ועידת קמפ-דייויד ניפצה את הסיסמא הדמגוגית "תהליך השלום" וכאילו ההתנחלויות הן "מכשול לשלום". בועידה הוכח כי מדובר בשלום וירטואלי: ראש-הממשלה מוותר על ריבונות ישראלית ברוב המכריע של ארץ ישראל המערבית, אך למרות זאת האויב לא מסכים ל"שלום".
די בנתון זה, אפילו בלי להתייחס לויתורים המפליגים בירושלים, כדי להבין שפניו של ערפאת אינן לשלום, אלא לקריעת העם והארץ בדרך להשגת יעדו הסופי: פלסטין השלמה, על שתי גדות הירדן.
הכישלון/ההצלחה של הוועידה, תלוי בעיני מי, מוכיחים למי שאינו טומן את ראשו בחול שתהליך אוסלו פשט את הרגל. מדובר בניסוי מגלומני במיליוני בני-אדם, משני העמים. על מחדלים קטנים בהרבה בתחומי התכנון והביצוע מועמדים אנשים לדין ואינם מורשים עוד לעסוק במקצועם. משום-מה רק בעניין מחדל-הענק של התהליך המוביל למלחמת אוסלו, שלעומתו מתגמדים מחדלי מלחמת יום הכיפורים או מלחמת שלום הגליל, טרם הוקמה ועדת חקירה ממלכתית וטרם הוסקו מסקנות אישיות כנגד האחראים.
בימים הקרובים עומדת הכנסת לבחור את הנשיא הבא של מדינת היהודים. בבואם להצביע, מן הראוי שחברי-הכנסת ישקלו גם את תרומתו האדירה של אחד המועמדים, שמעון פרס, להקמתה של מדינה פלסטינית מאיימת בלב הארץ, תוך סיכון חייהם של מאות אלפי יהודים משני צדי "הקו הירוק". פרס אחראי גם על הצבת עגל-הזהב של "השלום" כמכשול בפני הגשמת הרעיון הציוני של ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. מי שהניח את התשתית להקמת מדינה פלסטינית פסל את עצמו מלהיות נשיא מדינת היהודים.
יש להחיל את אותו הכלל גם על שר המשפטים יוסי ביילין, שכמו מורו ורבו, שמעון פרס, חותר באופן בלתי-נלאה נגד בסיס קיומה של הציונות. דווקא שר המשפטים, שאמור להקפיד על שלטון החוק ועל מנהל תקין, עוסק בעניינים לא-לו, ותורם במעשיו ובמחדליו להגברת הסכנה של טרור ואלימות. יש עזות מצח רבה בהכרזותיו שניתן לוותר על שכונות בירושלים בגלל שממילא איננו שולטים בהן, רק בגלל שקודם לכן דאג לכך שאמנם לא נשלוט בהן.
יש לצפות מראש הממשלה שבמסגרת חשבון-הנפש והפקת הלקחים מוועידת קמפ-דייויד יסיר את תמיכתו משמעון פרס כמועמד לנשיאות המדינה, ולא יכלול את יוסי ביילין בממשלה החדשה שהוא מנסה להקים. יש לקוות שראש ממשלת ישראל ישנה את סדר העדיפויות הלאומי ואת הלאום המועדף, ויעסוק בענייני העם היהודי ובהגשמת הרעיון הציוני, במקום להקדיש את כל מרצו לבעיה הפלסטינית. טיפול בעלייה, בהתיישבות ובחינוך יהודי-ציוני יתרמו לקיומם ולעתידם הבטוח של ילדי ישראל יותר מאשר ניסיונות כושלים להגיע לשלום כוזב. החלטה על שינוי כיוון מסוג זה היא החלטה בן-גוריונית אמיתית, ורק היא יכולה לאחות את הקרע המסוכן בעם.
ד"ר רון בריימן הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
