לא יכול לעמוד יותר בהזיות

שיר רשאון

קשת עולַה, ניתזת דרך החלון שלי, אני מחושמל

שירים יוצאים מחַזי, זעקותיי פסקו כולן, מסתורין פכר את האוויר

מחפש אחר הנאליים שלי מתחת למיטה

אישה שמנה צבעונית הופכת לאמי

אין לי שיניים תותבות עדיין. עשרה ילדים יושבים על הברך שלי פתאום

ביום אחד צמח לי זקן

בעיניים עצומות שטיטי בקבוק יין שלם

ציירתי על דף והרגשתי בן שנתיים עוד פעם. אני רוצה שכולם ידברו איתי

ריקנתי את הזבל על השולחן

הזמנתי אלפי בקבוקים לחדר שלי, אני קורא להם חיפושיות יוני

אני משתמש במכונת הכתיבה ככרית

כפית הופכת למזלג מול עיניי

בטלנים נותנים לי את כל כספם

לשארית חיי כל מה שאני צריך זה ראי

את חמשת השנים הרשאונות שלי העברתי בתוך קדרות עוף ללא מספיק בייקון

אמא שלי הראתה בלילה את פני המכשפה שלה וסיפרה אגדות על זקנים כחולים

החלומות הוציאו אותי תכף מהמיטה

נחלם כי זינקתי מקנה רובה כדי להילחם בכדור

פגשתי את קפקא והוא קפץ מבניין כדי לברוח ממני

הגוף שלי הפך לסוכר, נשפך לתה, מצאתי את מהות החיים

כל מה שאני צריך זה דיו כדי להפוך לגבר שחור

הלכתי ברחוב מחפש עיניים שיחבקו את פניי

שרתי במעליות מאמין שאעלה לגן עדן

יצאתי בקומה 86, הילכתי במסדרון מחפש ישבנים טריים.

היציאות שלי הפכו במיטה לדולר כסף

אני מביט בחלון ולא רואה אף אחד, אני יורד ברחוב, מביט אל-על מהחלון ולא רואה אף אחד

אז שוחחתי עם ברז השריפה, שואל "יש לכם דמעות גדולות משלי?"

אף אחד בסביבה, אני משתין בכל מקום

קרני גבריאל שלי, קרני גבריאל שלי: חשוף את הדיצה, חגיגת עליזותי

נשאר פנקייק? (צילום: ויז'ואל פוטוס)

שיר שני

שוב בוקר, אין שום דבר דחוף לעשות

אולי כדאי שתקנה פסנתר או תכין שוקו

לפחות נקה את החדר כמו אבא השלך אפר ובדלים מהמיטה לרצפה

אבל קודם כל נגב את המשקפיים ושטה מים כדי לנקות את הפה המסריח

נקישה בדלת, חתול נכנס, מאחוריו פילון מגן חיות ובפיו דרישה לפנקייק טרי

אני לא יכול יותר לעמדו בהזיות הללו

זה זמן לסיגריה נוספת ואז הוילונות עולים, ואז אני מבחין בלךלוך שהופך את הכביש לקח אשפה

אין מקרר אז אשכולית מיובשת

האם אין איזה עניין מקודש שאוכל לעשות, כדי להועיל לחדר, למשל צביעה בורוד

אולי להרכיב מאאלית מן המיטה עד הרצפה

אולי לעשות אמבטיה במיטה

מה הטעם בקיומי אם אני לא יכול לארגן גן עדן ממדינט חדרי

בשביל טיפה בזמן על עיני

ככח אחיזתו של כוכב אדום על הסיגריא

ועכשיו אני משוכנע שהחיים מתחלקים מהר יותר ממספריים

אני יודע שאם אוכל לגלח את עצמי המקקים סביב פניי יעלמו לעד

החורים בנאליי הם זמניים ותו לא, אני מבין את זה

השטיח שלי מלוכלך אבל היזה שטיח לא?

יש רגע בחיים שכולם חייבים להשתין בכיור – הנה, תן לי לצבוא את החלון שחור לרגע

זרוק את הצלחת ורסק אותה בחציפות – או אולי

בטעות תמימה שמוט אותה בזמן שאתה צועד ליד השולכן

מול הרעי נראה כמו שד מסהרה

או במיטתי דומה למומיא בוכה מתחננת לחמצן

או על השולכן אני מרגיש כנפוליאון

ועכשיו למשימה המרכזית של היום – לכבס את התחתונים

אחרי ניצול של חודשיים – מה יאמרו על כך הנמלים?

איך אוכל לכבס אץ הבגדים – למה אהיה אהיה אהיה אישה אם עשיתי זאת

לא, אני מעדיף להבריק את נעלי הספורט שלי מאשר זה, וכנ"ל גם את הרצפה

יותר יצירתי לצבוע אותם מאשר לנקות אותם

וכך גם באשר לכלי המטבח אני יכול לעשות את זה כי אני חושב להשיג עבודה במסעדונית

חיי וחדרי הם כמו שני מקקים שעוקבים אחריי

לאורך היקום

תודה לאל, עיניי רואות את הטבע נכוחה

נולדתי כדי להיזכר בשיר אהבה - על הגבעה, פרפר מוזג שתיה לספל ממנו אלגום, חולף על גשר פרחוני.

1957

גרסה עברית חופשית: רועי צ'יקי ארד.

פיטר אורלובסקי, שהלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 76, היה משורר, מוזיקאי, חקלאי ודוגמן, היה ידוע בעיקר כבן זוגו של אלן גינסברג וכאחד מהגפיים של תנועת הביט. לא להיבהל, המילים שנראות כשגויות בשיר הן חלק מהשפה המדוסלקטת והמוקפצת של אורלובסקי שמוגדר כמי שכותב באמריקאית, לא באנגלית.

מבחינות רבות, זו א-שירה יותר מאשר שירה. זה אולי יכול לגרום להתקף לב לאנשים שהולכים לסדנאות שירה,

אבל השירים כאן מרגשים דוקא בגלל הרישול הגמור שבהם. הם מזכירים מאוד שירים שמוקלטים לטייפ זול. יש כאן השפעה ברורה של שירה סוריאליסטית. וניסיתי שהתרגום ישמור על הרוח החופשית הזו, אף שלצערי לא עשיתי אותו על שום חומר כימי.