פותח מיקרופון

ואז החלטת לחזור לארץ?

"תוך כדי משחק ניסיתי להתרכז ולהתעלם ממצבי הבריאותי, אין ברירה. איך שחזרתי לארץ אושפזתי ואת הגמר כבר ראיתי על מיטת האשפוז במסך הקטן שנתנו לי האחיות. אם הייתי יודע שבגוף שלי משתולל זיהום, אני מניח שהייתי נוטש וחוזר לארץ מיד. חשבתי שזו סתם שפעת שמתארכת בגלל העומס וגם התייעצתי טלפונית עם הרופא שלי בארץ. אף אחד לא תיאר לעצמו שיש לי במעיים זיהום בגודל של אגרוף שמיום ליום הסתבך. אני לא רוצה להישמע דרמטי מדי, אבל הרופאים בבית החולים אמרו שהגעתי ממש בדקה ה־90 לפני שהמצב היה ממש מסכן אותי".

הורסקי שידר במונדיאל הזה 20 משחקים בתוך שלושה שבועות, עניין של 25 טיסות פנימיות וחצי מיליון ארוחות תוך כדי ריצה לדלפק הצ'ק אין. "זה היה מתיש", הוא מודה. "כל כך הרבה טיסות ונסיעות, לא הספקנו לטייל בכלל. היו משחקים שמרוב בלבול כבר אמרתי את השם של האצטדיון הלא נכון, אבל זו חווית חיים מדהימה".

"ציפיתי לקבל יותר משתי שמיניות ומרבע גמר אחד". הורסקי

צילומים: כפיר חרבי

האהבה לספורט קיימת אצל הורסקי, 35, כבר מגיל צעיר. הוא צופה בטלוויזיה בכל ענף אפשרי, החל בביליארד בוויילס ועד לכדורעף חופים בניו זילנד. גולף עלול לשעמם אותו, אבל גם משחק כזה הוא מסוגל לראות שעות. "כילד הייתי אוהד ספורט מטורף", נזכר הורסקי בילדותו בראשון לציון, "כל שבוע הייתי נוסע ברחבי הארץ, מצפון ועד דרום, עם סבא שלי לראות משחקים ויש הרבה מהם שחרותים לי בראש עד היום. עליתי למשפחה שלי הרבה כסף, כי אספתי כל אלבום של כדורגלנים או כדורסלנים שיצא, ממש באדיקות".

חלמת פעם להיות שחקן?

"האמת היא שבילדות שיחקתי הכל, מכדורגל דרך כדורסל, טניס שולחן, קראטה, ג'ודו - לא היה ענף ספורט שלא עשיתי. הייתי מאלה שהיו מוצלחים בכל, אבל אף פעם לא הצטיינו במשהו".

והיה לך כבר אז שדר מועדף?

"גדלתי בשנות ה־80 וזה היה בעיקר יורם ארבל על המסך. כולנו גדלנו עליו, הוא היה מספר אחת מבחינתנו".

בגיל 17 ישב הורסקי במשחק של קבוצת צפרירים חולון ובמהלכו, מתוך שעמום, החל להסתכל במחברת של הכתב שישב בכיסא לידו. "הוא שלח אותי לעיתון 'חדשות' ואמר לי, לך תנסה, הם אוהבים לטפח צעירים. למחרת הלכתי לעיתון, קיבל אותי שם אחד העורכים ואמרתי לו שאני רוצה לכתוב. הוא ביקש ממני לכתוב 500 מילה על משהו, כתבתי, אבל כנראה לא הבאתי להם הרבה מזל ואחרי כמה חודשים העיתון נסגר".

דרך ארוכה שעבר במקומונים ועיתונים הובילה את הורסקי לחוזה ברשות השידור, שם הוא משמש כיום ככתב ספורט במהדורת "מבט" ושדר של משחקי ספורט שונים. "היתה מודעה בעיתון שבה ביקשו לשלוח קלטת עם שידור משחק, שלחתי אותה ושכחתי לכתוב טלפון. לקח להם הרבה זמן למצוא אותי, עד שבסוף לקחו אותי לשדר ברדיו. התחלתי כשדר קווים ואחר כך היתה פנייה בטלוויזיה, ומאז אני שם".

הורסקי מתנסח בצורה זהירה ודיפלומטית, אבל מי ששוחה בברנז'ת עיתונות הספורט הסופר־אמוציונלית והתחרותית יודע שמצב העניינים ברשות השידור לא קל עבורו. בשנה שעברה חזרו שידורי ליגת העל לערוץ הראשון והורסקי קיבל את המושכות, לצידו של הפרשן דני נוימן. אבל באמצע העונה, ערב משחק צמרת בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים, הונחת בכיסא השדר מאיר איינשטיין, המשדר בעיקר בצ'ארלטון ואינו עובד של רשות השידור, קיבל את המשחק הנוצץ והחל לחלוק את התפקיד עם הורסקי. גם השנה ידחוק איינשטיין, עם תלוש השכר השמן, את הורסקי ממחצית המשחקים ויקבל - כך סוכם בינו לבין קברניטי הרשות - את המשחקים האטרקטיביים יותר. מכה אפילו יותר משמעותית ספג הורסקי מחלוקת השלל במשחקי המונדיאל, כשחזר לזרועות רשות השידור אחרי שנים שנדד לערוצים בתשלום. לא ברור למה גוף ציבורי שנמצא במצוקה תקציבית גדולה (שגרמה, למשל, לסיום כהונתו של בן כספית ב"יומן") מייבא טאלנט חיצוני בשכר גבוה, בשעה שיש לו שדר צעיר ומוכשר כמו הורסקי על הפיי רול. בקול הוא לא יגיד את זה, אבל נדמה שהוא קצת נעלב מהעובדה שהוא, השדר השכיר היחיד ברשות השידור, התבקש לחזור לארץ כבר בתום משחק רבע הגמר ולא נתבקש לשדר את חצי הגמר או את הגמר הגדול. "היה לי ברור שתשאל אם התאכזבתי", הוא מחייך, "עד עכשיו אני לא ממש יודע מה לענות לך על זה. ברור שכל שדר רוצה להגיע עד הסוף, ובתור שכיר בערוץ ידעתי שגמר זה מעבר לאירוע ספורט וברור שמאיר איינשטיין צריך לשדר אותו. אבל ציפיתי לקבל יותר משתי שמיניות ומרבע גמר אחד. אם הייתי עושה חצי גמר אחד, זה היה נחמד מאוד".

