שיחת השכר - המיתון משתקף רק אצלי במשכורת
נכנסתי למשרד של הבוס לדון בתנאים ובשכר. הוא פתח במונולוג על איזה כיף לי שאני נמצא בחברה ריווחית ומובילה, שמדלגת על המיתון בהצלחה יתרה. כששאלתי האם רווחיות החברה תשתקף בשכר - הוא התחיל לדבר על המצב הקשה
אני נכנס ללשכה המפוארת של הבוס החדש שלי לדיון על תנאי העסקתי. הוא מקבל אותי בלחיצת יד חמה, אני מתרווח לי בכורסת העור והוא מתמקם אי שם מעבר לשולחן עץ המהגוני הרחב. הוא מתחיל את השיחה בינינו בהתפעלות מהמזל הטוב שהביא אותי לעבוד בחברה שהוא הוא המנכ"ל שלה.
- מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
- בחן את עצמך: האם אתה "פראייר" בעבודה?
"הגעת למקום הכי טוב שיכולת למצוא", הוא מציין בסיפוק, "מיתון-שמיתון. מאז שאני פה ההכנסות שלנו כמעט הוכפלו. שמע מה שאני אומר לך, תוך שנה אנחנו נכנסים לעשירייה הפותחת, מילה שלי".
מה הוא מקשקש לי עכשיו על עשיריה פותחת, יש לי עניין הרבה יותר בוער – השכר שלי. "מה לגבי ה..." אני מנסה להיכנס בשטף דיבורו. "לגבי הרווחיות אתה שואל? אנחנו נחשבים היום לאחת החברות הכי רווחיות בענף. בעיקר מאז שהגעתי לכאן. וזה עוד בזמן מיתון כביכול".
אני שוקל ביני לבין עצמי האם להתעקש ולהיות זה שמעלה את נושא או לתת לו להמשיך להיות מבסוט מעצמו. "האם יש לך ציפיות שכר?" אני שומע אותו לפתע. "כן, יש לי" אני עונה לו ומושך כמה שניות יקרות.
"ומה הן אם מותר לי לדעת?" זהו, רגע האמת הגיע. האם לנקוב בסכום נמוך מידי ולקבע מירמור תמידי או לנקוב בסכום גבוה מידי ולעורר גיחוך? אני הולך על האפשרות השניה (גיחוך נראה לי יותר נחמד ממירמור).
אני זוכה ממנו דווקא למבטי צער.
"הלוואי והייתי יכול לתת לך את הסכום שנקבת", הוא עונה לי במלוא האמפתיה, "תבין, אנחנו נמצאים בעיצומו של מיתון קשה. כמעט אין עבודה. תאמין לי שאם זה היה תלוי בי, הייתי נותן לך אפילו כפול, מגיע לך ללא ספק. הבעיה היא שהלקוחות, המתחרים, הצרכנים כולם במיתון. והכי נורא זה שלא רואים את סוף!"
עוד רגע הוא בוכה לי, מה עושים? לפני שגם אני מזיל דמעה אני נזכר שזה עסקים וצריך להיות קשוח "אבל אמרת שהרווחיות...." . "אנשים עוד לא יודעים איזה עמוק המיתון שאנחנו נמצאים בו. אתה יודע מה הולך עכשיו ביוון? בספרד?".
אני נשבר, חוש המוסרי שלי נכנס לפעולה ואני מחליט לוותר: "בסדר, עזוב, אני אסתדר, מה זה ציפיות השכר הקטנוניות שלי לעומת המיתון העולמי?!".
"מצוין" הוא נרגע ולוחץ את ידי בסיפוק "תגיע ביום ראשון עם הרבה מרץ - יש לנו המון עבודה, ההזמנות לא מפסיקות לזרום, אנחנו הולכים לשלש את ההכנסות השנה! ועוד העיתונים מספרים לנו שכל המשק במיתון עאלק".
אני משחרר את היד מהלחיצה ועושה ניסיון נואש אחרון - "מה... עם... קרן השתלמות?".
הוא צוחק צחוק מריר, "הלוואי, הלוואי, קודם בוא נראה שאנחנו עוברים את המיתון הקשה הזה בלי לפשוט רגל".
