הגוף האחרים. קיימת גם הפסוריאזיס הטיפתית, המתבטאת בפריחה המתפשטת במהירות עם רובדים קטנים עד סנטימטר אחד, והמופיעה לאחר דלקת לה גרם החיידק סטרפטוקוק בלוע, בעיקר אצל ילדים וצעירים.

 

פסוריאזיס מוצאת את בטויה גם בציפורניים, אם בצורת שקעים זעירים היוצרים מעין גומות בציפורן ואם בצורה של כתמים דמויי "כתמי שמן" ואף היפרדות או התעבות של הציפורן.

 

מלבד הפגיעה האסתטית הקשה ומלבד והקשיים בתפקוד היומיומי, במיוחד כאשר הפסוריאזיס פוגעת בכפות הידיים והרגליים, כ-30% מהלוקים בפסוריאזיס יסבלו גם מדלקת פרקים פסוריאטית הגורמת לכאב ולקשיים תפקודיים. בשנים האחרונות הסתבר שהסיכון ללקות בתסמונת המטבולית, המתבטאת ביתר לחץ דם, סוכרת, יתר שומנים בדם והשמנה בטנית - גבוהה יחסית אצל חולי הפסוריאזיס. זו כבר איננה רק מחלת עור אלא מחלה המשפיעה על מערכות הגוף הפנימיות.

 

המחלה קלה לאבחון על פי ההתבטאות האופיינית בעור, בשיער ובציפורניים. לצורך אישור האבחנה, ניתן לבצע ביופסיה של העור.

 

היות שמדובר במחלה עם רקע גנטי ופגם במערכת החיסון, ולמרות הטיפולים המגוונים המוכרים, לא ניתן לרפא את המחלה. מטרת הטיפולים היא לדכא את ביטויה העורי באופן שיאפשר אורח חיים רגיל עם איכות חיים סבירה. סוג הטיפול מותאם לחומרת המחלה, כאשר המקרים הקלים יטופלו בעיקר על-ידי משחות ואילו המקרים הקשים יטופלו על-ידי תרופות סיסטמיות: זריקות וכדורים.

 

הטיפולים החיצוניים

הטיפול הבסיסי והפשוט ביותר הוא שימון של העור (כמו בקרם וזלין, דרמוד וכל קרם לחות עשיר) שמביא לריכוך ושיפור התחושה. לאלה ניתן להוסיף גם משחות המכילות חומרים המקלפים את הקשקשת ומעניקים מראה אסתטי יותר. תכשירים כאלה מכילים חומצה סלצילית או תכשירים המכילים אוריאה (אקסרה, יולקטין, קסריאל) בריכוזים שונים.

 

אחת המשחות הנפוצות ביותר לטיפול בפסוריאזיס היא משחה המכילה קלציפוטריול (דאיבונקס) - נגזרת סינתטית של ויטמין D. משחה זו, כמו יתר התרופות, נמכרת רק עם מרשם רופא וניתן להשתמש בה לתקופות ארוכות אך בכמויות מוגבלות בהדרכה ובפיקוח רפואי. הוכח כי משחת ויטמין D מביאה להפחתה מסוימת בחומרת הקשקשת.

 

אחת מאבני היסוד של הטיפול החיצוני הוא הסטרואידים שבמשחה, אם כשלעצמם או בשילוב עם חומרים נוספים כגון חומצה סליצילית או קלציפוטריול. הסטרואידים מדכאים את התגובה הדלקתית בעור הפסוריאטי. עם זאת, השימוש בהם חייב להיות מושכל ומבוקר, מכיוון ששימוש מוגזם הוא בבחינת חרב פיפיות שעלול לגרום נזקים מקומיים בעור כגון עור דק, מדמם בקלות ואף לשיעור יתר.

 

קיימים בשוק מגוון תכשירים המכילים סטרואידים והם בעלי עוצמות פעולה שונות. המשחות המכילות סטרואידים "חלשים" (יומובט, אלוקום) מיועדים לאזורים רגישים כגון קפלי העור ואילו ה"חזקים" (בטא-קורטן, נרידרם, דרמובט, טופיסלן) מיועדים יותר למקומות בהם העור עבה במיוחד כגון מרפקים, ברכיים,קרקפת או כפות הידיים והרגליים.

 

לסל התרופות נכנסה השנה המשחה דאיבובט. מדובר בשילוב של סטרואידים עם דאיבונקס (נגזרת של ויטמין D). מרכיב הדאיבונקס מגן בפני תופעות הלוואי של הסטרואידים ומביא לשיפור במראה העור, והסטרואידים עצמם מפחיתים את עוצמת התהליך הדלקתי. בניגוד למשחות סטרואידים אחרות, שבהן השימוש מוגבל למספר שבועות, מחקרים מראים כי גם שימוש של 52 שבועות ברציפות, הדאיבובט  לא גורמת לתופעות לוואי. המינון המקובל הוא מריחת דאיבובט במשך שבועיים פעמיים ביום, ולאחריהם פעם ביום עד להיעלמות הנגע.

