חוקי הצרכנות החדשים שהכנסת מכינה עבורכם
על שולחן הכנסת, שתשוב השבוע מפגרת הקיץ, מונחת שורת הצעות חוק הנוגעות אלינו, הצרכנים: חוק האריזות, שנועד לנצל האשפה למטרות חיוניות במקום להטמינה; חוק שקיות הפלסטיק וגם חוק שיחייב את מתווכי הנדל"ן להיות שקופים יותר. אבל חכו: הפקק הפוליטי הראשון כבר נראה באופק. פרשנות
תהליך החקיקה הצרכנית במושב הכנסת שייפתח בשבוע הבא, עלול להיתקע בפקק פוליטי לא צפוי. הסיבה: הצרכנות מטופלת בוועדת הכלכלה, והנווט שלה הוא יו"ר הוועדה. על איוש התפקיד מתנהלת בימים האחרונים מלחמה שקטה מאחורי הקלעים.
הסכם בסיעת הליכוד קבע מזמן שהתפקיד יעבור ברוטציה. בראשית החודש הבא אמור ח"כ כרמל שאמה להחליף את ח"כ אופיר אקוניס. אבל אקוניס מתקשה להיפרד מהתפקיד ומפעיל לחצים, בעיקר בסביבת ראש הממשלה נתניהו, לבטל את הרוטציה. שאמה לוחץ למימוש ההסכם, והמאבק יוכרע עד סוף החודש.
איך משפיעה היריבות על החקיקה בכלל ועל זו הצרכנית בפרט? השבוע היא השתקפה בסוגיית תמלוגי הגז. העמיתים היריבים הציגו עמדות מנוגדות, ושאמה פועל לטרפד את הסיכום, שלא התחשב בדעתו.
פסולת רטובה, פסולת יבשה
השקט התעשייתי בראשות הוועדה חיוני במיוחד כלפי הסוגייה הצרכנית החשובה ביותר למשק שעומדת להכרעה – חוק האריזות, המתוכנן להיכנס לתוקף בראשית 2011. החוק נועד להפיק תועלת מהאשפה במקום הטמנתה, המזהמת את הקרקע ומקורות המים.אבל גם סביב החוק התפתח עימות ציבורי, וגם כאן הכסף הוא שם המשחק. האינטרסים של בעלי ההון, התעשיינים והיבואנים, שאמורים לממן את איסוף ומחזור האריזות הריקות של מוצריהן מכל סוג וחומר, מתנגשים עם האינטרסים של שוחרי הגנת הסביבה הירוקה.
עלות החוק יקרה. המשרד להגנת הסביבה מעריך אותה ב-100 מיליון שקל בשנה. הירוקים טוענים שהיא תעלה לפחות מיליארד שקל. הם מסתמכים על תפעול המודל ההולנדי, שהחוק הישראלי התגבש בהשראתו.
הבעיה הפוליטית מסתבכת מאחר שגם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הוא מהליכוד, ועמיתם של אקוניס ושאמה. הירוקים משווים את התנהלותו של השר ארדן בעניין האריזות לזו של אקוניס בעניין הגז - שניהם נוטים לטובת בעלי ההון. הם כמובן מפריכים זאת.
אלא שבסוגיית האריזות אקוניס לא מעורב פעיל כמו בסיפור הגז. את הדיונים האחרונים על חוק האריזות, עד שהכנסת יצאה לפגרה, העביר אקוניס לח"כ ישראל חסון (קדימה).
הירוקים מקווים שחסון ימשיך לדון בחוק, גם כברירת מחדל בעימות אקוניס-שאמה. לאו דווקא בגלל שיוכו הפוליטי; חסון, לשעבר סגן ראש השב"כ, מצטיין בשיקול דעת ענייני, ציבורי נטו, המבוסס על כושר ניתוח חריף ונקי מרעשי רקע פוליטיים או לחצים של בעלי עניין. השר ארדן אמנם מלווה אישית את הדיונים, אבל חסון לא חייב לו כלום.
המפתח לקידום החוק הוא בהכרעה מושכלת של עלות החוק וחלוקת האחריות למימון האיסוף והמחזור. התעשיינים והיבואנים לחצו על הפקדתה בידי תאגיד אחד, שלהם. ארדן נטה לתמוך בהם למרות הניסיון הרע עם התאגיד שטיפל במיכלי המשקאות הריקים.
הירוקים דרשו מספר תאגידים מתחרים. הם הוכיחו שגרמניה שילמה מחיר כפול על יישום חוק האריזות שלהם כשהופקד בידי תאגיד מונופוליסטי, אך לאחר שהקימה שמונה נוספים - ירדה העלות הכוללת לחצי. לשמחת הירוקים גם הממונה על ההגבלים, רונית קן, נגד מונופול.
