"אני רק שחקן מסכן, עבד נרצע של אנשים עם חלומות וכישרון"

• אוקיי, אז הוא ראשון. ומי אחריו? לרשימת היפים והנכונים הקליקו כאן  
• לראיון עם אלירז שדה
  

"בפעם הראשונה שראיתי את השלט רעדו לי הביצים", הוא מספר בפשטות אופיינית. "נסעתי עם האופנוע, אני רואה משהו ענק ואומר - זה לא יכול להיות. זה היה לי שוק טוטאלי, כמו איזו הזיה. עליתי על הגשר של ההלכה ועצרתי, הסתכלתי, הראש שלי היה בזווית חדה למעלה מתחת לשלט, וזה פאקינג אינסיין! אבל המשכתי הלאה. מגניב, יופי, אבל הלאה. זה לא העיקר וזה לא יבלבל אותי. אני כל הזמן עושה כאלה מבחנים קטנים עם עצמי - 'אתה מבולבל? התבלבלת כבר?' אני לא רוצה לתת לדברים כאלה חשיבות, כי לא בא להיות בן אדם מגעיל, אבל גם לא לנסות להיות מאמי בכוח. אני באמת פשוט".

גם הבחירה בו למקום הראשון ברשימת "50 היפים והנכונים" לשנת 2010 מביכה אותו: "היום באמצע הצילומים לשער שאלתי את עצמי - 'מה אני קשור לזה? מה יפים ונכונים'? זה מצחיק. אני עדיין לא מבין איך אני פה, חברים שלי היו נקרעים. ההתייחסות שלי לעצמי לא השתנתה, היא מאוד פשוטה ברסמי. כשאני סוגר את הדלת ואני בבית שלי ביפו, מה שונה? תני לי לשים מוזיקה ולקרוא משהו אחרי שניקיתי את הבית, ואני מאושר".

• צולם במלון לאונרדו בוטיק, רמת החי"ל, תל אביב.
  

אז למי יותר מגיע להוביל את הרשימה?

"נראה לי שיש אנשים שחושבים שאלירז שדה צריך להיות היפה והנכון, וגם זה סבבה, היתה לו שנה חזקה. גם ליובל סמו, אני אוהב את מה שהוא עושה. אבל האמת, אם הייתי יכול הייתי נותן את הפרס הזה לדמות שלי ב'עספור', איציק. הוא כנראה הסיבה שאני מקבל אותו, הוא היפה והנכון בעיניי. הוא אולי דמות לא חינוכית, כי הוא מעשן סמים, אבל אם לכולם היו הערכים שלו, לא היינו נראים ככה. הוא מסמל חברות, תעוזה, יש לו עולם שלם של קודים, מהשטח, לשמור על הפמיליה והמשפחה שלך בצורה קדמונית. יש משהו מורכב בפשטות הזו. אם צריך להביא בשר הביתה, אז עושים את זה, זאת הרמה".

איציק הוא אכן חלק גדול מהסיבה שאנו חוגגים את עוז, אבל זהבי איננו שחקן של תפקיד אחד - הוא הלהיב אותנו גם ב"נבלות", שם השתלב באווירת הפלמ"ח כמלח ארץ ישן וטוב; בקרוב יגיע תפקידו הגדול השלישי בטלוויזיה, עם "חיים אחרים" של קשת שעולה אחרי החגים, שם יגלם סוג של בילי אליוט מרקד בתהליך חזרה בשאלה ("אני לא יכול להגיד על זה כלום, חוץ משיראו אותי שם כמו שלא ראו אותי קודם"), ותפקיד בסרטו של דובר קוסאשווילי, "התגנבות יחידים". בחנוכה ישתתף בפסטיגל השלישי שלו ברציפות, במקביל הוא במשא ומתן עם הבימה על השתתפות בהצגה "אם יש גן עדן", על פי ספרו של רון לשם (עליו מבוסס הסרט "בופור"). תוסיפו לזה את ההתעסקות התקשורתית ברומן שהוא אולי מתחזק עם מורן אטיאס והקרב עם יון תומרקין על תשומת הלב - ואפשר להאמין לו כשהוא אומר שהמילה שמסתובבת לו בראש בזמן האחרון היא פרופורציות. הוא גם היה רוצה שהבאזז סביבו כמי שקורע את העיר, מסתובב בלילות, מנשק בחורות בשפתיים של דם, במיוחד את אלה של אטיאס, ייכנס לפרופורציות. מאוחר יותר הוא יודה שאין הרבה לילות שהוא ישן בהם לבד: "אני לא מתבליין ויוצא כל כך הרבה כמו שחושבים".

