גנן בגן: "בחירה שבאה מאהבה"

למרות שבעבר היה מקצוע הגננות נשי כמעט לחלוטין, בשנים האחרונות ישנם יותר גברים שבחרו להפוך לגננים. במסגרת פרויקט "הגננת של המדינה" ביקשנו לראיין שלושה גננים וותיקים על מניעיהם, תפיסת עולמם ועל היחס מהסביבה ומהילדים עצמם.

מתן יובל (34), עובד עם ילדים כבר 12 שנה וכיום עושה את שנתו השישית בגן אנתרופוסופי בירושלים. "הכול התחיל בכך שכשעבדתי בתור מלצר במסעדה היה לי שולחן של גננות שהסתלבטו עלי שאבוא לעבוד עימן", מספר יובל.

זו עבודה מאוד מאתגרת. מאיפה אתה שואב את הכוחות?

"זו גם עבודה מאוד מספקת, הגן הוא כמו בית, כמו משפחה. היכולת לתת לכל ילד את ה'מזון' שהוא צריך כדי להבנות בכל הרמות, הוא מאוד מספק. זו חוויה של חיוּת שמטעינה גם אותך ואתה מוצא את עצמך נהנה מאוד. בשבילי זו אחריות וזכות מאוד גדולה ללוות אותם במפגש עם החיים".

אתה חושב שיש שוני בינך לבין גננת?

"כן, ישנם אלמנטים גבריים או אבהיים שאני מביא, כמו הובלת תהליך עם הילדים או הצבת גבולות, לעומת מה שגננת בדרך כלל מביאה. גננת יותר מכילה ואימהית, למרות שאלו הבדלים מינוריים וגננים וגננות פועלים מתוך שני המקומות - האימהי והאבהי. אני חושב שבאופן שהגן שלנו פועל, שיש גננת וגנן, יש ממש תחושה של בית עבור הילדים. למרות אהבתי למקצוע, אני מרגיש שלאישה זה יותר טבעי לפנות את עצמה וליצור חלל לילדים. זה צד שאולי אצלי יש הרבה ממנו ועדיין, באופן כולל, בחברה זה לא כך".

איך נראה לך שיראה מקצוע הגננות בעתיד מבחינת התפלגות לפי מין?

"נראה לי שהוא צריך להישאר נשי. אין לי חזון שגברים ייקחו את התפקיד. דווקא לנשים יש את היכולת הכמעט טבעית להיות אימהיות ורכות, יכולת שכה דרושה בגיל הזה. מה שכן, כל הגננים שאני מכיר במקצוע הם אנשים מדהימים ויש בהם את השילוב של הרוך והרגישות. הם גם מהווים דוגמה משמעותית במפגש עם הילדים על ידי כך שהנם גברים המעורבים ביום יום של הילד ועושים איתו דברים שמאוד משמעותיים להתפתחות שלו. זאת לעומת רוב הגברים בימינו, שעסוקים יותר במחשבים ופלאפונים מאשר במעורבות עם הילדים לאורך היום".

דן: מתבלבלים וקוראים לו אבא

דן קשנטובסקי, 33, עובד היי טק בעברו, עובד כבר שמונה שנים עם ילדים ולאחר שסיים תואר ראשון במדעי החברה וחינוך למד עוד שנתיים במכללת לוינסקי עד שהפך להיות גנן מוסמך. כיום הוא בעליו של גן במודיעין והילדים לא פעם מתבלבלים וקוראים לו 'אבא'.

מדוע עזבת את ההיי טק?

"היי טק היה התחום הגדול, משכורות, תנאים מדהימים, הייתי מבלה בחו"ל הרבה פעמים בשנה ועדיין, לאחר שלוש שנים של עבודה בהן קמתי ממורמר בכל בוקר לעבודה, אמרתי לעצמי שהגיע הזמן שאעשה משהו שאני אוהב. תמיד קסמה לי יותר מכל העבודה בגן, הריח של הגואש, צבעי הידיים, החימר. התחלתי לשאול בגנים באזור וחלקם נפנפו אותי מיד כי 'זו עבודה המיועדת לנשים בלבד', עד שמצאתי גן שקיבל אותי בזרועות פתוחות ובזמן עבודתי שם התחלתי את לימודי בלוינסקי".

ישנן עדיין תגובות כשמגלים גנן בגן המקום גננת?

"היום ישנן רק תגובות מאוד חיוביות, אך בתחילת דרכי נתקלתי בלא מעט דעות קדומות והיו מספר הורים שאסרו עלי להחליף לילדיהם. אבל לאחר שצברתי ניסיון לא שמעתי על זה יותר. היום כבר יש רשימת המתנה ארוכה לגן וזה מדבר בפני עצמו".

האם אתה מסכים עם מתן שמקצוע הגננות צריך להישאר נשי?

"לא בהכרח. רוב הגננות שאני הכרתי הפכו להיות גננות עקב אילוץ או נוחות ולאו דווקא כי המקצוע היווה שאיפת חיים עבורן. דווקא הגברים שאני מכיר במקצוע בחרו בו מהלב. אני וויתרתי על מכונית, טלפון, תנאים סוציאליים מצוינים ומשכורת בשמיים כדי לעבוד בגן ולהרוויח שלושת אלפים וחמש מאות שקלים בחודש. זו בחירה שבאה רק מתוך אהבה. בכל בוקר התעוררתי מחייך ושמח ללכת לעבודה.