בנקודה הקריטית של התנהגות הצרכנים, הוועדה טרם נגעה ברצינות. בלעדי שיתוף הפעולה שלהם, החוק יישאר אות מתה. התנאי הראשוני להצלחת החוק הם צרכנים מחונכים להפרדה בין סוגי הפסולת הביתית לפני השלכתה לפחי האשפה.
באירופה (וגם במספר ישובים בארץ) קיימים מיכלי אשפה נפרדים לארבעה סוגי אריזות (זכוכית ופלסטיק, מתכת, נייר ופסולת אורגנית). את המכלים אמורות להתקין ולרוקן הרשויות המקומיות. השר ארדן מסתפק בהפרדה בין פסולת רטובה ליבשה.
בינתיים, מה שבטוח הוא שבקצב החקיקה והאילוצים הפוליטיים ספק אם החוק יושלם עד סוף 2010, קל וחומר שלוח הזמנים המוצהר ליישומו, עד 2014, לא יעמוד במבחן. אבל נראה כי זה לא איכפת לארדן, כשבעת ההיא לא בטוח אם כלל יישב במשרד להגנת הסביבה.
חוק השקיות מחכה לגאולה
ספיח לסוגיית האריזות תקוע בוועדת הפנים והגנת הסביבה על חוק נפרד שנועד לצמצם את השימוש בשקיות הפלסטיק בשוק המזון ובכלל. הוא נפרד בגלל שהוגש כהצעה פרטית בכנסת הקודמת. מחצית החותמים עליו כבר לא מכהנים, והממשלה לא משתפת פעולה.
אבל אחד מראשי היזמים, ח"כ דב חנין (חד"ש) עודנו קיים ובועט. הוא ינסה להוציא אותו מהמקרר. החוק עבר קריאה ראשונה ולכן ניתן לקדם אותו בכנסת הנוכחית אם יחילו עליו את דין הרציפות. חנין צריך לגייס מספיק תומכים שיתגברו על התנכרות הממשלה.
הוא זקוק לתמיכה גם לשיקום החוק מניסיונות הסירוס שנעשו בו בוועדה בכנסת הקודמת. למשל, עקרו ממנו את חובת התשלום של הצרכן על השימוש בשקית הפלסטיק מהדגם הקיים והנפוץ, אם לא ייצרו בינתיים דגם פחות מזהם. אבל תקן לדגם הזה טרם נקבע.
החוק קיים. והפיקוח?
מטלה נוספת המוטלת על ועדת הכלכלה, היא שהיא צריכה להיות ערוכה להבטיח את הפיקוח על יישום התיקון בחוק הגנת הצרכן, שעבר במושב הקודם, המחייב עוסקים להחזיר לצרכן את תמורת המוצר או השירות שקנה או הזמין. זאת כמובן אם החליט לוותר עליהם בפרק זמן נתון.
ההחזר לפי החוק החדש חייב להיות לפי צורת התשלום – במזומן או בזיכוי כרטיס האשראי, ולא עוד לפי הסידור קיים של מתן זיכוי לרכישת מוצר או שירות אחר של אותו עוסק. החוק החדש נועד להיכנס לתוקף בעוד כחודשיים.
לוועדה אין שיניים, כלומר כלי פיקוח מעשיים. זו משימה שאמורה להתבצע באמצעות מערך הפיקוח של משרד התמ"ת. בקטע הזה נוצרה בעיה. יחידת המפקח על הגנת הצרכן שודרגה למעמד של רשות אבל זו טרם קמה בגלל קשיים שמערים ועד עובדי המשרד.
ועדת הכלכלה לא יכולה להיות אדישה, גם אם מדובר בסכסוך עבודה. הכנסת מתערבת בסכסוכים שפוגעים בציבור הרחב. הסכסוך הזה מחייב את התערבותה המהירה לסילוק המכשול כדי להציל את הגנת הצרכן מנפילה בין כיסאות הבירוקרטיה.
שקיפות אצל המתווכים
לצנרת החקיקה הצרכנית נכנסו גם הצעות חוק פרטיות בקטע הצרכני, למשל פטור ממע"מ על תעריפי מים (הח"כים רונית תירוש מקדימה, ומשה גפני מיהדות התורה) וחובת מתווכי נדל"ן לציין בפרסומיהם שהעסקאות הן בתשלום דמי תיווך (ח"כ אופיר אקוניס, ליכוד).
הצעת החוק של הח"כים רחל אדטו (קדימה) ודני דנון (ליכוד) תעניין הצעירים מביניכם, הסובלים מהפרעות אכילה. הם מציעים להתיר מכירת חומרים משלשלים רק בבתי מרקחת ולמי שטרם מלאו לו 24, רק עם מרשם רופא והצגת תעודת זהות להוכחת הגיל.
לפנייה לכתב/ת 
