ירושלמים, אל תשתמשו בארכיאולוגיה ככלי ניגוח

החלטת ועדת התכנון המקומית להרוס 22 בתים בסילוואן על מנת להקים גן המכונה "גן המלך" נובע בחלקו מתפיסה הרואה בשכונת הבוסתן חלק הממשיך את הגן הארכיאולוגי "עיר דוד" הנמצא במעלה הכפר.

בעוד שבמעלה הכפר נמצאים השרידים הארכיאולוגים של ירושלים הקדומה החל מהתקופה הכנענית (המאה ה-18 לפנה"ס ואחר כך) ובהמשך שרידים מירושלים של ממלכת יהודה ותרבויות אחרות, בשכונת אל-בוסתן אין ציפייה למציאת ממצא ארכיאולוגי משמעותי, אם בכלל. זאת גם הסיבה שלעולם לא התקיימה במקום חפירה ארכיאולוגית.

לעומת זאת, ישנם חוקרי תנ"ך המזהים את המקום המוזכר במקרא כגן המלך עם שטח שכונת אל-בוסתן, וזה כנראה מקור השאיפה להפוך את השכונה לגן. מיותר לציין שאי אפשר להוכיח את תיאורית מיקום הגן על סמך שרידים ארכיאולוגיים.

השאיפה לפתח גן שיהווה המשך לאתר הארכיאולוגי, מקורה בתפיסה הרואה בממצא הארכיאולוגי צידוק לפנות תושבים, או לפחות עדיפות לפיתוח תיירותי וארכיאולוגי על חשבון רווחת התושבים. תפיסה זו מתעצמת כשהאתר מזוהה עם שכבות ארכיאולוגיות, שבקרב רבים נחשבים חלק מהעבר של עם ישראל/הדת היהודית. כך למשל השכבות מתקופת ממלכת יהודה או התקופה הרומית הקדומה מזוהים כתקופות יהודיות.

אך בשכונת אל-בוסתן אין ממצא ארכיאולוגי. ועם זאת, קרבתו לאתר "עיר דוד", מעלה את השאלה על מקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מחקר ושרידים ארכיאולוגיים אמורים להוות אמצעי לגישור וקירוב בין עמים ותרבויות בכלל, וכגורם בעל השפעה חיובית על הדינמיקה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט. הממצא הארכיאולוגי אינו צריך ואינו יכול לשמש אמצעי להוכחת בעלות של עם או של בני דת כלשהי על מקום.

הממצא הארכיאולוגי מספר סיפור מורכב ועצמאי מתכתיבים של מסורות ואמונות, והקשבה לסיפור הזה והנחלתו לציבור הרחב יש בכוחן להעשיר את התרבות ולקדם ערכים של סובלנות ופלורליזם. העושר התרבותי של אתרים ארכיאולוגיים הוא חלק מהעושר התרבותי של הארץ ושייך לכלל הקהילות, העמים והדתות הקיימים בה.

יתר על כן, המושג "אתר ארכיאולוגי" אינו רק מגוון השכבות הנחפרות בו, אלא מקום משמעותי בהווה, אשר בו או בקרבתו חיים אנשים, על תרבותם, שגרת חייהם וצרכיהם.

יש חשיבות רבה לקעקוע התפיסה הרואה בשרידי העבר כלי במאבק הלאומי או ערך המצדיק פגיעה בקבוצות מוחלשות. העיסוק בארכיאולוגיה הוא אמצעי להניע תהליכים לטובת הכלל. שיתוף האוכלוסייה המקומית בתחזוק האתר שבשטחה במגוון דרכים – חפירה משותפת, טיפוח האתר, סיורים המשלבים טיול באתר יחד עם היכרות עם הקהילה ועוד – מחזק את המודעות הסביבתית של התושבים ומוביל למעורבות חברתית ולעתים לתהליך של שינוי חברתי בקהילה.

פרויקט פיתוח "גן המלך", בטענה שהגעת תיירים היא אינטרס של התושבים, לא עומד במבחן המציאות כשבוחנים את כל האתרים במזרח ירושלים ובראשם האתר "עיר דוד". באף אחד מהאתרים לא נעשה פיתוח תיירותי בשיתוף עם כלל התושבים. הנתח הארי של ההכנסות המגיעות מתיירות מוצא עצמו מגיע לרשויות הישראליות ולעמותות המתנחלים המנהלות אתרים אלו. יתרה מכך, בשטח הגן הארכיאולוגי "עיר דוד" הצמוד לשכונת אל-בוסתן ישנם גנים שהגישה אליהם נעשית רק ממרכז המבקרים של האתר, ולמרות צמידותם לשכונת אל-בוסתן, לתושבים אין גישה אליהם משכונתם.

ניתן לומר בוודאות שאם כוונת העירייה לדאוג לגנים שישמשו לרווחת תושבי אל-בוסתן, הפיתרון נמצא בהקלת דרכי הגישה אל שטח הגן הארכיאולוגי לטובתם, לאו דווקא בהקמת אתרים חדשים.

ארכיאולוגיה ניתן וצריך לפתח תוך שיתוף פעולה עם כלל התושבים שבשטחם קיימים ממצאים. אין עליה בעלות של קבוצה או דת. תפיסה זו לא צריכה להישאר נחלתם של אנשי מחקר ואקדמיה בלבד. יש חשיבות עליונה בהנחלתה לכלל הציבור והחברה - לא רק למען העבר, אלא בעיקר למען העתיד.

יונתן מזרחי, ארכיאולוג ואיש חינוך. חבר בארגון עמק שווה העוסקת במקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני