שחררו אותו. שחררו אותו עכשיו. הוכיחו שאפשר. יום הולדתו שחל בסוף השבוע הוא יום הולדתו החמישי בשבי.
ב-21 במאי 1985, כשהייתי תלמיד כיתה ו', נחתמה עסקת ג'יבריל.
שלושה חיילים - חזי שי, נסים סאלם ויוסף גרוף - הוחלפו ב-1,150 אסירים ועצירים בטחוניים, בהם קוזו אוקומוטו, מבצע הטבח בנמל התעופה לוד, ואחמד יאסין, לימים מייסדו ומנהיגו של החמאס. ממשלת האחדות בראשות שמעון פרס אישרה את העסקה ברוב גדול. בנימין נתניהו, שהיה באותו זמן שגריר ישראל באו"ם, מתח על העסקה ביקורת קשה.
שנתיים מתחתי, בכיתה ד', למדה אחותו של אחד השבויים שהוחלפו. הייתי בן 12, אבל את הבוז שספגה בעקבות המחיר ששולם תמורת אחיה, לא אשכח. אני חושש שהיותו של גלעד חטוף בודד, עלולה להוסיף מעמסה לחייו שממילא יהיו קשים בשל חוויית השבי שהוא נתון בה. בשונה מעסקת ג'יבריל, כל הלחץ הציבורי יופנה כלפיו.
| צבי שליט לרה"מ: |
|
| "אם גלעד ימות - אתה אשם בכך" / אחיה ראב"ד |
|
סבו של החייל החטוף שלח השבוע מכתב לנתניהו ותהה: "איך הם מתארים לעצמם שהוא ישרוד שם תקופה כה ארוכה?". אביבה שליט הזמינה את נשות השרים ליום הולדתו ה-24 של גלעד |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
כמו במקרה של אותה ילדה, עלולים הוא ומשפחתו לספוג זעם ישיר ועקיף בשל המחיר ששולם בעדו. שמחת שחרורו תימהל בכעס ותסכול על מאות הפלסטינים שישוחררו מהכלא.
לכן חשוב לזכור שגלעד הוא סמל לחייל הישראלי בשבי האויב. הוא כל החיילים וכל החיילים הם גלעד. נפילתו בשבי היא תוצאה של מצב מלחמה, והיא מחיר שכל אחת ואחד מאיתנו היו עלולים לשלם. חשוב להזכיר כי חזרתו של גלעד מחזירה את כולנו הביתה, ומאשררת, גם אם באיחור, את תקפות האמנה בין חיילי צה"ל ובין המדינה. ביום שחרורו חייבים אנו לראות את עצמנו כאילו שוחררנו אנו משביינו בעזה.
עוד עלינו לזכור שמחיר העסקה הו גבוה יותר הפעם, כי החזקתם של כ-7,000 פלסטינים בכלא הישראלי מעלה את רף המחיר. אם היו בשבי הישראלי עשרה פלסטינים, היה מחיר העסקה נמוך בהרבה. זה כמובן אינו אפשרי. שלילת זכויות בסיסיות ושליטה מוחלטת בשלושה וחצי מיליון בני אדם דורשת אמצעי ענישה שיאפשרו את השליטה הזו, ולכן יושבים בכלא הישראלי פלסטינים רבים כל כך. זו בעיה פוליטית ומוסרית כבדה. גם אלו המצדדים בהמשך המצב הנוכחי חייבים להבין את מחירו, ומאליו להבין שגלעד הוא קורבן של המצב ולא, חלילה, אחראי למחיר ששולם בשבילו.
עוד עלינו לזכור, כי למרות ההסתכלות הדוגמטית שחונכנו עליה, אין לראות במחיר העסקה מחיר כבד, אלא הזדמנות לא חוזרת לשחרור של בני אדם למשפחותיהם, רבים מהם אחרי שנות כליאה רבות. אמנם חונכנו לראות בפלסטינים אויבים ולא בני אדם, אך גם אם קשה לרובנו להסכין עם המציאות, די להשקיע שעה בודדת בשיטוט באתר "בצלם" בשביל להבין איזו אלימות מפעילה ישראל כדי להמשיך לשלוט בעם הפלסטיני.
זהו מאבק אלים, פסול מוסרית ולא כדאי פוליטית, אך חשוב להבין שהאלימות הקשה שהפעילו הפלסטינים שישוחררו בעסקה היא חלק אינטגרלי מסכסוך דמים מתמשך. ב"עופרת יצוקה" הבינו גם אחרוני המפקפקים, שכשמדובר באלימות קשה ולא מידתית - ישראל אינה טומנת ידה בצלחת.
זאת ועוד, למרות שמקובל לחשוב שעסקה תחליש את ישראל בעיני מדינות ערב, אין הדבר כך. בניגוד למיתוס הנפוץ אצלנו, לא רק צה"ל מפנה פצועים מהשטח (כל חייל שנלחם בחיזבאללה מכיר את פינוי פצועיו תחת אש) ולא רק אימהות יהודיות מתפללות לחזרת בניהן הביתה. כוחו של צה"ל ידוע באזור ובעולם כולו. צבא שדואג ללוחמיו בכל מחיר הוא צבא חזק. צבא שיכול להרשות לעצמו. בלי קשר למחיר שישולם - היום בו גלעד יחזור יהיה יום הוא שבו כולנו, כאומה, נהפוך לחזקים יותר.
עסקת שליט עשוייה להיות תחילתה של דרך חדשה. היא תסמן מפנה ביחסים עם הפלסטינים, ותסיים דה-פקטו את הכחשת האופוזיציה הפלסטינית - החמאס. העסקה תשים סוף לסרבנות, צעד להבנת מחירו הכבד של הסכסוך, ותחילת פעולה נחושה לסיומו. על מדינת ישראל לראות בעסקה הזדמנות אסטרטגית ולא שלב נוסף בפנקסנות הבלתי נגמרת בין העמים.
לפיכך, חשוב לראות בעסקת שליט פתח לתקווה חדשה ולא אסון כפי שנתפסה עסקת ג'יבריל. יש להחזיר את גלעד שליט לישראל מיד, ולראות בהשבתו פתח להשבת מדינת ישראל כולה משבי הסכסוך.
דוד זונשיין, קצין במילואים
