התיכון שמלמד חשבון, מדיטציה ודימיון מודרך

לשאלתה של המורה על תחושותיה של ר' כרגע, עונה ר' שהיא מרגישה שמחה. "ולאיזו תחושה היית רוצה לעבור?" שואלת המורה. "לרגיעה", היא עונה. התשובה הפתיעה אותי. למה להפסיק שמחה? דפנה מימון, המחנכת, מסבירה לי ששימחה אצל ר' מלווה ביותר מדי מרץ, צחוקים ולפעמים הצקות. עכשיו ר' צריכה לבחור את הכלי שיעזור לה לשנות את מצב רוחה. היא בוחרת בכדורסל. דפנה מזכירה לה שכדורסל עוזר לה להירגע כשהיא לחוצה, אבל לא בהכרח יעזור לה לעבור משמחה לרגיעה ור' מתרצה ובוחרת ב"לדמיין משהו חיובי".

בית הספר הניסויי צורים מיועד למתבגרים בגילאי 12 עד 21, עם הפרעות נפשיות וממוקם בשכונה שקטה בהוד השרון, הרחק ממרכז העיר. כאשר השער נפתח, אי אפשר לפספס את האווירה המיוחדת שבמקום. מבנים פשוטים אך מטופחים מפוזרים בשטח, מוקפים בשטחי גינון מושקעים מהרגיל. ניכר כי התלמידים מתרגשים. חלקם בוחנים אותי במבט חודר ואחד הנערים מבקש שאצלם אותו.

בבית הספר כ-60 מתבגרים עם הפרעות נפשיות ומספר מצומצם של תלמידים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי. לומדים בו תלמידים שנפלטו ממערכת החינוך הרגילה, כולל ילדים ששהו אף שנתיים בבית בעקבות דיכאון או פוביה, ילדים עם חרדות מבית הספר ובעיות רגשיות קשות, ילדים שבגיל ההתבגרות "נפלו עליהם השמיים ביום בהיר אחד", כך מתארים ההורים. לעיתים מדובר במשבר שהחל בזמן המעבר בין שלבי החינוך השונים.

הכתבות הקודמות בסדרת בתיה"ס הניסויים:

• מהו בית ספר ניסויי?
• כינור דוד: למדו, אבל היזהרו לא להרוס את הילד
• אביחיל: בי"ס שרואה כל ילד וילד
• ביה"ס הניסויי לאוטיסטים: הסרט של חייהם
• בית ספר הדסה: לומדים בין הזריקות להקרנות  
• האקדמיה למדענים צעירים: לשבור את הלמידה הקונבנציונלית 
• גן בתנועה: גן לילדים שלא מפסיקים לזוז
• אולפנה ניסויית דולב: בית הספר שמציל ילדות אבודות
• רמות חפר: במקום בחינת בגרות - דיאלוג יצירתי  
• בית הספר הבדואי: אין כיתה? למדו בשטח
• "מהילדה הזאת לא יצא כלום"
• ליאו בק: אני ואתה נתקן את העולם
  

 יוגה עם קערות טיבטיות. להירגע במצבי מתח, לשפר ריכוז לפני מבחן

נאבקים כדי להיות נורמטיביים

"הלוואי שמערכת החינוך הייתה נראית כך. יש פה מרחב להתפתחות רגשית, חינוכית וערכית של התלמיד", אומרת רותי טבק, המנהלת את בית הספר. "אנחנו יכולים להראות לגבי כל תלמיד שנכנס ויוצא מכאן, שהוא עבר תהליך מאוד משמעותי. במערכת הרגילה הלחצים הם אחרים לגמרי, מבחינה חברתית ולימודית".

טבק יודעת על מה היא מדברת. את דרכה בחינוך החלה כמורה לספרות בחטיבות ביניים בחינוך הרגיל. "הרגשתי שאני לא מצליחה להגיע לכל התלמידים", היא נזכרת. "הגעתי בעיקר לתלמידים בעלי היכולת, שהבגרות נשלפת להם. רציתי להגיע לכולם ובמיוחד לאלו שראיתי אותם בשיעור בוהים בי ולא מצליחים להתרכז", טבק עשתה הסבה לחינוך המיוחד, כתבה תזה על בית ספר ניסויי במסגרת התואר השני במנהל החינוך ולפני 6 שנים נבחרה לנהל את בית הספר צורים. "כשהגעתי לכאן היה לי חשש מאוד גדול. לא הכרתי את האוכלוסייה הזו", היא מתוודה. "הופתעתי לטובה. הם כל כך רוצים. הם נאבקים כדי להיות נורמטיביים".

לפני כ-7 שנים, כאשר בית הספר חיפש דרך יצירתית לקידום תלמידיו מעבר לטיפולים הרגשיים, אורלי שדה, המנהלת הקודמת, גיבשה יחד עם הצוות את קונספט הניסוי שהוא גישה הוליסטית של גוף-נפש-דעת להעצמת איכות החיים של המתבגרים. טבק הגיעה לנהל את בית הספר בשנתו הראשונה של הניסוי. כיום, בשנתו השישית, בית הספר הוכר על ידי משרד החינוך כמרכז הפצה לרעיונות הניסוי באחריותה של דורית בנדק.

בתחילה, התבסס מימוש התוכנית, על מוקדי עשייה שהיו קיימים בבית הספר כגון מוזיקה ואומנות, אך בהמשך הוספו מוקדים חדשים שפותחו והותאמו להנחות היסוד של הניסוי. סדנאות ביוגה, מדיטציה, אומנויות לחימה, קערות טיבטיות, תזונה, דמיון מודרך, סדנת מיקוד שליטה ובקרה ועוד נכנסו תחת כתליו. עוד כלי הוא ה"מנדלה". מדובר בציור מורכב המצויר בתוך עיגול, אותו התלמידים צובעים כאשר דרך הצביעה המחזורית במעגלים נחשבת לסוג של מדיטציה בצבע. ציור מנדלות עוזר לכנס ולמקד מבחינה נפשית.

 המנדלה: מדיטציה בצבע

יוגה לפני מבחן

אין המדובר כמובן בחוגים בדומה לאלו המתקיימים במתנ"ס המקומי. היכולות הרגשיות והגופניות של התלמידים שונות. "כל שיעור נוצר בהתאם למצב התלמידים באותה שעה. כשהם מגיעים עצבניים מאוד, שיעור שלם יתמקד בהרפיה ונשימות", מסבירה נעמי לובל, המורה ליוגה. "כאשר הם כבדים, עצלים ועייפים מחוסר תנועה, השיעור יתמקד יותר בתנוחות של היוגה ובתרגילי החימום. מטרות התרגול הן ללמד אותם לחוש באנרגיית החיים הבסיסית בגופם הנקראת ביוגה-"פראנה", בחיוניות ובבריאות הטבעית שלהם וגם ללמד אותם להרפות ולנוח במצבים של מתח ועצבנות.

"התלמידים לומדים לשים לב לשינויים החיוביים שחלים בהרגשתם הפיסית והרגשית לאחר תרגול יוגה. כמו כן, מנסים ללמד אותם להיעזר בטכניקות של היוגה במהלך היום, למשל בתחילת שיעור, כדי לשפר יכולות למידה, לפני מבחן כדי לשפר יכולות ריכוז או במצבים של מתח רב בכדי להירגע".

כמו כן, שונה מבנה הלימודים. 20 דקות בתחילת כל יום מוקדשות להשתתפות התלמידים והצוות בסדנאות מהתחומים שהוזכרו, כאשר בכל בוקר ניתן לבחור אחת מבין 3 סדנאות. היות והתלמידים מגיעים מחדרה ועד גדרה וחלקם יוצאים מהבית בשעות מוקדמות, הצוות מצא כי לאחר טלטול ארוך בהסעה, התלמידים מתקשים להיכנס מיד למצב למידה. לדברי טבק, תלמידים רבים ישנו בבקרים על הספסלים שבכניסה לבית הספר, מראה שכמעט ולא נראה כיום.

