ליברמן - שים לב!
מי שהרוויח מהסדר הישן במזרח התיכון, שבו התבדלות וכוחניות נתנו את הטון, יצטרך להתעדכן או לפנות את מקומו. אדוני שר החוץ - לתשומת ליבך
מי שמצטייר כאיש החזק, שהולך לקחת את העניינים לידיים אחרי שהצמד ביבי-ברק ייכשל סופית, הוא אביגדור ליברמן. עוד לא היה בישראל מועמד לתפקיד ראש ממשלה בעל דעות ניציות כל כך. ואולם, המזרח התיכון ההולך ומתהווה אל מול עינינו עשוי לייצר אתגרים גדולים בכמה מידות, אפילו על ליברמן. למה? מפני שהפוליטיקה הישראלית מתקיימת מזה מספר עשורים מתוך הנחה ברורה - הסטטוס קוו מעבר לגבול לא הולך להשתנות.
הסחף הפוליטי של השנים האחרונות ימינה, שהביא לליברמן את העוצמה הפוליטית ממנה הוא נהנה כיום, הוא במידה רבה תוצר של תפיסת עולם זו. הקונספציה המתבדלת והכוחנית, שפוררה את השמאל הישראלי, ייתכן מאד שתישא על גליה את שר החוץ למשרד ראש הממשלה כבר בבחירות הקרובות. ואולם, המהפיכות סביבנו עשויות להפתיע אפילו את אביגדור ליברמן ולהפוך לו את התוכניות.
הפוליטיקה הישראלית תיאלץ לעדכן את האופן בו היא תופסת את העולם הערבי בהקדם. הסטטוס קוו, שבו שליטים עריצים מכפיפים מיליונים לאינטרסים של קבוצה מצומצמת של מקורבים לשלטון ומותירים המונים בעוני ובבערות, היה כלא היה. רבים בעולם הערבי היו מוכנים כבר מזה שנים להיפטר מהדיקטטורות ששלטו במדינות שלהם. אבל, בגלל משטר האימה שהונהג נגד מתנגדי השלטון, הם מעולם לא הצליחו למצוא זה את זה, לתאם את פעולותיהם ולשלב כוחות. המצב השתנה בגלל השקיפות, שנכפתה בעקבות פרסומי ויקיליקס, שהציגו כבל עם ועולם את הרקבון השלטוני בעולם הערבי, ובגלל הפלטפורמות של פייסבוק וטוויטר, שאיפשרו להמונים בעלי אינטרסים משותפים לפעול ביחד. השאלה מה השלב הבא.
עם היעלמותם של שליטים כמובארק, בן-עלי וקדאפי (ומי יודע מי הבא בתור?) לא ישוב המזרח התיכון לעולם להיות מה שהיה בעבר. כתוצאה מכך, מעמדה של ישראל בו ישתנה גם כן. על מנת להפוך למדינות משגשגות, על מדינות ערב לדלג מעל מספר מכשולים משמעותיים - הן צריכות להביא קידמה אל תוך הכלכלה שלהם שקפואה הרחק במחשכי המאה ה-20, ליצור מערכת חינוך מודרנית ורלוונטית, להחליט על מעמדן של נשים בתוך מדינות שרוב האזרחים בהן מוסלמים, וליצור מערכת פוליטית שכוללת מספר מפלגות יציבות, חברה אזרחית ומוסדות שלטון ייצוגיים ואפקטיביים.
כל אלה נראים כאתגרים משמעותיים שהשגתם תיקח זמן רב ורבים אומרים שאיננה אפשרית כלל. ואולם, אותם הדברים נאמרו עד לפני חודשיים על הסיכוי להפיל את המשטרים של מובארק או של קאדפי, שבסופו של דבר התמוטטו אל מול עינינו כמו מגדל קלפים.
מזרח תיכון חדש
עם היעלמותו של הסטטוס קוו, גם בישראל תהיה הערכה מחדש של מספר הנחות יסוד כמו - האם השווקים הפוטנציאליים של עשרות מיליונים ברחבי העולם הערבי הם ציבור שיזמים ישראלים בתחומי טכנולוגיה, עסקים, תעשיה ופוליטיקה מעוניינים להתעלם ממנו? האם התנופה הפוטנציאלית בכיוון של צמיחה וקידמה שעשויה לשטוף את האזור היא משהו שישראל מעוניינת לצפות בו מהצד במקום כמשתתפת?
האם לשנאה היוקדת לישראל יש באמת שורשים עממיים עמוקים או שהיא הוצגה ככזאת על ידי משטרים שהיה להם אינטרס בעניין, ולמעשה אם תיפטר ישראל מהחטוטרת של הכיבוש וההתנחלויות, גם אם לא ייפתרו לאלתר כל בעיותיה, יש סיכוי שבמידה רבה תתפוגג לה אותה שנאה?
הדלק למהפיכות בעולם הערבי לא היה אידיאולוגי, פוליטי או דתי. ההמונים במדינות ערב רוצים חופש, תעסוקה סבירה ויכולת לקיים את עצמם בכבוד. גם בישראל - ללא קשר להעדפות הפוליטיות שלהם, רוב המצביעים שייכים לציבור היצרני, ציבור שעניינו הוא יותר בפריחה כלכלית, בצמיחה וברמת חיים גבוהה מאשר בחבל ארץ זה או אחר. כאשר יתבהרו כללי המשחק החדשים במזרח התיכון, ואיתם הסיכויים להיות חלק מהתהליכים האיזוריים של התחדשות וקידמה, יהיה על אותו ציבור להבהיר באופן חד וחלק - המציאות האזורית היא אחרת, ובהתאם צריכה גם הפוליטיקה הישראלית להשתנות. מי שהרוויח מהסדר הישן, שבו התבדלות וכוחניות נתנו את הטון, יצטרך להתעדכן או לפנות את מקומו. אדוני שר החוץ - לתשומת ליבך.
ד"ר אורי זומר, מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