"בעבודתי הקודמת היו ימים שבהם כל כך לא התחשק לי ללכת שהייתי מטלפן ומודיע שאני לא מרגיש טוב. הייתי קורא לזה 'יום בריאות הנפש' כי חשתי שאני חייב להתאוורר. לא זכור לי אף יום יחיד כזה בשמונה השנים האחרונות בהן אני עובד כגנן. אני כן מסכים עם כך שהצגת דוגמה לילדים של גנן עונה על הצורך החזק שיש לילדים במודל גברי משתתף".

מהם הרגעים שבהם אתה אומר לעצמך 'היה לי שווה לעשות את המעבר המקצועי הזה'?

"בכל פעם שילד מתפתח או כל פעם שיש פידבק מההורים לגבי ההתפתחות שלו. הילדים מגיעים אליך כגוזלים קטנים ועוזבים כיצורים עצמאיים הרבה יותר, עם הרבה ידע וכישורי חיים. אנו גם עובדים עם ההורים בסדנאות מיוחדות על הצבת גבולות נכונה. הצבת הגבולות היא חשובה בגיל הזה, אבל בשום אופן היא לא באה במקום חיבוק, ליטוף ונשיקה. צריך למצוא את דרך המלך בין הצבה נכונה ויעילה של גבול לבין מתן חיבוק וליטוף לילד הרך".

איך אתה רואה את המקצוע בעתיד?

"יש להעלות את המשכורות בתחום ואת סף הקבלה ללימודי חינוך, כדי למשוך יותר אנשים נכונים. אני חושב שהיום הרבה אנשים עדיין מתייחסים לגנן כסוג של בייבי סיטינג. דווקא הגן הוא מקום בו על הילד ללמוד המון על החיים והעולם ולהיות יכול להתפתח בכל תחום ותחום ולרכוש את הכלים הנכונים שילוו אותם בבית הספר ובחיים בכלל".

גרשון: "הרגשתי שמשהו חסר לי"

גרשון טל (54), הוא אחד מהגננים הוותיקים בארץ. כאיש עסקים שהתגורר ועבד בניו יורק ובארץ ומחזיק בתואר שני במנהל עסקים, החליט בגיל 45 לעשות מעבר מקצועי והפך לגנן. "כל הזמן הרגשתי שמשהו חסר לי לנשמה. זכור לי שדיברתי עם חבר ללימודים ששאל אותי שאלה פשוטה: 'מה היית עושה אם היה לך מספיק כסף בבנק'? אז אמרתי לו: הייתי מקים מוסד חינוכי לילדי גן. הוא אמר לי: 'זה התחום שלך ולשם אתה צריך ללכת'. גם אשתי כשראתה אותי משחק עם ילדים בפעם הראשונה לא וויתרה לי וגרמה לי ללכת ללמוד באורנים במכללה למורים, שם עשיתי תעודת הוראה לגננות".

מה הייחודיות שלך כגנן?

"הקודמים אלי דיברו על דוגמה גברית וגם אני חושב שרוב החברה אינה מודעת לכמה חשובה נוכחות גברית מאזנת בגיל הזה לילדים. הילד זקוק לאיזון בין האם לאב ואני מרגיש שהשלמתי המון חסכים לילדים. למדתי, בעיקר דרך העבודה שלי עם עמותות ובחינוך המיוחד, שדווקא דרך תחומים שכביכול אינם רלוונטיים, ילד או ילדה יכולים לקבל המון.

תן לי דוגמה.

הרבה יכולות הקשורות ל'מסוגלות' של הילדים אינן באות לידי ביטוי. ישנם ילדים, למשל, אשר יפגרו ביכולות האורייניות שלהם וכתוצאה מכך יסתגרו ויאבדו את ביטחונם האישי והשאיפה להצליח. דווקא דרך הצטיינותם בתחומים אחרים כמו פעילות גופנית או ביכולות מוטוריות הם יכולים להחזיר את הביטחון העצמי, להיפתח לעולם ולשאוף למצוינות גם בתחומים אחרים. פתאום אתה מראה לו שהוא מסוגל ויכול, דרך הדברים בהם הוא חזק וזה כאילו פתחת לו צוהר של אור לעולם".

כשהתחלת להיות גנן אילו תגובות קיבלת מההורים?

"תמיד אמרתי שהילדים הם סוכני המכירות הטובים ביותר שלי ולכן תמיד קיבלתי תגובות טובות מההורים. כיום, באופן כללי, הורים הפכו ליותר חשדניים כלפי מערכת החינוך".

ולגבי מקומם של גננים במערכת החינוך הקדם יסודית?

"העובדה שאחרים ואני הפכו להיות גננים מעידה על בגרות חברתית. מחברה מאצ'ואיסטית, אנו אט אט הופכים לחברה מגוונת ורחבה יותר, בה לא כולם מאצ'ואים ויש סובלנות גדולה יותר לרב-תרבותיות. זהו תהליך מאוד מבורך. כן ירבו גננים במערכת החינוך".