מאיר או רמי אמרו לך משהו על זה?

"לא, זה לא משהו שמדברים עליו. קיבלנו חלוקת משחקים והלכנו למשחקים שהיינו צריכים לשדר. רצו לעשות משהו שמרני, לתת לשדרים המוכרים לשדר את המשחקים המכריעים וזה לא נורא, אני אחיה ואני לא מתעסק בזה. תשמע, ראיתי את מסי פנים אל פנים, מה צריך יותר מזה?".

עד היום שידר הורסקי את טורניר יורו 2004 בכדורגל, את אליפות אירופה בכדורסל, את משחקי מכבי תל אביב ביורוליג, שידר מהאולימפיאדה בבייג'ין ואת הקמפיינים של נבחרות הכדורגל והכדורסל. רשימת הישגים מכובדת מאוד, יחסית לגילו הצעיר. ועדיין, נדמה שאת הפריצה הגדולה באמת הוא ודור השדרים הצעירים בישראל עוד לא עשו. "כדי לפרוץ צריך שגם יאמינו בך", הוא מסביר. "אם מקומות העבודה לא יחליטו שהם רוצים לקדם את הצעירים, זה לא יקרה לעולם. לדעתי יש צעירים טובים וצריך לתת להם במה, ולא עושים את זה מספיק. לוקח זמן לגדול ולצמוח, גם יורם ארבל ומאיר איינשטיין ורמי וייץ לא נולדו כוכבים, הם גדלו לזה".

ומתי הם יתחלפו כבר?

"תשמע, הם לא ישדרו עד גיל 200, זה עניין של הרגל. ככל שתרגיל את הצופים למשהו אחר, ככה זה יקרה יותר מהר. אני לא יודע מי יהיה הדור הבא, אבל יהיו שדרים מובילים אחרים בארץ. ולא חלילה שיש בהם משהו רע, שלושתם מעולים בתחומם, אבל כאמור - צריך לתת במה גם לדור הצעיר".

ובינתיים אתה נאלץ לחלוק את המשחק המרכזי בליגת העל עם מאיר איינשטיין.

"עוד לא אמרו לי בדיוק מה יהיה. יש אנשים שגם פעם בחודשיים בשבילם יהיה מעולה, אבל אני לא רואה סיבה שלא אשדר כל שבוע בתור שכיר של הערוץ. זה מבאס שאומרים לך לחלוק את השידורים עם עוד מישהו, זה אומר שאולי אתה לא מספיק טוב".

ולמה בכלל לחלוק את זה ולא לתת את זה רק למאיר.

"לא ראיתי שעושים רוטציה גם בעמדות אחרות, אז אולי הם הגיעו למסקנה שיש בעיה בעמדת השדר וצריך לגוון אותה. לא ראיתי שיביאו את מודי בר־און שיחליף את בוני פעם בשבועיים ואת שגיא כהן שיחליף את נוימן. אם החליטו לשנות את העמדה שלי, אז כנראה החליטו ברשות שיש בעיה בעמדה הזאת. אני חושב שאם יבואו אליי ויגידו שאני לא טוב, זה יהיה יותר הגיוני. אבל אם אני טוב לשדר היום, אז למה לא מחר? השבוע־שבוע הזה הוא מאוד מוזר".

אז מה הפתרון?

"אני חושב שבוני, דני ואני זה צוות מנצח, אנחנו צריכים לשדר כל השנה ביחד".

אמרת את זה לממונים?

"לא, הם יודעים את זה לבד. אני פשוט מניח שלא בא להם, שהם רוצים את מאיר".

נשמע שלא פשוט ברשות השידור.

"טוב לי ברשות, נתנו לי שם במה, קיבלתי מהם הרבה ואני חושב שגם החזרתי להם לא מעט. בניגוד למה שאנשים חושבים, יש לי פה משרה מלאה וזה כולל גם לעשות כתבות ל'מבט' וכל מה שמבקשים ממני. קיבלתי מעמד טוב ברשות, הפכתי להיות שדר ראשי ולא היתה לי שום סיבה לעזוב. צ'ארלטון מאוד רוצים שאני אשדר גם לשם, משחקים בלילה, לא משהו רציני או שיפגע בעבודה השוטפת שלי, אבל הבעיה המרכזית ברשות שהם נורא קשים מבחינת נוהלי עבודה".

תסביר.

"צ'ארלטון מאוד רוצים שאשדר בלילה כל מיני תכנים שאין להם קשר למה שמשדרים בערוץ הראשון, ובשביל זה אני צריך אישור מהבוסים שלי. בינתיים אני לא מצליח להשיג אותו, אבל לא אוותר. למה אני לא יכול לשדר שם בלילה? העניין הזה של מעבר למקומות אחרים כל הזמן מסתובב ברקע, מדברים על זה, מציעים הצעות. להגיד לך שזה מה שאני אעשה עד סוף חיי? אני לא חושב שאשדר משחקים לנצח, אני אחפש דברים אחרים, אולי מאחורי הקלעים".

• את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"