שירת המים

נציב המלח-מים, מאת רותם מלנקי

כשהייתי קטן אז סיפרו לי

שמדינת ישראל רואה רחוק

מהחלל רואים כך מכרו לי

איפה עובר הקו הירוק

"הממטרות עבדו שעות נוספות" (צילום: index open)

הקו הירוק, הורתה המורה

קרוי ככה בגלל

שאצלנו הדשא עד אופק

ואצל הערבים בקושי חרדל

וזה רק מוכיח ללא כחל וסרק

שהארץ שלנו כי לנו אכפת

ואחמד סתם הסתנן לו

הכל אצלו חום, והוא גם פסיכופת

אז הפנמתי זרמתי חסכתי רכשתי

רבע דונם של דשא

עדרתי יישרתי הנחתי השקיתי

לא הלכתי לישון לפני ש

לפני שהצצתי מדלת ביתי

אל ירוק הגינה

הממטרות עבדו שעות נוספות

לתפארת המדינה

אבל אחרי שזיבלתי ניכשתי ביקשתי

ליומולדת שיקנו מכסחת

התקשר אלי נציב המלח/מים

וייבש לי את התחת

"מסתבר", כך אמר הנציב שטוף זיעה,

"אם להיות רגע פייר,

כנראה שהערבים יודעים לגנן פה,

פה אין מספיק אקוויפר,

"אין אגמים נחלים ונהרות"

(כאן כאב לי כבר הז'ופה)

"כדי להפריח שממות וגינות

עם דשא כמו באירופה,

"אז עכשיו אחרי שחינכנו אותך

לבזבז את כל המים

ואחרי שמלאנו כל בריכה

מקיסריה ועד רמתיים

עכשיו תכניס ת'יד לכיס

ושלם לבעל ההון

זה נכון, בעל הון, עם בריכה בסלון

בזכותך הוא יקנה גם - את החרמון."

ללא כותרת מאת נעם לוי

כאן החשמל בא

והולך, גם התיירים

בזמזומסעדות

תפריט-מגוון אחיד,

והגשרים פורחים

כמטוסים, אחרי הגשמים

אחד מחה ב-2005,

גם השיטפון, הפסיק

לעמוד על המקח

ועמד על שלו עד

שנעמד, אחרכך

הקימו שוב,

לא הכל, בקצב

תזריממשלתי

חום טוויד-אפרפר

כזה, שמספיק להפוך

טיפות מחאות גג-פח

"המיים-בינתיים המשיכו להריע לעצמם"

נוקשותופפות למחיאות

שפוכות, על גבם של דפי

העיתון המקומיים

הסחופים, המים-בינתיים

המשיכו להריע לעצמם מתחת

ליסודות - כעת נוטה דעתם

שוב למרכז - סוחבים בוץ

ותבן לבנות גדות מסכנות,

מפכפכימתגודדים ביניהם

יודעים בדרכם: לערוץ

יש הזיכרון הבוגדני

הטוב והקצר ביותר

בין ים לנקודה

השירים לקוחים מתוך פרויקט "שירת המים" של "גרילה תרבות" בדימונה, המוחה נגד העובדה שתאגידי

המים הפכו לבעלי המשאב הציבורי כחלק מהפרטת השירותים בישראל. המאבק מדגיש כי כי תאגידי המים הפכו לבעלי המשאב הציבורי, כחלק מהפרטת השירותים בישראל. משוררות ומשוררים חברו למטה הפעולה בדימונה על מנת להראות, כי לשירה החברתית יש אחריות ציבורית לשינוי ערכי יסודי של ההסדרים במדינת ישראל.