אפקט ליברמן? כשחוק הנאמנות חודר למשרד

הייתי כלכלן והיום אני קופירייטר. יש לי קורות חיים בעובי של ספר טלפונים. התגלגלתי בין עבודות שונות, פגשתי טיפוסים משונים וצברתי סיפורים משעשעים. אני אחלוק אותם כאן עמכם, עם קורטוב של הגזמה, כדי שתעלו חיוך על פניכם. אם זו לא הייתה הקריירה שלי, גם אני הייתי צוחק.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה

הסמנכ"ל הבכיר אוסף אותנו לישיבה בהולה בחדר הישיבות. על השולחן שלפניו מונחת ראיה לפשע חמור במיוחד שבוצע במשרדי החברה. "מישהו יכול להסביר לי איך שקית של איקסבורגר המתחרה הכי גדול של הלקוח שלנו הגיעה למשרד הזה? דממה.

איש מהנוכחים לא מוכן להפליל את עצמו בשלב זה של החקירה. "מישהו פה חושב שההמבורגר של איקסבורגר טוב מההמבורגר של הלקוח שלנו?", הוא מרים את קולו ועובר במבטו על פני כל הנוכחים. "מישהו חושב שמסעדת ההמבורגרים של הלקוח שלנו היא לא הטובה בארץ?", הוא ממשיך.

"עניין בסיסי של נאמנות"

"אני בכלל צמחונית", קופצת אלה עם אליבי משכנע. "אני שומר כשרות", "אני שומר משקל", מתחמקים בזה אחר זה כל החשודים בבגידה. "רבותי, זה לא ההמבורגר, זה הרבה יותר". משתיק הסמנכ"ל את החשודים, "יש כאן עניין בסיסי של נאמנות. אי אפשר לעבוד במקום עבודה בלי להיות נאמן לו ולערכים הכי חשובים שלו - הלקוחות".

אני מסתכל על הסמנכ"ל ואני מזהה שהוא אמנם עונד שעון של חברת השעונים שאנו מפרסמים, על ראשו משקפי שמש של לקוח שלנו, ורק החודש רכש רכב מחברה שאנו מפרסמים אחרי שלטענתו השתכנע מהפרסומת שהוא עצמו הכין.

"אולי נכין הצהרת נאמנות לעובדים חדשים?", מציע מישהו בצחוק. "זה רעיון לא רע", מסכים איתו ברצינות הסמנכ"ל, "והייתי מכיל אותה גם על עובדים קיימים", הוא מוסיף ש"מי שחושב שהמוצרים שאנחנו מפרסמים הם לא המוצרים הכי טובים שיש, שהעבודות שאנחנו עושים הן לא הכי מבריקות בעולם ושהאנשים שכאן הם לא האנשים הכי איכותיים בשוק - מבחינתי אין לו מה לחפש כאן".

"הוא בוגד?" אני שואל. "בוא נגיד שהוא חסר נאמנות וחסר מחויבות לחברה ולערכים שלה", הוא עונה. "בכל מקרה, הפעם נחליק את עניין ההמבורגר אבל אני מקווה שהמסר עבר. יש עוד שאלות לפני שאנחנו מתפזרים?".

"נקבל על זה כסף?"

"כן, של מי היה הרעיון הזה לבוא לעבוד השבוע בשישי בבוקר?" שואלת אלה הצמחונית. "שלי", משיב הסמנכ"ל בגאווה "אל תגידי לי עכשיו שהפילאטיס שלך ביום שישי בבוקר חשוב לך יותר מעבודה על המכרז". "חס וחלילה", מגמגמת אלה במבוכה אך מוסיפה ברוב חוצפתה, "לפחות נקבל על זה פיצוי כספי?".

"אתם רואים?! לזה בדיוק אני מתכוון. איפה המחויבות לחברה? איפה הנאמנות? רק כסף חשוב? רק כסף?!". אלה, שלא ידעה שהיא כזו בחורה חומרנית ובוגדנית מתכנסת נזופה בכיסאה. "תחשבי על הכסף שתחסכי משיעור פילאטיס", אני מנסה לנחם אותה, "וארוחת הבוקר שאחרי... והארנק שאולי תשכחי בבית הקפה... והדפיקה באוטו ביציאה...", אך היא מסרבת להתנחם ובוודאי לא לצחוק על הנושא ויוצאת בראש מורכן מחדר הישיבות.

כעבור שבועיים שוב מכנס אותנו הסמנכ"ל הבכיר בחדר ישיבות, אך הפעם לאירוע חגיגי יותר. "אני עוזב" הוא מבשר לנו עם כוס יין ביד האחת ובורקס בשנייה, "אחרי שנה וחצי בתפקיד אני מרגיש שהגיע הזמן לעבור לאתגר הבא". "אבל... מה עם המחויבות? הנאמנות? הלקוחות?", אנחנו שואלים את הפטריוט הגדול. "חשוב, חשוב מאוד", הוא משיב, "אבל לפעמים אתה מקבל הצעות שאסור לך לפספס אותן, בכל זאת, משנה למנכ"ל...משכורת גבוהה יותר... וחוץ מזה, ביננו, ההמבורגרים של איקסבורגר, יותר טובים, ואני אומר את זה בלי קשר לכך שבמשרד החדש אטפל בתקציב שלהם".

ניתן לפנות לכותב, רועי פרידלר, בדוא"ל: roynirit@bezeqint.net