גזענות וכדורגל
מתי ולמה הופכת אמירה גזענית, כזו שהמוני ישראלים פולטים כמעט בהיסח הדעת, למיני-פרשה? על איציק זוהר, עלינו ועל המראה בה אנחנו משתקפים
מדי שבוע טובל הכדורגל הישראלי בגזענות, שנאת זרים וסתם גסות רוח. את נהמות ה"הו-הו-הו" לא המציא איציק זוהר (נדמה לי שהראשון ששמע אותן היה סיריל מקנאקי, כששיחק במכבי ת"א); את שירת ה"מחבל, מחבל, מחבל" שמע עלי עותמן הרבה שנים לפני סלים טועמה, וגם השחקן הערבי הבא יזכה להן. לאלכסנדר אובארוב שרו "הלך לו הילד" בכל מקום בו שיחק. זוהר, בחור סימפטי-למראה בדרך כלל, איבד את הראש בלהט הקרב, ויצא ממנו משהו שהוא עצמו צריך להתבייש בו כשהוא מסתכל במראה. אבל הוא לא חרג בשום דבר מהמקצוע שממנו הוא מתפרנס, מהמקום שבו הוא חי.
שיהיה ברור: האמירות של זוהר לזיו כבדה היו מגעילות. הוא היה צריך להיענש, מפני שאדם שמתפרנס מאהבת הציבור חייב לציבור הזה דוגמה טובה, ולא רק לדייק בבעיטות עונשין. הוא התנצל כמה פעמים – אם כי, כמו ישראלי טוב, כבר עיקם את ההתנצלות הזו מאז – ונענש בעונש שנראה לי סביר. בזה היתה צריכה להסתיים הפרשה. הפסטיבל סביב הדברים המכוערים האלה, במדינה שבה "מוות לערבים" הוא כמעט המנון לאומי, היה מגוחך מעט.
ככה זה אצלנו: תופעה מכוערת יכולה להימשך זמן רב, ולאף אחד לא ממש איכפת. אבל כשמשהו מתפתח לכדי "פרשה" – שאלוהים ישמור. גלגוליה ומקורותיה של "פרשה" לא ממש ברורים: אני לא בטוח שאם היה מדובר במישהו פחות מתוקשר ובולט מזוהר, היה נוצר רעש כזה. אני בכלל לא בטוח שאם לא היה מדובר באתיופי, אלא בזר שחור מניגריה, למשל, היה רעש בכלל. אנחנו הרי מבחינים בין שחור "משלנו" לסתם "כושי". זוהר היה האיש הלא נכון שנפלטה לו הערה דוחה ליריב הלא נכון, והרי פרשה.
מעניין אותי, סתם מתוך סקרנות, מה זוהר חושב באמת. כמה מהדברים שאמר בוועדת המשמעת ("השתמשתי במילה כושי לזיהוי שחקן; יש להם כושי אמריקאי וזיו עמד לידו"), מעידים שאולי לא ממש הפנים את כל העניין. אבל האמת היא שזה לא מאד חשוב. אם היינו מנפים מהספורט את כל הגזענים וצרי האופק היינו נשארים עם מעט מאוד שחקנים. איציק זוהר הוא לא מודל לחיקוי לילדי, ואני לא מבקש ממנו שיהיה כזה. מספיק לי שהוא נענש כל פעם שהגזענות בורחת לו החוצה.
