שו"ת: איך עונים לילד בחום כשכועסים?

שאלה:

שלום ענת, כשאני כועסת על בן החמש שלי, לפעמים הוא אומר לי בקול רווי דמעות: "אמא, אני אוהב אותך". האמירה הזאת שלו בסיטואציות האלה משום מה מעוררת בי תחושת התנגדות ולרוב אני עונה ב"תודה" קר ומנוכר. אני חשה כאילו היה בכך סוג של מאבק ביני לבין בני והוא יוצא ממנו מובס ומושפל. זה מטריד אותי.

ניסיתי לחשוב מה השיחה האמיתית בינינו, שמסתתרת מתחת המילים האלה. נראה לי שבאמירה שלו הוא בעצם מציב בפניי דרישה - שאענה לו בחום שגם אני אוהבת אותו, שאחבק אותו וכו'. אני לא בטוחה, אך נראה לי שמה שהוא בעצם אומר זה משהו כמו "אמא, אני חושב שכשאת כועסת עלי את לא אוהבת אותי והתחושה הזו היא בלתי נסבלת עבורי. אני זקוק נואשות שתאשרי לי שאת עדיין אוהבת אותי". למה עולה בי התנגדות לשדר הזה? אני לא יודעת בדיוק. אולי כי כאילו בכך שאחבק אותו, אודה שכעס הוא ביטוי לחוסר אהבה, שכשאין גילויי חיבה אין חיבה. אני לא בטוחה שאני מפרשת נכון. בכל מקרה, אני חשה שהתגובה שלי כרגע לא מיטיבה עמנו ואני זקוקה להסבר והכוונה. תודה, אורית.

תשובה:

אורית שלום, נראה לי שאת דווקא מפרשת נכון את האמירה של בנך. כפי שכתבת, מאוד סביר שקשה לו לחוות אותך כועסת עליו. באותו הרגע חשוב לו לבדוק אם את עדיין אוהבת אותו. מבחינתו, זה אכן בלתי נסבל להיות שם והוא בהחלט זקוק לאישור שלך שאת עדיין אוהבת. את מרגישה התנגדות כי היית רוצה שהוא יהיה ממוקד במסר או בסיטואציה שגרמה לך לכעוס והוא בעצם ממוקד ביחסים.

כעיקרון, אנו מאמינים שהילדים ממוקדים ביחסים וההורים במעשים. על פי רוב, גם כשילד עושה משהו מכעיס - המטרה שלו בסופו של דבר היא לקבל התייחסות. ישנם ילדים שהניסיון שלהם מראה להם שרק כשהם מכעיסים הם מקבלים התייחסות ולכן הם ממשיכים להכעיס. ממליצה לך לבדוק בכל אירוע מה גרם לך לכעוס ובמקביל, ללמוד לגרום לבן שלך להיות פחות במקום המכעיס ויותר במקום המועיל והחיובי.

השיבה: ענת אשד M.Ed – יועצת להורים וצוותים חינוכיים, מורה במדרשה להנחיית קבוצות ומנהלת פורום מכון אדלר .