היא התגרשה בשבילו - אבל נשארה בלעדיו
בתקופה בה נכנס לחייה דעכו הרגשות שמילאו אותה כלפי בעלה. חסרו לה הביטחון, המשענת והכתפיים הרחבות עליהן אפשר להישען כשמתעייפים, והיא התעייפה בדיוק כשבעל גומות החן הנשוי חייך אליה את החיוך המלאכי שלו
היא יושבת מולי, עיניה הכחולות מלאות בדמעות. אני נזכרת באופוריה שאפפה אותה כשסיפרה לי על ראיון העבודה. היא ועוד ארבעה גברים בחדר מהודר עם שולחן שחור עגול. אחד בעל ארשת פנים זעופה, שני סימפטי, קופצני וחייכן, שלישי לא צעיר במיוחד, ובחור יפה תואר, עם שתי גומות חן ששיוו לו מראה מלאכי. מאז ומתמיד היתה לה חולשה לגומות חן.
הראיון הסתיים כשפנה אליה המבוגר ושאל: "תרשי לי שאלה אחת אחרונה?" וכשהנהנה בראשה הוא שאל בלי למצמץ: "מי לדעתך הכי יפה בחדר הזה?"
כל היושבים סביב לשולחן ידעו בוודאות מי הבחור הכי יפה בחדר. היא הביטה בו, בבחור המדהים שישב מולה והסמיק, קולטת כמה מחמיא לו האודם שהתפשט על פניו, רואה חיוך מבויש עולה על שפתיו ומותח את שרירי פניו הצידה כדי לגרום לגומות להופיע שוב, מנסה לשווא לעשות סדר בתוך כל השאלות שסבבו בראשה ואז ענתה בנאיביות:
"זה לא הוגן לשאול אותי שאלה כזאת. מבט נוסף בקורות החיים שלי יבהיר לך שאני נשואה".
"גם הוא נשוי", הגיעה התשובה במבט בוטח, חייכני ומתגרה.
הקלישאה ידועה: גבר נשוי אף פעם לא עוזב את הבית. ואני לא מדברת על סטוץ, אלא על רומן ואהבה אסורה, על משהו גדול מהחיים שהופיע ונחת עליה בבת אחת.
היא צלחה את ראיון העבודה ונכנסה לגוב האריות
בתקופה בה נכנס לחייה דעכו הרגשות שמילאו אותה כלפי בעלה. היא הבינה שזה לא בדיוק מה שהיא רוצה בחיים. חסרו לה הביטחון, המשענת והכתפיים הרחבות עליהן אפשר להישען כשמתעייפים, והיא התעייפה בדיוק כשבעל גומות החן חייך אליה את החיוך המלאכי שלו. היא צלחה את ראיון העבודה ונכנסה לגוב האריות בו המתין לה אריה אחד מהודר במיוחד, עייף כמוה, מיוחם ומאוד מאוד נשוי.
היא חברה שלי ואני אוהבת אותה. למרות היותי מוסקטרית עם חרב דמיונית, המגנה בחירוף נפש על מוסד הנישואים ומאמינה בו בכל מאודי, ולמרות שאני כועסת עליה ומזהירה אותה, אני לא יכולה להימנע מלהתרגש ביחד איתה. אבל עכשיו היא יושבת מולי ובוכה, כי הוא לא הגיע. בשעת המבחן הוא השתפן או פחד או השד יודע איך לקרוא לזה, אבל הוא לא בא.
ארבע שנים היא נשמה ואהבה אותו והתגרשה למען החלום הגדול שתכננה לממש איתו. "אבל גברים נשואים אף פעם לא עוזבים את הבית", אני אומרת לה ולא יכולה להתעלם מאיך הכל התחיל, מהקארמה.
דם, יזע ודמעות רבות גזל ממנה הרומן האסור הזה, אבל גם העניק לה רגעי אושר מופלאים ונהדרים, אינטימיות כפי שלא חוותה מעולם ורגשות שלא זכרה שקיימים. הוא חדר לכל נים בגופה ומילא אותה בכל הטוב שקיים בעולם. מה שהתחיל כפלרטוט לא מחייב טמן בחובו ריגושים שערערו את שניהם והתפתח לאהבה עליה כתבו בספרים של פעם, כך לפחות היא האמינה.
אבא מנכ"ל, בן סמנכ"ל ומאהבת אחת שאפילו לא חיפשה אהבה, אבל חיפשה את מה שהציעו לה ונדרסה תחת רגליהם. הם עבדו באותה חברה וטעמו את טעם הפרי האסור, רק שאותו אב שהתגרה בה בפגישה הראשונה, עמד בסופו של דבר כחיץ בינה ובין התגשמות משאלותיה. הוא הטיל וטו, והבן המאוהב התגלה כילד ממושמע.
באמצע הלילה אשתו התקשרה אליה
האהוב שלה ידע לקבל את כל שיכלה לתת לו. הוא ביקש וקיבל את גירושיה על מגש זהב כשהשאירה את בעלה על מדרגות הרבנות וקפצה אל זרועותיו, בתקווה שתקבל ממנו את אותו קינוח על המגש, כפי שהבטיח.
אבל שיחת טלפון אחת באמצע הלילה הבהירה לה שהזהב לא נוצץ כפי שחשבה. החוקית היתה על הקו וסיפרה לה את האמת כפי שהיא, ולא כמו שלמדה להכיר דרך מוצא פיו . השיחה הבהירה שגומות החן אמנם חינניות להפליא, אך בעליהן לוקה בחסר. היא פערה חור עצום בנשמתה, ולמרות זאת היא האמינה שהאהבה תנצח.
בבוקר למחרת השיחה הוא התקשר כדי לומר כמה הוא אוהב, כמה הוא רוצה, כמה הוא מבין וכמה הוא הולך לממש. הם קבעו יום, מקום ושעה והוא הבטיח לסדר את כל ענייניו הפרטיים ולהגיע שלם ומוכן כדי להתחיל את הפרק החדש והאמיתי בחייו. הפעם בלי שקרים.
היא האמינה, ציפתה והגיעה בשעה היעודה – אבל הוא לא בא, הוא גם לא התקשר. הוא פשוט נעלם, כי הכל מסביב היה חשוב לו יותר ממה שהיה להם.
"אם אלוהים ייתן לי הזדמנות נוספת, אני לא אפספס אותה", אמר לה פעם. היא האמינה שהיא ההזדמנות שלו, אבל במאני טיים, הוא הלך על הכסף ולא על האהבה.
עכשיו היא יושבת מולי, דמעותיה נושרות בעקביות, ואני רואה בבירור בבית החזה שלה לב מנופץ לרסיסים. זהו לב שסרח, אבל עדיין נשאר לב.
"נתתי לו את חיי", היא אומרת.
ואני, שעדיין הכי רוצה לומר לה "את לא יכולה לחיות בשקר ארבע שנים, לפגוע באיש יקר שהיה נשוי לך, לקחת לאשה זרה את הגבר שלה ולצפות שזה ייגמר טוב", מחבקת באהבה גדולה ומבקשת ממי ששומע אותי שם למעלה, שישלח לה אביר חדש שיאחה את ליבה.
רק הפעם, שיהיה בלי גומות חן - ובלי טבעת.
לפנייה לכתב/ת 
