אהוד ברק - האוגדונר שאינו משתנה

כבר כתבתי את הסיפור הזה פעם, אבל הוא כל כך אופייני שלא יזיק לחזור עליו: כשהיה אהוד ברק מפקד אוגדה, הגיע אליו אחד המג"דים שלו, שסיים את תפקידו. "אתה יודע", אמר המג"ד, "שנה וחצי שירתתי תחת פיקודך, ואף פעם לא אמרת לי מה אני עושה נכון או לא נכון, איך אני ממלא את תפקידי". "זה לא מה שחשוב", אמר האוגדונר אהוד, שכבר אז אמרו עליו שיהיה רמטכ"ל. "מה שחשוב הוא למה אתה עוד לא מח"ט".
כל סיפור על אהוד ברק הוא סיפור ברק האולטימטיבי, כי ברק אינו משתנה. אותו אדם שנתן למג"ד שלו את התשובה הזו, שיש בה אטימות מוחלטת למה שמניע בני אדם, ראייה מוחלטת של הדברים על פי הפריזמה שלו, התייחסות מוחלטת לסדר העדיפויות הפרטי שלו כאילו הוא סדר העדיפויות היחיד האפשרי (ולפיכך בלתי אפשרי שמישהו לא ינהג לפיו), וכפירה עד כדי ביטול באתוס של הארגון לטובת מה שנראה לו חשוב - אותו אדם הוא זה שאמר באחרונה בראיון עיתונאי שהוא שואל את עצמו אם זה רציני שהוא יעסוק בלהיות נחמד לאנשים. אם יודח אהוד ברק מתפקיד ראש הממשלה ב-6 בפברואר, הוא יעזוב אותו חף מכל ידע איך ולמה זה קרה.
לא היה ראש ממשלה דומה לאהוד ברק. בנימין נתניהו לא ידע מה עושים ואיך מנהלים מדינה; ברק חשב שהוא יודע, ועדיין משוכנע בכך, למרות כל העדויות שכנגד. נתניהו שינה עמדה כל יום כדי לשרוד פוליטית. ברק משנה עמדה כל יום, וכל יום היא הצדק המוחלט. מונע בכוח אופיו וביוהרה הבלתי נמנעת של מי שניצח בבחירות ישירות, הוא כבל את ממשלתו (שרבים בתוכה חשבו אחרת, אבל לא גילו התנגדות של ממש) לסדר יום יהיר ומלא סכנות. אם ינצח בבחירות, יראה בכך עוד הוכחה לכך שהוא צדק, צודק ויצדק; אם ייכשל, העולם יהיה זה שטעה.
איש מעולם לא האשים את ברק בכך שאינו הולך בגדולות. אם ינצח בבחירות, יש להניח שלמרות המצב הפוליטי הקשה יצעד צעד גדול לקראת הגשמת חלומו - להיות זה שיטביע את חותמו על ההיסטוריה הישראלית. אם יפסיד, יהיה לקוריוז הפוליטי הגדול מכולם – ראש ממשלה שאיבד מנוף פוליטי אדיר כהרף עין – אבל אל תניחו שייעלם מן המפה. הרי איפה היית ומה עשית, זה לא ממש חשוב. מה שחשוב הוא למה אתה עוד לא מתקדם.