 

אנטרלין: טיפול במשחה שנחשב יעיל אך לא חביב על החולים, מכיוון שהוא מלכלך ומצריך ריכוז ודיוק במריחה. הוא מצוי בריכוזים משתנים אך בשל היעדר הפופולריות שלו בקרב המשתמשים, שימושו העיקרי הוא בבתי החולים.

 

תכשירים המכילים זפת: אינם מצויים על המדף בארץ (פרט לשמפו) וכדי ליהנות מהם יש צורך בתרכובת שמכינים לפי מרשם פרטני בריכוזים משתנים על ידי הרוקח, לעתים בתוספת חומצה סליצילית. טיפול כזה נחשב יעיל ביותר, אך ריחו אינו נעים והוא מכתים. לפיכך, הטיפול נמצא בשימוש בעיקר בבית חולים לאלה המאושפזים בשל התלקחות קשה של הפסוריאזיס.

 

רטינואידים: תכשירים אלה מכילים נגזרת של ויטמין A (תחת השם: ג'ל זורק) עם או בלי שילוב של סטרואידים. הטיפול מצריך דיוק במריחה והתמדה, והתוצאות נחשבות טובות מאוד.

 

טיפולים בקרינת אור: פוטותרפיה, או טיפול בקרינת אור, הוא טיפול יעיל המביא להפוגה של ממש, לעתים של כמה חודשים, בתסמיני המחלה. קיימים שני סוגים עיקריים של טיפולים בקרינת אור מלאכותי - קרינה אולטרא סגולית מסוג B (UVB) וקרינה על ידי אור אולטרסגולי מסוג UVA.

 


פוטותרפיה ביתית. במקום ריצה לבית החולים (צילום: איתי גל)

 

הטיפול הנפוץ ביותר הוא באמצעות UVB באורך גל הקרוי "ספקטרום צר" (אורך גל 311-313). טיפול זה מתבצע במרפאות בצורה אמבולטורית, כשלוש פעמים בשבוע, בכל פעם למספר דקות למשך כשלושה חודשים. המטופל נכנס לחדר ובו נורות אולטרסגוליות, אליהן הוא נחשף במשך מספר שניות, כשזמן החשיפה הולך ועולה מביקור לביקור, עד למספר דקות של חשיפה בכל פעם. הטיפול מביא להפוגה באחוזים מאוד גבוהים, הוא נחשב לבטוח ואינו מסרטן. עם זאת, הוא עלול לגרום לכוויות, נמשים, שינויים בפיגמנטציה והזדקנות העור. הטיפול אינו מביא להבראה, אלא להפוגה זמנית.

 

שיטת גיקרמן: שיטת טיפול נוספת, המשלבת תכשירי זפת עם קרינת UVB, והמתבצעת בבתי החולים בשל אי הנוחות הכרוכה במריחת הזפת. בלילה מורח המטופל את הזפת, משאיר אותה על גופו ומגיע למכון הפוטותרפיה. הזפת הופכת את העור לרגיש יותר לקרינה ומכיל גם אלמנטים המפחיתים את התהליך הדלקתי של המחלה.

 

PUVA: טיפול בקרינת UVA המתבצע בשילוב עם בליעת כדור המכיל נגזרת פסורלאן (חומר המצוי בצמחים והופך את עור האדם לרגיש ביותר לקרינה). בשיטה זו מגיע החולה למכון הפוטותרפיה, בולע את כדור הפסורלאן, כשעתיים לפני החשיפה למקור האור המלאכותי, ולאחריו נחשף לאור. לאחר הטיפול על החולה ללבוש בגדים ארוכים, למרוח מסנני קרינה ולחבוש משקפי שמש שכן אור השמש עלול לזרז היווצרות קטרקט בעיניים וכוויות. בשל תופעות הלוואי, השימוש בשיטת PUVA מוגבל למקרים קשים שנכשלו בטיפולים אחרים.

 

פוטותרפיה ביתית: שני משווקים מוכרים בישראל מנורות פוטותרפיה לשימוש ביתי. עלות הנורות הוא כ-1,800 שקלים לנורה בודדת, ועד אלפי שקלים למתקן עומד, הדומה למכשיר הפוטותרפיה בבית החולים. כל מכשיר מחובר לטיימר המונע שימוש ממושך העלול לגרום לכוויות. לצורך הטיפול יש צורך במעקב רופא עור. טיפול פוטותרפיה ביתית מקובל יותר בחו"ל והוא מתאים לאלה המתקשים להגיע למכון פוטותרפיה בבית חולים שלוש פעמים בשבוע.

