מתל אביב לברלין, במרדף אחרי האהבה
מה קורה כשבחורה מהממת מוצאת אותך במקרה ליד הבית, ואז נוסעת בחזרה לחו"ל? כנראה צריך להיות מאוהב וחצי משוגע כדי לזרוק הכל ולנסוע לחפש אותה, אבל לפעמים זה עובד
יונתן הוא אמן וידאו מוכשר בן 23 מישראל. הוא נשוי לקריסטין, כתבת וסופרת בת 26, שנולדה וגדלה במה שהיה פעם הצד המזרחי של חומת ברלין בגרמניה, העיר ליפציג. סיפור האהבה שלהם מתחיל בישראל וממשיך בברלין, בה הם חיים, אוהבים, מבלים וגם מנגנים, כשרוב הזמן קריסטין שרה ויונתן מנגן בגיטרה, ובחלק מהשירים שניהם מנגנים ושרים.
בדיעבד הם גילו שכבר בפעם הראשונה שנפגשו, במאי לפני כמעט שנה, שניהם ידעו שמי שמולם הוא האדם איתו ירצו להתחתן. הם הפכו לזוג "אמיתי", "כזה שמתנשק והכל", כמו שמתאר יונתן בחיוך, ב-22 בפברואר השנה, והתחתנו ב-19 במרס, עשרה חודשים אחרי שנפגשו
ב-31 במאי בשנה שעברה הגיעה קריסטין לתל אביב כדי לכתוב על סצינת האמנות בעיר. ביום ההולדת שלה היא וסטפן, הצלם שהיה איתה, יצאו לחפש משהו לעשות. הם חיפשו את מועדון ההופעות של "האוזן השלישית" בעקבות המלצה למקום עם מוזיקה טובה, אבל לקח להם שעה לפחות למצוא את המקום, שהיה כמעט ריק. הם הגיעו בזמן לשיר האחרון של ההופעה.
השעה היתה לפני חצות, והמועדון הריק נראה אפלולי ומדכא מדי עבור יום הולדת. בצר לו, סטפן פנה אל בחור שנראה שנשכח על ידי מישהו בפינת החדר. זה היה יונתן, היחיד שעדיין ישב שם חוץ מהם ומהברמן. סטפן ביקש ממנו הכוונות והמלצות להמשך הלילה. יונתן לא היסס, "בואו איתי, אמורה להתחיל מסיבה אצלי בבית, ברגעים אלו ממש!"
מופתעים ומרוצים מהתפנית, סטפן וקריסטין הלכו אחריו. בדרך חשב יונתן איך להמשיך מכאן, כי למען האמת לא היתה אצלו בבית שום מסיבה, הוא פשוט לא רצה שהבחורה תלך. היא מצאה חן בעיניו, מאוד, והחליט באותו רגע שזה לא נורא אם ימציא משהו לשם כך.
הוא עבר לאלתור מהיר: "למען האמת לא ממש בא לי להתפרע במסיבה. אבל הגג שלי ממש גדול, ולי ולאחותי יש את הדירה הכי מגניבה בתל אביב", העיד הנחתום על עיסתו בצניעות. איכשהו, זה עבד. כנראה בגלל שסטפן נהנה לדבר עם יונתן, וקריסטין מצאה את עצמה נמשכת אל העוף המוזר, הם לא פחדו ממה שעלול לקרות להם אם יילכו איתו.
יונתן ניסה להעסיק ובעיקר להרשים את קריסטין בחדרו
השלושה התמקמו על ספה באמצע הגג של "הדירה הכי מגניבה בתל אביב", שבפועל היה מרפסת בגודל 70 מטרים רבועים, כשרוב שטחה מלא במזוודות, כמה חתולים והרבה ריהוט ישן, שבור ומיותם ללא דורש. יונתן השתדל להיות מארח מושלם. הוא מזג להם יין לספלי קפה, כי למי יש כוסות יין הגונות בימינו, ואפילו מצא קצת שוקולד ראוי למאכל תייר. אחותו וכמה חברות שלה הצטרפו אליהם והעסיקו את סטפן בשיחה, בעוד יונתן ניסה להעסיק ובעיקר להרשים את קריסטין בחדרו, כי היה לו שתי מטרות בראש: "אני חייב להצליח להיכנס למאמר על אמנות שהיא כותבת, ואני ממש רוצה לנשק אותה".
בזמן שיונתן הראה לקריסטין את הסרטים והעבודות שהוא עשה, הם ישבו מאוד קרוב זה לזה. קריסטין זוכרת שלמרות שהבינה בדיוק מה יונתן מנסה לעשות, ולמרות שהוא הזיע בצורה די חמורה, זה לא הוריד מההתלהבות שלה ממנו. היא חשבה: "הוא כל כך מתאמץ ומשתדל, זה פשוט חמוד". הערב המשיך ונגמר בלי אירועים מיוחדים. קריסטין וסטפן הלכו, משאירים את יונתן לבד.
יונתן קנה כרטיס טיסה לברלין, בכיוון אחד
בערב המחרת יונתן וקריסטין נפגשו לבד והלכו למסיבה. הם חלקו ספה קטנטנה עליה ישבו וקשקשו כל הערב, כשכל אחד מהם מתרברב ומשוויץ בעצמו בדרכו שלו כדי להמם את השני, או לפחות מנסה. בסוף הערב הם נפרדו לשלום, ולמחרת טסה קריסטין בחזרה לברלין.