זה לא נראה ככה במדורי הרכילות.

"פעם בשבוע אני ביומולדת של מישהו או השקה, זה הכל".

ולפעמים עם מורן אטיאס?

"לא היה בינינו כלום. פגשתי אותה באפטר פארטי של ההופעה של ריהאנה, שאלתי אותה שאלות על חו"ל ואיך זה עובד שם, היא נתנה לי טיפים, יש לה מה לספר והיא מעניינת. זה כל מה שהיה. כותבים דברים שלא קורים בכלל".

אז מה שלום כל האחרות?

(צוחק) "אהבתי נשים עוד הרבה לפני שהייתי מפורסם, אבל ברור שזה נתן לי שדרוג. אני לא מותח את הגבול עד הסוף, בהשוואה למה שאני יכול. אני לא מפריז. אני הולך לבר השכונתי ביפו, ראש שקט, יושב על הבר לבד עם הברמן, לא תמצאי אותי במועדונים עד אור הבוקר עם המי ומי. זה מצחיק אותי, כי היפה והנכון אמור לדעת לאן יוצאים לבלות ומי הבעלים של מה, ואיפה כל הקומבינות".

ובכל זאת, אתה הפנטזיה הנוכחית?

"תגידי לי את. לפי מה שאני קורא ורואה, זה נראה ככה. אני מקבל הצעות שגברים היו מתים לקבל, ואני עושה בהן שימוש. זה על הכיפאק, אני מקבל את זה בברכה, אם עושים את זה בטוח - למה לא? אם זה היה קורה לחבר שלי, הייתי אומר לו 'עוף על עצמך. תיהנה. זה הזמן שלך. שמור על עצמך ותהיה לי בריא'. וזה מה שאני עושה, אבל לא בהגזמה. אני גבר, אז אם אשה רוצה להיכנס איתי למיטה, מי שמכיר אותי יודע שאני כנראה לא אגיד לא. עד שתתפוס אותי מישהי מיוחדת. אני כמו כל אחד".

לא לכל אחד יוצא לחוות את זה ככה.

"אז רוק אנד רול, חבר'ה, זה מה שיש לי להגיד".

מה אתה מחפש באשה?

"היא צריכה לתת לי חופש. היום אני לבד ואני אדון לעצמי, זה חיים כאלה שביום אני ישן ובלילה עובר על טקסטים, או מנגן בתופים וגיטרה ופסנתר, או נכנס לחרפנות עם עצמי סתם. אני מסור לעבודה שלי ובחורה צריכה להבין את זה.

 אולי עוד 10 שנים לא יהיה לי כוח לתת ברבאק כמו היום, אבל יש כאלה שגם כשהם מתחתנים המשפחה שלהם סובלת. צריך להיות איזון וזה לא קל, ואני מניח שלכן לא מצאתי עדיין. אבל עכשיו זו תקופה הזויה, אז מה, עכשיו תהיה לי חברה? אני צריך קודם לגמור לצלם את הסרט שאני עושה".

מה אתה מצלם?

סרט בשם 'בלתי נשכחים' (שום קשר לסטאלון - ה.ב), של במאי לא מוכר בשם מתן גוגנהיים. זה סרט ביכורים, אבל ברגע שקראתי את התסריט ידעתי שאני רוצה להשתתף בו. הוא מדבר על הצבא ומה קורה לך מלהיות ישראלי. הכל כאן פסיכוטי לחלוטין, אנחנו קרחניסטים ובעיניי זה טוב ליצור על הבסיס הזה. הצילומים מאוד קשים, אתה בחוץ בלי מזגן, 45 מעלות בים המלח ומתרכז נטו בזה, שוכח מכל הדברים האחרים".

מכל הרעש שמסביבך?

"כן. עדיין לא ברור לי מאליו שאני מפורסם. אני מרגיש הכי שכונה, לא בראש של תעשיית הבידור. תני לי רוק אנד רול. שם לא דופקים חשבון לאף אחד. עכשיו הייתי בהופעה של אסף אבידן ואני באורות מאז. הוא נתן הכל על הבמה, מוזיקאי נהדר שהולך עם עצמו עד הסוף, וכשהוא ירד מהבמה לא נותרו לי אנרגיות. יש לו בעירה פנימית להגיד ולצעוק לעולם. זה מה שאני מרגיש שאני רוצה לעשות במשחק שלי. כל המסביב לא מעניין".

• את הראיון המלא עם היפה והנכון מס' 1 תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"