שתף קטע נבחר
צילום: יהודה כץ, דני לרדו, ישראל פיכמן

זו יונה? זו צוצלת? לא - זהו תור הצווארון

תור הצווארון, שנקרא כך משום הפס השחור שלרוחב עורפו, נמצא ברוב חלקי הארץ . בדומה לבני משפחתו - הוא חי בזוגיות מונוגמית ארוכת שנים, אך מחוץ לעונת הקינון אפשר לראות אותו בלהקות של עשרות פרטים. חפשו אותו ליד הבית

כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים, שמאפשר לכל אחד מאיתנו לסייע בכך, הוארך בשבוע נוסף. אז כדי שתוכלו להשתתף ולזהות את המינים השונים בחצרות ובגנים הסמוכים לביתכם, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.

 

לאחר שפגשנו את היונה ו הצוצלת - גם הפעם נכיר חבר במשפחת היוניים - תור הצווארון, שנקרא כך משום הפס השחור שלרוחב עורפו. גופו מגושם, צווארו קצר וראשו קטן ביחס לגוף. צבעו הכללי חום-אפרפר, גחונו חום-ורדרד, בסיס הזנב שחור, קשתית עיניו אדומה והעין מוקפת בעגול בהיר. על מקורו יש דונגית - עור רך ותפוח שבו מצויים הנחיריים. אין הבדל במראה בין זכר לנקבה.

 

צילום: דובי קלעי

 

המעוף של תור הצווארון הוא ישר ותנועות כנפייו קצובות. קולו הוא המהום תלת הברתי החוזר ונשנה, ההברה השנייה מודגשת וארוכה יותר. קול זה מזכיר את קולה של הקוקיה האירופית. קול נוסף אותו משמיעים תורי הצווארון הוא קריאה צרודה.

 

תור צווארון קורא

 

תורי הצווארון היו נפוצים בעבר רק באסיה אבל החל מהמאה ה-19 התחילו להתפשט למרבית אירופה ולמזרח התיכון וכיום הם יציבים גם שם. יש סברה שהובאו לאזורנו על ידי בני האדם אך יתכן שהסיבה להתפשטותם היא התפתחות החקלאות והרחבה בישובי בני האדם, שכן הם למדו להסתמך בתזונתם על שאריות משק האדם, בלולים וברפתות.

 

באירופה הם נפוצים כיום בתוך הערים, בדומה לצוצלות בישראל. בצפון אמריקה הוא עוף פולש. בישראל הוא מצוי ברוב חלקי הארץ, למעט הנגב הקיצוני. מזונם העיקרי כולל זרעים שונים, גרעיני דגניים, עלים צעירים של עשבים ודשאים, ולעיתים זבובים ורכיכות. את מזונם הם מלקטים לרוב על הקרקע ולפעמים פירות גרגריים מעל שיחים ועצים.

 

תורי צווארון אוכלים

 

בדומה לכל בני משפחת היוניים, תורי צווארון בולעים את מזונם בשלמות. בתחילת תהליך העכול הוא מאוחסן בזפק גדול - התרחבות של הוושט, בו מתרכך המזון לפני שהוא עובר אל המעי. לשם ריכוך המזון הם לוגמים מים בלגימה ארוכה וללא הפסקה, שמתאפשרת בזכות העובדה שהם יכולים להכניס את כל מקורם למים, לסתום את הנחיריים ולגמוע עד תום השתייה.

 

תור צווארון לוגם מים

 

התנהגות אופנית נוספת המשותפת לכל בני משפחת היוניים היא זוגיות מונוגמית ארוכת שנים. בתקופת הקינון והדגירה, שמתרחשת בארץ בין סוף מרס ליוני, תור הצווארון מתבודד וטריטוריאלי ברוב אזורי מחייתו. אך מחוץ לתקופה זו נוהגים תורי צווארון להתקבץ ללהקות שגודלן בין 10 ל-50 פרטים.

 

בסתיו הם נוהגים להתלהק ללינה בצמרות עצים. בתקופת הקינון הם מתקבצים רק לצורכי איסוף מזון, אך פרט לכך הם מקפידים לשמור בקנאות על הטריטוריה הקרובה לקן.

 

להקה של תורי צווארון

 

תהליך החיזור מתבצע בדומה ליוניים אחרים: הזכר מתרומם במשק כנפיים ואז גולש בדאיה כלפי מטה כשכנפיו משוכות למעלה בצורת האות V. בנוסף, הזכר והנקבה נוהגים לבצע זה בזה סינוץ - סירוק נוצות הדדי של נוצות העורף והראש. לעיתים גם מתחוללים מאבקים בין הזכרים סביב אתרי הקינון.

 

הזדווגות

 

הקן נבנה בדרך כלל על שיחים ועצים צפופים כמו אורן וברוש, כאשר הזכר אחראי להביא את חומרי הקינון והנקבה בונה את הקן כפלטפורמה דקה של זרדים, גבעולים ושורשים בגובה של 2-2,5 מטרים מעל פני הקרקע.

 

ההטלה כוללת 2 ביצים לבנות. הנקבה דוגרת במהלך הלילה, הבוקר והערב, ואילו הזכר דוגר בצהריים. הגוזלים בוקעים לאחר 14-16 יום, וההורים מאכילים אותם באמצעות "חלב יונים" שהם מייצרים בזפק שלהם. כ-15-19 יום אחרי הבקיעה פורחים הגוזלים מהקן. לרוב יש שני מחזורי קינון בשנה.

 

קן וגוזלים של תור צווארון

 

השם תור הוא אונומטופאי, ומקורו בקול שמשמיע קרוב משפחתו, התור המצוי, שמגיע בעונת האביב לקנן בארץ. התור המצוי מוזכר בשיר השירים: "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור, נשמע בארצנו ..." (ב', יב').


תור מצוי (צילום: יהודה כץ)

 

תור הצווארון הוא הגדול והבהיר מבין כל התורים וזנבו ארוך יחסית אליהם. במראהו הוא דומה לתור הטבעת - מין בהיר יותר, שמגודל בכלובי נוי וגם משמש במעבדות למחקר על התנהגות הרבייה של העופות. קרוב משפחה נוסף של תור הצווארון הוא התור המזרחי - שמבקר לעיתים נדירות בלבד בארץ.



 

בליטינית הוא נקרא - Streptopelia decaocto. המילה דקאוקטו נועדה לדמות את קולו, ואף מופיעה במיתולוגיה היוונית בסיפור על משרתת צעירה בשם קאוקטו, שהועסקה במשכורת זעומה ותפילתה לאלים נענתה בכך שהם הפכו אותה לתור שקורא קאוקטו-קאוקטו.

 

שמו האנגלי - Eurasian Collared-dove - שמשמעותו תור הצווארון של אירואסיה ( אירופה ואסיה) - נובע אף הוא מקולרו השחור. בצרפתית ובגרמנית הוא נקרא התור הטורקי בגלל שהוא נפוץ מאד בטורקיה. בערבית הוא נקרא חַמַאם מְטַוַּק, שפירושו - יונה בעלת טבעת נוי. 

 

הצצות נוספות לציפורים שחיות לנו ליד הבית


הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . רוצים לשמור על ציפורי הבר שבסביבתנו ולבדוק האם העורבים התרבו באזור מגוריכם? השתתפו בפרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות, שיתקיים עד ה-8.2.2014. למידע נוסף הקליקו כאן

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים