למנכ"ל יש חזון: פאשיזם קואופרטיבי

הייתי כלכלן והיום אני קופירייטר. יש לי קורות חיים בעובי של ספר טלפונים. התגלגלתי בין עבודות שונות, פגשתי טיפוסים משונים וצברתי סיפורים משעשעים. אני אחלוק אותם כאן עמכם, עם קורטוב של הגזמה, כדי שתעלו חיוך על פניכם. אם זו לא הייתה הקריירה שלי, גם אני הייתי צוחק.  

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה  

אחרי החגים כבר כאן וסוקולוב המנכ"ל אוסף אותנו לשיחה של "מה בעצם אנחנו עושים כאן?" (רמז: הרבה יותר מסתם להתפרנס). את פנינו מקדמת הסיסמה החדשה של המשרד "חברה אחת, מטרה אחת". סוקולוב פותח את השנה בסערה עם הרבה להט בעיניים. "מישהו יכול להגיד לי למה בעצם אנחנו באים לכאן כל בוקר?" הוא שואל.

"בשביל המשכורת", קובעת נעמה, "בשביל החבר'ה", אומר יונתן, "כי מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת", מציע עמית. "לא, לא, לא!", מניע סוקולוב את ראשו נמרצות, "מי שבא בשביל משכורת או חבר'ה או הגשמה עצמית או כל הזיבולים האלו כדאי שלא יגיע לכאן יותר, מהיום אנשים מגיעים לכאן בשביל מטרה אחת ומהי?! להיות המשרד מספר אחת בארץ, זה החזון שלנו חברים, לשם אנחנו הולכים וכל מה שאנחנו עושים כאן - בחירת העובדים, האירועים החברתיים, שעות העבודה – הכול מיועד להגשמת החזון הזה".

"זה אומר שגם המשכורות יהיו מספר אחת בארץ?" שואלת מתחכמת נעמה."קחי את הדברים שלך ועופי מכאן", רותח עליה סוקולוב, "וכאן אני מגיע לדבר הכי חשוב להגשמת החזון – משמעת! מהיום נגמר הברדק. נגמרו ההתחכמויות, נגמרו ההצעות ההזויות ונגמר השוק הזה שלכל אחד יש לו מה להגיד על כל דבר... מי שרוצה דמוקרטיה שייהנה ממנה אחרי העבודה. כאן כולנו מאוחדים בשביל מטרה אחת ומי שלא מתאים פשוט לא יהיה פה. יש שאלות?".

"מה זה אומר להיות מספר אחת?" שואל עמית.

"מה זה אומר?!", נכנס סוקולוב לאקסטזה, "אני שואל אתכם, יש לנו את האנשים הכי טובים בארץ?". כולם מהנהנים בחיוב. "העבודות שאנחנו עושים הרבה יותר טובות מכל הזבל שאנחנו רואים מסביב?", ההנהון הופך להמהומיי הסכמה נמרצים. "אנחנו טובים יותר מהמתחרים?", "כן! כן!", עונים לו כולם. "אם כך, אין סיבה שנשב בשקט. הגיע הזמן שנכבוש שווקים חדשים, ניקח לקוחות מהמתחרים המטומטמים שלנו, בלי שום סנטימנטים, ככה זה! המקום הזה קטן עלינו וקטן על הייעוד שלנו! אנחנו חייבים להתרחב, מי שלא מתרחב נעלם!" עכשיו עובר כבר הקהל המשולהב למחיאות כפיים של ממש וקריאות עידוד.

"יש לי דז'ה-וו", אני אומר לערן שיושב לידי, "מי שלא מתאים לא יהיה פה... חברה אחת מטרה אחת... אנחנו יותר טובים מאחרים... חייבים להתרחב... לכבוש...בלי סנטימנטים... כבר שמעתי את נאום הזה פעם... אולי במשרד הקודם שעבדתי בו? באחת החברות שעבדתי בהן?".

"בשיעורי היסטוריה", עונה ערן, "כן, כן, זו בדיוק אותה שפה, אותה טרמינולוגיה, רק שבעולם העסקים זה נחשב לגיטימי".

ניתן לפנות לכותב, רועי פרידלר, בדוא"ל: roynirit@bezeqint.net