הימים חלפו, הקיץ עבר, ספטמבר הגיע, ועם חילופי העונות פקעה הסבלנות של יונתן. בלי לתכנן איפה ישהה ומה בדיוק יעשה, הוא קנה כרטיס לכיוון אחד לברלין. הוא היה מצויד בכתובתה של קריסטין, אבל החליט לא לספר לה שהוא מגיע. משום מה הוא חשב שהפתעה תהיה רעיון ממש טוב.
כשהגיע אל דלתה ונקש, אף אחת לא ענתה. יונתן חדור המוטיבציה, ראשו סחרחר מסערת הרגשות שסחפה אותו עד לאירופה, לא דאג. הוא מילא את ריאותיו אוויר קריר והתיישב בבית קפה קטן במורד הרחוב. הוא ישב שם כל היום ואז ניסה שוב. הפעם מישהי פתחה.
מולו ניצבה בחורה גבוהה מאוסטרליה. היא לא הזמינה אותו להיכנס, רק אמרה שקריסטין עברה דירה לפני יומיים, ולא, היא לא יודעת לאן. מפח הנפש היכה בבחור המאוהב. מה קרה למזל ולתחושת הבטן עליהם הסתמך? לאן הם ברחו ככה פתאום? הסיטואציה שהתהפכה עליו נראתה לו לא הוגנת ואפילו לא מצחיקה.
מאוכזב ומבולבל, יונתן רץ אל עבר הכביש המהיר, ונעמד שם כמו חתלתול רטוב ומבוהל מפנסי המכוניות. הוא הרים את אגודלו ועלה על כלי הרכב הראשון שעצר לו. הנסיעה בכבישים הפתוחים של אירופה הביאה אותו עד אמסטרדם. הוא השאיר את עצמו שם, בודד, בלי כסף ורעב. הוא הלך ונחלש נפשית ופיזית, לא אכל במשך שבוע וירד במשקל עוד ועוד. לפני שטס הוא אמר לאימו בארץ שלא תחפש אחריו, כי הוא נוסע לברלין בשביל להישאר. אבל אחרי שבוע בלי מזון הוא נשבר, התקשר אליה והתחנן שתשיג לו כרטיס בחזרה. הוא הרגיש שרק עליה הוא עדיין יכול לסמוך.
מזל שהמצאנו את הקיבוץ
יונתן חזר ארצה עם ריקנות גדולה ולא רק בגלל שלא אכל. הוא היה אפוף בתחושה שהוא קורבן של גורל מרושע שתכנן עבורו חיים אפורים ונטולי משמעות. החודשים עברו בזמן שקריסטין היתה אי שם בברלין, לא מצליחה להתנער מתחושה מטרידה שהשאירה משהו חשוב מאחור.
הימים התקצרו וקפאו לאט, פברואר הגיע, והביא איתו הפתעה. קריסטין חזרה לישראל, הפעם כדי לכתוב על הקיבוצים. קריסטין זכרה היטב את הבחור היפה שניסה כל כך להרשים אותה, ועכשיו החלה להבין שכנראה שהוא הצליח בכך יותר ממה שהיא הבינה בהתחלה.
הפעם יונתן השתדל מאוד שהכל יעבוד כמו דייט "אמיתי". הוא אפילו השקיע את המאמץ והתקלח לפני. הם טיילו לאורכה של העיר. בלי לדבר עליה, ההתרגשות היתה מורגשת באופן שבו קריסטין לא הצליחה להותיר שנייה אחת של שקט בשיחה. יונתן הצחיק אותה, אבל הפעם לא התאמץ להרשים בכוח. הם צעדו יחד במשך שלוש שעות. יונתן ליווה את קריסטין בחזרה אל בית המלון ונישק אותה, על הלחי. למחרת הם נפגשו לארוחת בוקר ונסעו יחד לגליל, היכן שיונתן גדל. הם ישבו יחד על קצה הר והתחבקו עד הבוקר.
סיבוב שני בברלין, הפעם עם בוב דילן
מאותו רגע שהזוגיות שלהם הפכה מחלום עיקש למציאות מדהימה, הם העבירו הילוך, כמו כדי לפצות על החודשים בהם ההשתוקקות שלהם זה אל זו נותרה לא ממומשת כשהיו כה רחוקים. בסוף השבוע שלאחר מכן נסעו יחד לניו יורק, ובלי היסוס התחתנו במנהטן. ביום החתונה הם הופיעו במועדון בניו יורק. באופן בלתי מתוכנן הם ביקשו מהבעלים, שחשב שהבקשה שלהם חמודה והסכים לכך.
אחרי תקופה בתל אביב, לא מזמן הם עברו לברלין, והמזל האיר להם פנים. ביום שנחתו הם ניסו את מזלם וביקשו להופיע יחד בבית קפה בו היה תלוי פוסטר ענק של בוב דילן, ששניהם אוהבים. המנהל סירב בתחילה, אבל אחרי כמה שעות התקשר ושאל אם ירצו לנגן שם ביום ההולדת של הזמר.
כך התחילו קריסטין ויונתן עתיד משותף, גם כזוג וגם כאמנים. הם יופיעו בבית הקפה ב-24 במאי, שבוע אחד לפני שיסגרו מעגל היכרות של שנה רצופת הרפתקאות ומהפכים.
• זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי בכיכובם, מתנת יוליה - הפתעות מתוקות
