סטיב ג'ובלס
יש שחקנים שיכולים לג'נגל בהצלחה בין דרמות אינדי לקומדיות מטופשות. לרוע המזל, סטיב קארל אינו אחד מהם. אז במקום לתת לקריירה לזחול לאחור, למה לא פשוט לעצור? אויש, תפרוש
יש אנשים שפשוט לא נוח להם במקום בו הם נמצאים. שחקנים קומיים רוצים לעשות דרמות קורעות לב, שחקנים אחרים בכלל מתעקשים לביים. הם לא מסוגלים לקבל את העובדה שיש דבר אחד שהם עושים טוב, ושאין טעם לסטות ממנו. לפעמים כשהם מתעקשים זה מצליח - למשל אם קוראים להם קלינט איסטווד. בדרך כלל, לעומת זאת, זה דומה יותר למקרה של מל גיבסון.
סטיב קארל בן ה-48 הגדיל לעשות. הוא החליט לתת לקריירה שלו להשתולל ליותר מדי כיוונים, עד שלבסוף הוא רץ כל כך מהר, קדימה וגבוה, שההתרסקות הצפויה הגיעה - ובגדול.
"מיס סאנשיין הקטנה". מה נראה לך שאתה, ג'ים קארי?
אז מה אנחנו רוצים מהשחקן זוכה גלובוס הזהב על תפקידו המרושע והמבריק ב"המשרד" האמריקנית, והדוד ההומו עטור השבחים ב"מיס סאנשיין הקטנה"? פשוט מאוד: שיפרוש. ומה הוא כבר יכול היה לעולל שמגיע לו להיות מגורש לעד מפנתיאון השחקנים שיודעים מה הם עושים? ובכן, הוא פשוט הגזים - במניירות, בשאיפות, בהבעות הפנים. ובכן, לא עוד.
בעוד השחקן הראשי ב"ברוס הגדול מכולם", ג'ים קארי, יודע לנווט היטב בין תפקידים קומיים מובהקים לתפקידים דרמטיים מאתגרים בכישרון מופלא (ע"ע "המופע של טרומן" ו"שמש נצחית בראש צלול"), קארל ששיחק גם הוא בסרט ואף המשיך כדמות ראשית בקומדיית ההמשך ("מבול של צרות"), לא מצליח לנווט בין הרציני למצחיק. גרוע מכך, לאחרונה ב"דייט לילי" הוא ניסה לעשות את המעבר ממלודרמטי למצחיק וסימפטי באמצעו של אותו סרט - ופשוט השאיר את הצופה בקושי משועשע, קצת עייף ובעיקר אפתי.
"מבול של צרות".
יכול להיות שקארל קצת התבלבל - הוא מיהר כל כך לרוץ מקומדיות כושלות לקומדיות מעולות ואז לדרמות איכותיות, שעכשיו נראה שהקריירה שלו חוזרת אחורה לסרטים שמתאמצים להיות מצחיקים. אז לפני שהוא יעשה עוד צעד אחורנית ויככב בביזיון קולנועי ונטול הומור, אנחנו מציעים לו להקדים תרופה למכה ולעצור כאן ועכשיו.
לא לעולם בתול
אין ויכוח לגבי ההצלחה של "בתול בן 40". אין ויכוח גם על כך שבזמן הצילומים, קארל הוכיח שהוא שחקן שהולך עד הסוף. בסצנה בה מורידים לו את שיער החזה הוא היה זה שהתעקש שאלו יהיו שיערות החזה האמיתיות שלו שיימרטו - כדי שהתגובה תהיה אותנטית ומצחיקה יותר.
ב"המשרד" הוא אמנם קצת חוזר על עצמו, אבל את מה שהוא עושה בתור מייקל סקוט קשה לדמיין מישהו אחר מבצע. הבעיה היא שמאז ההצלחה קצת עלתה לו לראש, והזניחה את הטוטאליות לטובת בינוניות. אחרי "מיס סאנשיין הקטנה" ו"העולם על פי דן", שינוי הכיוון של קארל עשה סיבוב פרסה עקום.
"העולם על פי דן". מאז זה רק הלך והידרדר
בעוד שדמות הסנאי ההיפראקטיבי ב"מעבר ליער" עוד אפשרה לו להשתחרר, ב"דייט ליל" הוא וטינה פיי, שני שחקנים קומיים מבריקים לכל הדעות - פשוט לא מצליחים להרים את הסרט. הם לא מסוגלים לגרום לצופים להבין האם מדובר בקומדיה עם נגיעות של דרמה משפחתית על משבר נישואים של זוג בורגני, או דרמה בורגנית מלאת משברים עם נגיעות מוטרפות של קומדיה. מבולבלים? גם אנחנו.
קארל מתאמץ להיות מצחיק כל הסרט, אבל נראה בעיקר כמו בעל בורגני ודי משמים. נכון, יכול להיות שזו בדיוק הדמות שהוא אמור לגלם והוא עושה זאת בהצלחה - אבל היא לא אמורה לשעמם באמת, וכל התגובות המוגזמות והאופן בו הוא גורם לאישונים שלו כמעט לקפוץ החוצה לא מצילים אותו.
הסחרחורת הזו מתישה, והיא משליכה על כל הקריירה שלו. אין טעם לנסות להכניס דיאלוג "איכותי" בתוך קומדיה קלילה ומטופשת שלא אמורה להתיימר
להיות שום דבר אחר. באותה מידה אין טעם להמשיך לעשות קומדיות על ארוחות ערב אחת אחרי השנייה ("Dinner for Schmucks") אם ברור לכולם שאיבדת את הרעננות והמקוריות שלך בדרך.
לרוץ במהירות מסרט לסרט וללהטט בין ז'אנרים, כך נראה, אינם אורח חיים שמתאים לכל אחד. יתכבד נא קארל בגלובוס הזהב שלו ובמחמאות מג'ולי אנדרוז על הדמות המצוירת ב-"Despicable Me", וינוח על זרי הדפנה עד הודעה חדשה.
לפנייה לכתב/ת 
