חברון לא תהיה חו"ל
בתערוכה בתל-אביב שמעתי את אחד המבקרים אומר: "התמונה אינה מהארץ, אלא מחברון". אבל הוא לא יודע שעיר האבות, הקיימת 3,800 שנים, היתה בשליטת הלגיון הירדני רק 19 שנה
בתוך 48 שעות חוויתי לאחרונה שתי חוויות סותרות בעניין חברון, האחת מקוממת והאחרת מחממת לבבות. האחת מעידה על ניתוק וחולי קשים והאחרת על שורשיות ובריאות טובות.
התופעה הראשונה: במוזיאון ארץ ישראל הוצגה תערוכה לצילומי עיתונות, שהתיימרה להיות ה"אירוע התרבותי החשוב והמרכזי בתחום צילום העיתונות בישראל", שבו "מוצגים מיטב צילומי העיתונות והתיעוד מישראל ומהרשות הפלסטינית כפי שנבחרו על ידי חבר שופטים בלתי תלוי".
כצפוי, לא הוצג צילום פרו-ישראלי, אבל הוצגו צילומים שמהם השתמעו סלחנות או אהדה לספינת המחבלים הטורקית שהגיעה ארצה, למפגיני "שלום עכשיו", למחבלות ששחרורן נסחט תמורת קלטת גלעד שליט, לעובדים זרים בלתי חוקיים. כצפוי, נכללו בתערוכה צילומים לא מחמיאים של שרה ובנימין נתניהו ושל משטרת ישראל.
בין השאר נכללה בתצוגה תמונת יהודי המתיז חומר על ערבייה בחברון, מעשה מגונה לכשעצמו. מדריך שהוביל קבוצה ושנשאל על-ידי אחד המבקרים אם התמונה היא מהארץ, הסביר ש"התמונה אינה מהארץ, אלא מחברון". בורות או רשעות? כנראה שילוב של השתיים. וכל זה מתקיים במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, פרי טיפוחיו של השר והאלוף רחבעם זאבי, שעיריית תל-אביב מתחמקת מלקרוא אותו על שם גנדי.
גם שמאלן אדוק, הגורס הקמת מדינה לאויב בלב ארץ ישראל, וגם כוהנים ונביאי שקר של "פתרון" שתי המדינות, אמורים לדעת שחברון איננה חו"ל, גם אם מנוי וגמור איתם להקריבה על מזבח ה"שלום".
לא קולוניאליזם
התופעה השנייה: לפחות פעמיים בשנה אני מבקר בחברון. לאחרונה הזדמן לי לבקר בעיר האבות במסגרת סיור של כ-400 איש, כ-300 מהם חילוניים, שנסעו מ"מרכז" הארץ אל לב הארץ - יהודה - מקור שמנו והשתייכותנו, גם הלאומית וגם הדתית. אין יהודי צריך להיות דתי כדי לחוש את חשיבותה ומשקלה של בירתנו הראשונה בתולדותינו, לכל אורכן.
הקשר ההיסטורי לחברון - אברהם אבינו, כלב בן-יפונה, דוד המלך ועוד ועוד - נמשך כבר כ-3,800 שנים. לא ייתכן ש-19 השנים (חצי אחוז בלבד מתולדות עם ישראל) שבהן היתה חברון כבושה בידי הלגיון הירדני ושכנה מעבר ל"קו הירוק" יהפכו אותה לחו"ל.
בניגוד לדעתם של גורמים פוסט-ציוניים ואנטי-ציוניים, ההתיישבות ביהודה ובשומרון איננה קולוניאליזם. פרשנים מסוימים מצפים מנתניהו להחליט "החלטה קשה", נוסח דה-גול, ולהוציא את צבא ההגנה לישראל מלב ארץ ישראל, מאזורי יהודה ושומרון. היחס בין הצרפתים לאלג'יריה הכבושה שמעבר לים לא היה דומה ליחס בין היהודים לחבלי יהודה ושומרון שבלב ארצם, שהכובש בהם הוא הכובש הערבי, שהוחדר כסוס טרויאני ארצה במסגרת "תהליך השלום". איסור על צרפתים לגור באלג'יריה אינו דומה לאיסור על יהודים לחיות ביהודה.
ההשוואה הנכונה היא בין איסור על יהודים לגור ביהודה לבין איסור על צרפתים לחיות בצרפת, לא באלג'יריה. אף צרפתי לא ישלים עם גזרה מסוג זה, ואין כל סיבה שיהודי יסכים לפגיעה כזו בזכותו, כבודו וחירותו כאדם וכעם. אם אזור יהודה, מקור שמו של העם, הוא מחוץ לתחום עבור יהודים, הרי גם הזכות לחיים יהודיים בגליל ובנגב, בשרון ובשפלה, בתל-אביב ובחיפה, מוטלת בספק ותימחק בשלב הבא של תוכנית השלבים, הן של המחבלים "הטובים" של רשות הטרור הפלסטינית (ומכחיש השואה שבראשה) והן של המחבלים "הרעים" של החמאס.
הפגיעה ביהודים
הצגת המציאות הישראלית כעימות בין למעלה מ-600 אלף יהודים ביהודה, בשומרון ובשכונות ירושלים שמעבר ל"קו הירוק", אשר כופים כביכול את רצונם על מיליוני יהודים בתוך "הקו הירוק", לוקה בפישוט יתר: בתוך הקו חיים מיליוני יהודים, חילוניים ודתיים, הקשורים ליהודה ולשומרון בכל נימי נפשם, השומרים על קשר מתמיד עם קרובי משפחתם ועם שותפיהם לדעה מעברו השני של "הקו הירוק" לשעבר, והשואפים שההתיישבות בלב הארץ תשגשג.בימים אלה עולה מפלס הצביעות בכל הקשור לגזענות. אותם קוזאקים נגזלים הממומנים על-ידי גורמים עוינים והמתיימרים לדגול ב"זכויות האדם" - ובלבד שאיננו יהודי - או ב"שלום" ובלבד שרק לאויב מותר לומר אף שעל - פועלים ביודעין ליישומו של מהלך גזעני ואוטו-אנטישמי: איסור על יהודים, בגלל היותם יהודים, לגור באזורים מסוימים בארץ ישראל ולהקים את בתיהם בלב ארצם.
מי שחרד באמת לזכויות האדם היה צריך להתייצב בראש המתנגדים ל"שלום" גזעני שכזה, שאיננו יהודי, איננו דמוקרטי, וממילא גם איננו שלום. כך בחברון וכך בכל מקום אחר בארץ ישראל. חשוב גם לומר שכל פגיעה בהתיישבות היהודית בחברון תהווה תקדים למחדלים דומים בירושלים.
ההחלטה הקשה באמת הנדרשת מראש הממשלה נתניהו היא לחזור בו מהמעידה (כך יש לקוות) בנאום בר-אילן, לשוב אל החינוך הציוני הטוב שקיבל בבית אבא, להינתק ממצעד האיוולת האוסלואידי ולא לחבור למי שזוממים גירוש יהודים מבתיהם בארצם.
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005
