לסייע לאריות הלבנים לחזור למולדת בטימבווטי

בעולם פחות מ-300 אריות לבנים והם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה עקב טעות בקטלוגם כזן נפרד. חלקם נשבו והוכנסו לחוות צייד בה הם ניצודים ומפוחלצים למרבה במחיר. מערך הצלה בינלאומי הכולל ישראלים מנסה למצוא כל דרך להציל ולו אריה יחיד מחוות הצייד הנוראות. אתם יכולים לעזור

מוריס פרננדזפורסם: 21.05.10 , 14:51

לינדה טאקר הייתה סטודנטית בקיימברידג', לפני שחייה התהפכו לחלוטין. היא נסעה לביקור במולדתה דרום אפריקה, וכמו רבים אחרים יצאה לטיול ספארי בשמורה שבסביבת טימבווטי. כשמדריך הקבוצה שלה שמע אריות שואגים, הוא הקפיץ את כל החברה לעלות על הרכב ולאתר אותם, למרות החושך היורד. בהגיעם למקום, הבלתי אפשרי קרה, ורכבם הפתוח, ללא גג וחלונות, התקלקל.

החבר'ה הגיעו מהר להבנה שאין להם כל אפשרות מפלט ושיתכן שלא ישרדו את הלילה. גאולתם הגיעה, אך ממקום הזוי לחלוטין: אישה מקומית עם תינוק על גבה פילסה דרך בין האריות, הגיעה לרכבם, שם אספה את אחד החברים והחזירה אותו למחנה להביא כוח עזר. מי האישה הזאת, איך עברה בשאננות ובבטחה דרך אריות, ואיך ידעה שהם נמצאים שם?

את התשובות לכך גילתה לינדה רק לאחר מספר חודשים.

לאישה קראו מריה קוסה, ומתברר שהיא שאמנית המתקשרת עם אריות. לדבריה באותו הערב היא קיבלה מסר מהאריות שעליה לבוא ולהציל את הקבוצה - וכך עשתה. קוסה הפכה להיות המורה הרוחנית של טאקר כאשר במהלך היום עסקה בעבודות ניקיון. היא סיפרה לה על מעמדם הקדוש של האריות הלבנים ועל החובה להחזירם למולדתם טימבווטי כי נשמותיהם הן נשמות מלכים והם שומרי היבשת.

אריות לבנים אינם לבקנים והם למעשה נדירים ביותר. הם נמצאים אך ורק בצפון מזרח מדינת דרום אפריקה, באיזור הנקרא טימבווטי. רק ב-1975 נרשמו באופן רשמי אריות לבנים לאחר שחוקר מקומי בשם קריס מק-ברייד גילה שני גורים לבנים שהמליטה לביאה בעלת צבע עור רגיל. לאחר מחקר אישי, הסיק מק-ברייד כי נדירותם של אריות לבנים היא תוצאה של חוסר יכולתם לצוד בצורה אפקטיבית מכיוון שפרוותם הלבנה מונעת מהם להסתתר בפני טרף. המסקנה קלת הדעת הזו גרמה לרשויות המקום להחליט שכדי "להציל" את האריה הלבן, יש להוציאו מהטבע ולשמור עליו בגני חיות. כיום ברור שמסקנת מק-ברייד שגויה מן היסוד וגרמה סבל רב לחיה המיוחדת הזו.

ללא עדכון סטטוס

האגדה המקומית מספרת שכשאריות לבנים ישובו להתהלך על פני האדמה הם יביאו עימם עידן חדש וטוב יותר. לעומת זאת, מעבר לסורגי גני החיות, הפכו האריות הלבנים לקורבן של תעשייה אכזרית - תעשיית הצייד המשומר. במציאות זו, מגדלים אריות לבנים בחוות פרטיות וכשהם מגיעים לגודל מספק, אנשים עשירים צדים אותם כדי לזכות בתענוג המפוקפק והיקר - קישוט קירות בתיהם בתליית ראש החיה האצילית והמרהיבה על הקיר. תעשיית צייד זו חוקית בדרום אפריקה ומוצדקת בכך שמביאה סכומים המשמרים את תחזוקת שמורות הטבע. למעשה למרות נדירותו, כיוון שלא הוגדר בשנות השבעים כמין נפרד, אין לאריה הלבן סטאטוס מיוחד המגדיר אותו כזן בסכנת הכחדה חמורה או מגן עליו בפני צייד.

אריות לבנים בשמורה, תחילתו של עידן חדש לאנושות?

ב-2001 ניבאה קוסה שתיוולד לביאה לבנה עם תפקיד מיוחד באחת החוות. וכך ביום חג המולד, בעיר הקרויה בית לחם שבדרום אפריקה, נולדה לביאה לבנה. טאקר נדרה נדר ללביאה שתוציא אותה מהמחנה ותחזיר אותה לאדמתה. ללביאה קראו מארה ולאחר שנתיים של מאבקים משפטיים היא אכן הוחזרה לטימבווטי לשמורה

שכעת בבעלותה של לינדה טאקר. מארה עברה לעולמה, וצאצאיה חיים כיום בשמורה וצדים טרף באופן עצמאי כשהם מוגנים מתעשיית הצייד המשגשגת ברוב השמורות השכנות.

פרויקט החזרת האריה הלבן למולדתו נמצא בחיתוליו ודורש עוד מאמצים, משאבים רבים ומודעות. הצעד הבא הוא הרחבת המקום כדי לקלוט אריות נוספים.