 

ים המלח: שהות בים המלח, הכוללת חשיפה לשמש לסירוגין עם טבילה בים העשיר במלחים ומינרלים, מיועדת למקרים הקשים של פסוריאזיס והוכיח כי מביא להפוגה מרשימה מאוד במחלה. הטיפול מוכר בסל הבריאות ונמשך לא פחות מעשרה ימים ולרוב שבועיים ימים. השהות בים המלח אינה מגבירה את הסיכון לסרטן העור.

 

טיפולים סיסטמיים

רטינואידים: כדורים שהם נגזרות של ויטמין A (לדוגמא: נאוטיגזון). יעילותם רבה ותופעות הלוואי שלהן כוללות יובש בריריות (פה ועיניים), נשירת שיער קלה, הפרעה בתפקודי הכבד, ועליה בשומני הדם. הטיפול בתרופה מצריך מעקב רפואי ובדיקות דם תקופתיות. היא יכולה להינתן בשילוב עם טיפול בפוטותרפיה אולם היא אסורה לשימוש אצל נשים בגיל הפוריות בשל הסיכון למומים בעובר.

 

מטוטרקסט: תרופה כימותרפית שנמצאה יעילה גם נגד פסוריאזיס מכיוון שהיא מאטה את קצב חלוקת התאים בשכבת העור אפידרמיס. התרופה ניתנת דרך הפה בליווי רפואי ומעקב אחר בדיקות הדם. התרופה כוללת תופעות לוואי ובהן הפרעה בתפקודי כבד, פגיעה בספירת הדם ופגיעה בתפקודי הנשימה.

  

ציקלוספורין: תרופה המדכאת את מערכת החיסון, והמשמשת במקור כנגד דחיית איברים מושתלים. השפעתה מהירה מאד ויעילותה רבה, אך היא שמורה למקרים קשים שנכשלו בטיפולים אחרים מכיוון שהיא עלולה לפגוע בתפקוד הכליה ולהעלות את לחץ הדם. היא מחייבת ניטור צמוד ופיקוח רפואי. משך הטיפול בתרופה קצר - עד להשגת הפוגה, ואז מועבר החולה לטיפול בתרופה אחרת לשימוש ממושך.

 

תרופות ביולוגיות: בשנים האחרונות נכנסו לתקופת הטיפולים הביולוגיים. מדובר בתרופות המשפיעות על מערכת החיסון בהיותן דומות לנוגדנים או לרצפטור, כשהן משתלבות בשרשרת האירועים החיסוניים המתרחשת במנגון היווצרות הפסוריאזיס, ובולמות את התפתחות האירועים הללו. בשל השפעתן על מערכת החיסון הן כרוכות בסיכונים לפיתוח זיהומים קשים, בעיות נוירולוגיות או גידולים - בעיקר גידולי עור. מחירן מאוד גבוה והן מיועדות לחולים הקשים ביותר של המחלה.

 

בארץ רשומות חמש תרופות ביולוגיות (אמביב, אנברל, יומירה ורמיקייד) - כולן בסל הבריאות ומסופקות על-ידי כל קופות החולים על פי הנחיות משרד הבריאות. תרופה חדשה בשם סטלרה טרם נכנסה לסל התרופות. חלק מהתרופות יעיל מאוד גם כנגד דלקת הפרקים הפסוריאטית, כך שהחולים הקשים ביותר יכולים להנות מתוצאות הטיפול.

 

הטיפול הוא בזריקות, לרוב בהזרקה עצמית, לעתים אחת לשבוע ובחלק מהתרופות גם אחת לחודש. חלקן ניתנות גם בעירוי. יעילותן של תרופות אלו רבה אבל גם הן מביאות רק להפוגה ולא להבראה. הטיפול כמובן מחייב מעקב רפואי צמוד, אולם הטיפול הביולוגי הביא למהפך באורח החיים של החולים ובאיכותם. פריצת הדרך של הטיפולים הביולוגיים מסמנת את פתחה של תקופה חדשה בטיפול בחולי פסוריאזיס, המטפלת בשורש בעיית המחלה - השיבוש במערכת החיסון האופייני למחלה. כיום נחקרות תרופות ביולוגיות נוספות שאולי ביום מן הימים יביאו לריפוי הפסוריאזיס.

 

יעוץ רפואי: ד"ר זמיר בשמת, מומחית לרפואת עור בבית החולים כרמל

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה פסוריאזיס: המדריך המלא - כל הטיפולים למחלה
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מדריך ynet
    מדרגה קלה עד חמורה. פסוריאזיס
    צילום: איתי גל
    ynet ספיישל
    ערוץ בריאות השן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים