אדום-לבן שווה דו"ח - ומה עם הגי'פ על הדיונה?

יחסו של הישראלי אל מי שפוגע בסביבת נוף מולדתו ידועה, מוכרת ורובצת בקביעות בקרקעית סולם הרייטינג הלאומי. מפעל מזהם שחיסל את דגת הנחל, קבלן שמייסד מזבלה בלב שמורת טבע או עירייה שחיסלה חוף בהזרמת ביוב - כולם אנקדוטות שוליות שיזכו, במקרה הטוב, להנעת ראש מתחסדת בצירוף הקלישאה : "זה הכול עניין של חינוך והגברת האכיפה".

אך מכיוון שאין לנו את הזמן הנדרש להציל באמצעות חינוך את שאריות הסביבה של ארצנו, נותרנו עם אופציית האכיפה. אלא של"אכיפה הישראלית", מושג שלא יילמד בוודאי בשום סמינר לתולדות יעילות המערכת השלטונית, יש רק יוצא מן הכלל אחד – אכיפת תקנות החניה.

קשה למצוא תחום יעיל יותר ומושקע יותר מאכיפת החוק בישראל בכל הנוגע ל"פשעי" החניה. בניגוד מוחלט לכך, קשה למצוא תחום מסורבל ומוזנח יותר מאכיפת חוקי השמירה על הסביבה. שהרי לו התקינה באכיפת החוק על מזהמי הסביבה הישראלית הייתה זהה למערכת דיני החנייה - היינו אחת המדינות הנקיות בתבל. 

אין סמכויות אכיפה

האבולוציה המוצלחת של אכיפת חוקי החניה בארץ הביאה לרגע היסטורי שבו נאות הממשל המרכזי להשאיר את מירב ההכנסות מגביית קנסות החניה בקופת הרשות המוניציפאלית האוכפת. רגע פלאי ולא מובן מאליו זה, הפך באחת, כל עיירה שכוחת מכוניות, לשדרות של מדרכות שנצבעו פסי כחול אדום לבן, לצד לתקומתם המפוארת של צבאות פקחים שהסתערו על מרכז הרווח הלוהט שבתחומם.

אם נחנה דקות ספורות ללא תשלום, ברחוב חיפאי, ירושלמי או תל אביבי - עוד בטרם נשלים את מצמוץ עיננו התורנית, ישמע הטרטור המוכר מקטנועו של פקח החנייה. זה כבר הספיק להשלים ולהעביר את דוחו האלקטרוני, שהפך למצלצלים מבורכים בקופת מעבידו. אנחנו נאלץ לרוץ ולשלם במיידי, כי ניסיוננו המר לימדנו שכל ניסיון התחמקות מהמערכת היעילה והמשומנת הזו - לא משתלם.

גי'פ בחוף הים (צילום: צביקה טישלר)

באותו הזמן ממש, ובאותה מדינה, על חוף הים במרחק קילומטרים ספורים משם, יגיע פקח אזורי מיוזע לקנוס בעל ג'יפ שחונה על קו המים בניגוד מוחלט לחוק, תוך גרימת נזק לסביבה וסיכון המתרחצים. אבל בניגוד למדרכות העיר, אם לא יתלווה אליו שוטר ואם בעל הרכב העבריין לא ימצא ויזוהה - הוא לא יוכל לרשום דו"ח.

גם אם יירשם דו"ח - סביר שהוא ישקע בנבכי מערכה משפטית ארוכה ויקרה עד חילוצו של הקנס. או כפי שהסביר לי גזבר המועצה: "ההתעסקות המשפטית בכל דו"ח סביבתי עולה לי פי מאה מכל הכנסה שאי פעם אולי תיגבה".

כך נגרום לשוויצרים לקנא

זכורה לי אחת התשובות שקיבלתי מחבר כנסת "ירוק" שנדרש לשינוי המיוחל במסגרתו הקנסות שייגבו יישארו בקופת הרשות המקומית: "לא תאמין אבל שנים שהעניין מונח על שולחנו של שר הפנים, כשנדרשת חתימתו על שינוי בן שש מילים".

הרי לו דגם אכיפת תקנות החנייה היה מועתק בשלמותו למגרש הסביבתי, כשעל כל בית עסק ספון באשפתו, על כל ג'יפ דורסני על החוף או על כל שלד בניין שמפזר פסולתו - היה נתלה דו"ח, דמוי דוחות החניה, כשמאחוריו מערכת הוצאה לפועל יעילה ומשומנת שמותירה את הקנסות בקופת הרשות האוכפת - מציאות נופינו וסביבתנו הייתה גורמת לשוויצרים לקנא.