"החלטנו לבנות מעבר יותר שקט ורגוע", מסבירה טבק. "ביום שאני מתחילה בסדנת מדיטציה, גם היום שלי נראה אחרת. שיתפנו את הצוות בסדנאות כדי שהמורים יחוו מה זה יכול לעשות לתלמידים. היו מורים שהיה להם קושי עם זה בהתחלה, היות וחששו מתגובת התלמידים. כשהצטרפתי אליהם, זה באמת עורר בהתחלה גיחוך אצל התלמידים, אבל היום זה נראה להם מובן מאליו".

גינה מזמינה ושעון התחושות

תפריט חדר האוכל בבית הספר, הפועל עד שעות אחר הצהריים במסגרת החינוך המיוחד, עבר אף הוא שינוי משמעותי בהנחיית נטורופתית. בנוסף, נשתלה גינה מיוחדת – "גינה מזמינה", בה מגדלים צמחי תבלין וצמחים סוקולנטיים (אוגרי מים), כאשר צמחי התבלין משמשים להכנת תה מרגיע לתלמידים הזקוקים לכך. אחת לשבוע יוצאים התלמידים בהתנדבות למועדון קשישים ומכינים ביחד איתם עבודות.

שעון התחושות הוא כלי חדש יחסית שפותח בסוף שנת הלימודים הקודמת וכיום מועבר כשלב ראשון בחלק מהכיתות כ-3 פעמים בשבוע. "מה אתה מרגיש הבוקר?" שואלת דפנה מימון, המחנכת את ע' בן ה-21, הנמצא בשנתו השישית והאחרונה בבית הספר. "נוחות", הוא עונה תוך שהוא נעזר בשעון התחושות המפרט אפשרויות שונות אותן בחרו תלמידי הכיתה בתחילת השנה. "זו תחושה שהיית רוצה לשנות או להישאר איתה?" שואלת מימון. "לשנות", עונה ע'. בעזרת השעון הוא מסביר שהוא מעדיף לעבור לרגיעה. מתוך ארגז הכלים המפורט בשעון, שגם אותו בחרו התלמידים, ע' בוחר ב"לדמיין מצב חיובי ונעים".

גם ר' מפתיחת הכתבה בחרה בכלי הזה, אבל ט' לעומתם, רוצֶה לעבור מעייפות לעירנות על ידי שימוש במכשירי הכושר שבגינה. דפנה מסבירה שבהזדמנות הראשונה יאפשרו לו להשתמש בכלי שבחר.

ומה אומרים התלמידים? ש' מספר ששעון התחושות מאוד עוזר לו. "הרגשתי יותר טוב בגוף ובהרגשה הפנימית. זה שינה לי את היום". ש' בת ה-20, הנמצאת בבית הספר זו השנה החמישית, אומרת "טוב לי פה. עוזרים לי. המורים כאן מאוד תומכים ומעודדים להצליח. יש פה אחלה ילדים ומקבלים כל אחד, לא משנה מה עובר עליו, איך הוא נראה ואיך הוא מרגיש. יש פה ילדים מאוד חכמים לדעתי. יש ילדים שפעם היו מאושפזים בכל מיני מסגרות. הם מקבלים פה משהו שמאוד עוזר להם להצליח בחיים שמחוץ לבית הספר, להשלים בגרויות, להבין אחריות ולמצוא עבודה שמתאימה להם. אני יודעת שאצא מפה מאוד טוב, כי עודדו אותי ומאוד עזרו לי בקשיים שהיו לי וזה גרם לי לרצות להצליח".