למרות שאנחנו כבר למעלה מעשור בתוך שנות ה-2000, נשים בעלות יוזמה נחשבות עדיין זן נדיר. האם היוזמה הזו שונה מתעוזה הגברית והאם יש באמת נשים שמשתמשות בה בזירת הפאבים והמועדונים? עד לפני שנה גם אני לא השתמשתי במוג'ו שלי או הפעלתי את קסמיי באופן אקטיבי על גברים, אבל הגיע הזמן להפשיל שרוולים: לפלרטט, לקבל סירובים והכי חשוב - להיות מוכנה ליזום שוב.
נכנסת למועדון, ובנוהל התחילה סריקת מכ"ם של הרחבה. הבדיקה הממושכת של השטח העלתה בחכתה עלם חמודות שעומד בצד השני של הרחבה ומשוחח בנונשלאנטיות עם חבריו. מה סביר להניח שתעשי? תתפללי כל הערב שהוא ישים לב לקיומך ובסופו של דבר תלכי למשכבך הקט מבואסת וגלמודה ותתהי בינך לבין עצמך למה לא פעלת.
סביר להניח שתבצעי פעולות הרגעה כמו לספר לעצמך סיפורי אלף לילה ולילה איך כל החברות שלך היו שם והן בטח יחשבו שאת נואשת, ואם תיזמי הוא בטח יחשוב שאת "זורמת" מדי ולא ייקח אותך ברצינות. את תמני ולא תדלגי על אף אחת מכל ההתניות החברתיות שכובלות נשים בכבלים עצמיים.
מכאן עולה שאלת השאלות: למה נשים ליברליות, אינטליגנטיות ואמיצות עדיין לא מעיזות להתחיל עם המין השעיר, לעזאזל? אולי זה בגלל הסטיגמה הקיימת על כאלה שכן מעזות, ואולי המין הגברי לא בנוי להכיל נשים אסרטיביות שיודעות מה הן רוצות מעצמן מבלי שייתפשו כזולות.
לכולם יש אגו, גם לנשים וגם לגברים. אז מה, האגו של הגברים פחות שברירי? נהפוך הוא! נשים הרבה יותר גמישות ובעלות עוצמה, אבל הסדר החברתי שהיה נהוג מימים ימימה הוא בעוכריהן. דימויי הצייד והחקלאית עדיין מלווים אותנו. את אמורה לשבת על הבר עם הדרינק ביד ומבט מזמין בעינייך, אבל שלא תעזי להביא את הבשורה עד אליו.
ומצידו, הבליין המצוי אמור לפענח את מבטייך המתעתעים, לקום מכסאו ולצלול למים העמוקים. למה? כי ככה היה נהוג פעם.
אולי הגיע הזמן שאנחנו, המין היפה, נרים את הכפפה וניזום. לא משנה אם זה יקרה במועדון, פאב או במכולת השכונתית, העיקר שנעשה משהו.
| אסרטיביות בעקבים |
|
| אני פמיניסטית, וזה לא אומר שאסור לי להיות נשית / מילה פינקלשטיין |
|
כבר מגיל צעיר הבנתי שנשים לא מקבלות את ההערכה שמגיעה להן והצהרתי על עצמי כפמיניסטית, אבל היום פמיניזם נחשב מילה כל כך גסה שהפמיניסטיות בעצמן לא משתמשות בה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
נושא כאוב בקרב שני המינים הוא הרמיזה הבין מינית. בכל תהליך חיזור צריך לשדר משהו, לגרום לצד השני לקלוט שאתה מעוניין בו בדרך לא דרך. אנחנו הנשים גורסות שאנחנו לא צריכות ליזום, הוא כבר בטח יבין את הרמז. אז זהו, שלא. אנחנו חייבות להפנים: גברים לא מבינים רמזים.
גבר לא מבין כשאת יושבת לידו עם בקבוק בירה ושותקת כמו דג, גם לא כשאת עושה לו עיניים מקצה המועדון בעלטה, ובטח לא כשאת משפילה מבט ומצפה שהוא יסיק מכך שאת מאוד מאוד רוצה, אבל מפחדת. חלקם לא רק שלא מבינים רמזים, הם אפילו נוטים להסתייג מהם. הם יושבים על הבר, בדיוק כמונו, ולא מבינים למה אנחנו כן עושות טיזינג מטורף אבל לא עושות את הצעד המתבקש.
אבל, אם את כבר רוצה לפעול, איך כדאי לעשות את זה? להמציא את הגלגל קשה, אבל לחקות את מנהגי הזכרים המצויים גם כן לא פשוט, והאמת, אולי גם לא כדאי. אני לא טוענת שמעכשיו כדאי לך לזנק לעבר כל זכר חטוב שנמצא בקרבתך, אלא לבחון כל סיטואציה לגופה, ולהחליט איך להתנהג לפי התנאים הקיימים.
קשה להסיק מתי התנאים האלו מבשילים עבור יוזמה גברית או נשית, ועוזר להשתמש באינטואיציות ובתחושות שבלי עין הרע הרבה נשים התברכו בהן. למשל, אם הגעת למועדון עם חברותייך המפזזות וראית עלם חן, רוב בנות המין היפה לא יעזו לעבור מקצה אחד של החלל לקצה השני ופשוט להציג את עצמן; זה שמור לנועזות בלבד.
את כן יכולה לקחת את חברותייך, לזרום לכיוונו ופשוט לפזז לידו בלי התרגשות יתרה, רצוי עם הפנים אליו כדי שתיווצר הזדמנות ליצור קשר עין. ברגע שזה קורה, את יכולה לגשת אליו ולזרוק הערת אגב על הצפיפות או המוזיקה ולבחון את תגובותיו. אם השיחה זורמת תדעי שהוא בעניין, ואם לא - יצאת הנועזת בנשים וההפסד שלו. הגבר הראוי שתרצי בסביבתך יידע להעריך יוזמה נשית ולא יירתע ממנה.
כדי ליזום עניין בשיחה הראשונה לא צריך לדקלם את המסה של אפלטון, או להיראות כמו בר רפאלי, פשוט צריך קצת אומץ, שנינות וסלוגן מנצח אחד שידריך אותך בכל צעד ושעל: המעיזה לוקחת או נותנת, אבל בתנאים שלה בלבד.
אני לא ממליצה לסרס את הגברים ולא לאפשר להם מרחב מחיה. כל יוזמה היא מבורכת גם מהצד שלהם, אבל בגלל שאנחנו עדיין אלו שמתחילות פחות, אנחנו צריכות לתת הרגשה לצד השני שהם לא לבד בסיפור הזה, שמערב הרבה אגו, פחד מדחייה ומפלצות תת מודעות אחרות.
זה צעד קטן לכל אשה, וצעד גדול לנשיות כולה.
