כאילו עברתי איתה חיים שלמים בארבעה ימים
רבצנו על החוף ושחינו במים הכחולים מול שקיעות מדהימות, האזנו למוזיקת רגאיי על אהבה נכזבת ושתינו שייקים בכל צבעי הקשת. מהצוקים המערביים של החוף זינקנו רוויי רום בקרדי בצרחות למים הכחולים, ובערב רכבנו על הטוסטוס לעיר המרכזית לאכול דגים טריים לאור נרות. סיפור מבוסס על החיים, פרק אחרון
- הפרק הקודם: אני לא מאוהב בה, אבל היא תקועה לי בראש
האני סיפרה לי שאחרי שעזבתי, קינג דויד והיא נקלעו לוויכוח שטותי, ממש על שום דבר, אבל הוויכוח הזה גרם לה להבין שהיא צריכה קצת חופש לפני החזרה שלה לגרמניה, ושבכל מקרה יש לה טיסה בעוד כמה ימים משדה התעופה במונטיגו ביי, שנמצא רק חצי שעה נסיעה מנגריל. אז היא החליטה לארוז את המזוודה הקטנה שלה ולהגיע לכאן, לנגריל. היא תיארה לעצמה שהיא תמצא אותי כאן, וגם אם לא, בג'מייקה קורה מה שצריך לקרות והיינו נפגשים על החוף.
היא הגיעה לנגריל באותו הבוקר, ובארי, בעל הגסטהאוס בו התאכסנתי, סיפר לה על בחור ישראלי שהגיע אתמול. היא תיארה לעצמה שזה אני, כי כבר בחורים ישראלים כבר מסתובבים על החוף בנגריל. וככל ששמחתי לראות אותה, משהו בבטני שרף וכאב ודקר.
"ומה עם קינג דויד", שאלתי בחוסר טקט.
"דויד הוא דויד", השיבה האני באדישות מפתיעה, "הוא יהיה בסדר", המשיכה ושיחקה בכף רגלה בעלה חצוף שהתגנב למרפסת.
"ומה עכשיו?" שאלתי.
"עכשיו הולכים למצוא את החוף המושלם שלך", צחקה, ושנינו נבלענו לארבעה ימים קסומים בחופי מערב ג'מייקה הרחוקים.
אלו היו ארבעה ימים שנמשכו לנצח. רבצנו על החוף ושחינו במים הכחולים מול שקיעות מדהימות, האזנו למוזיקת רגאיי על אהבה נכזבת ושתינו שייקים בכל צבעי הקשת. מהצוקים המערביים של החוף זינקנו רוויי רום בקרדי בצרחות למים הכחולים, ובערב רכבנו על הטוסטוס לעיר המרכזית לאכול דגים טריים לאור נרות.
האני קנתה לנו שני שנורקלים ענקיים, שבאמצעותם הצצנו לריפים ענקיים עם דגים בשלל צבעים. יד ביד הסתובבנו בשוק המרכזי בין גילופי עץ, שרשראות וחולצות צבעוניות. ובמרפסת הקטנה של חדרי התנדנדנו מחובקים על הערסל ועישנו ג'וינט ענקי לרקע רגאיי ישראלי שהשמעתי להאני כשקרני שמש חצופות פילחו את ענפי העצים וחיממו את גופנו.
באותם רגעים נדמה היה שחיינו יחד חיים שלמים. האני לא דיברה על קינג דויד, ומשום כך לא מצאתי לנכון לעשות זאת בעצמי. לילה אחד העברנו במלון ההדוניזם שממוקם בקצה החוף, ולמחרת בבוקר ברחנו משם, אחרי שזוג אירופי בסביבות גיל 50 הציע להאני חילופי זוגות אחרי השקיעה.
קפיצה מהצוקים בקפה של ריק, נגריל (צילום: אלעד שיינפלד)
את הערב האחרון בנגריל החלטנו להעביר בקפה של ריק, שנמצא בצידו המערבי של החוף, מקום פופולרי לצפייה בשקיעה. האני לבשה שמלה לבנה ואחזה בי מאחור על הטוסטוס. ברקע ניגנה להקה מקומית גירסת כיסוי לשירו של פיל קולינס "לילה אחד נוסף" והצוק שלצד המסעדה היה עמוס בתיירים ומקומיים שהפגינו את כישוריהם בקפיצה למים הכחולים.
גן עדן לחוטאים, חשבתי לעצמי
ישבנו שם והבטנו בשקיעה. לפתע הכל נראה כל כך מושלם ואמיתי ויפה. גן עדן לחוטאים, חשבתי לעצמי. זה היה רגע מיוחד, שבו אתה שוכח מכל הצרות שלך ומכל מה שמטריד אותך בחיי היומיום ורק בוהה באופק הרחוק. העיניים של האני ברקו מרוב אושר, ולמרות ששנינו ידענו שלמחרת בבוקר יסתיים החלום הזה, אף אחד מאיתנו לא דיבר על זה. ישבנו שם במשך שעה קלה והבטנו בשמש שהולכת ונעלמת. האני שיחקה עם המשקה בידה, ואני נזרקתי במחשבותיי לכל הכיוונים, אבל במיוחד לכיוון אחד ספציפי, לאהבה שהשארתי בבית.
ודווקא אז, כשישבנו שם והבטנו בשמש הגדולה שגלשה בעצלתיים אל תוך הים, דווקא ברגע המושלם ההוא פתאום הבנתי, והתשובה לשאלתו של קינג דויד נראתה לי כל כך פשוטה וברורה.
"זה תלוי", קטעתי את שלוותה של האני.
"מה תלוי?" שאלה.
"לאן נושבת הרוח, זה תלוי. תלוי באיזו שעה של היום, ובאיזו עונה, והיכן אתה נמצא. בקיצור זה תלוי".
האני הפנתה את מבטה לשקיעה, כאילו יודעת מה הולך להיות המשך המשפט שלי. "וזה נכון להכל. את זוכרת שהלכנו על החוף בלונג ביי ושאלתי אותך איפה המקום הטוב ביותר להיכנס אל המים בחוף? ובכלל, כל החיפוש שלי אחרי 'החוף המושלם...' אין דבר כזה מושלם. אין דבר כזה 'הכי נכון, או הכי טוב'. זה תלוי! תלוי במה שהכי מתאים לך באותו הרגע, תלוי באיך שאתה מרגיש, תלוי במה שאתה מחפש. אנחנו כל הזמן מחפשים את הדבר המושלם הזה, מבלי לשים לב שאנחנו מפספסים כל כך הרבה הזדמנויות בדרך לדברים טובים אחרים. ואולי גם אין דבר כזה 'אהבה מושלמת' או 'בן זוג מושלם'", המשכתי. "כשאתה ילד האהבה המושלמת בשבילך שונה לגמרי מהאהבה המושלמת כצעיר, או כנער מתבגר, או כאדם בוגר או כזקן על סף מותו. בכל שלב בחיים אתה מחפש משהו אחר, בכל שלב בחיים אתה צריך משהו אחר. אנחנו צריכים לאהוב את מי שאוהב אותנו, ולא איזה חלום שלעולם לא יתגשם".
"היית רוצה לשבת כאן עכשיו עם מישהי אחרת?"
"אני רואה בפניך שהראש שלך לא כאן", אמרה האני והביטה בי בעדינות. "במשך ארבעת הימים האחרונים נראית כמו אסיר בתנאים טובים, לכוד במקום אחר רחוק מכאן", המשיכה. "אלעד, היית רוצה לשבת כאן עכשיו עם מישהי אחרת?" הפתיעה אותי פתאום. "אתה מתגעגע לאהבה שהשארת בבית?"
לא השבתי, רק הבטתי בה. אני לא יודע אם נעלבה, אבל באותו הרגע לא יכולתי לחשוב על זה בכלל.
"אני חושב שמצאתי את החוף המושלם", אמרתי בסוף. "יותר מזה, אני יודע מהו החוף המושלם בשבילי. ולמרות שהחול שם לא תמיד לבן, והגלים לפעמים מתנפצים בחוזקה, והמים לא הכי כחולים, ולמרות שיש שם לפעמים סערות ואפילו יורד קצת גשם, הוא מספיק טוב בשבילי. והוא יותר טוב מהחוף שאני חולם עליו, כי הוא אמיתי".
אני לא יודע להגיד היכן הסיפור שלי התחיל, אבל אני יודע שבאותו רגע קסום, בחופי מערב ג'מייקה הקריביים, מול שקיעה שצבעה הכל באור כתום רך, עטוף במשב רוח נקייה ורעננה שהפיצה ריחות של ים וקיץ, הוא הסתיים.
השמש גלשה אל הים.
והיום נרגע אט אט.
ועיניה נעצמו.
והלב שקט.
סוף הסיפור "לאן נושבת הרוח"
- מוקדש לך, באהבה
