נשים עצמאיות זה לא עסק? דווקא כן

לפעמים הדרך להצלחה מתחילה בבית קטן בכפר סבא עם שלט "להשכרה", שהופך לסדנת צורפות. לפעמים היא מגיעה מרצון לשבור תקרת זכוכית המפלה אמהות; לפעמים ההצלחה נבנית באיטיות בעריכת מזנונים מתוקים באירועים ששמעם מגיע מפה לאוזן; ולעתים היא דופקת על דלתותיך כשספק או לקוח שואלים עובדת שכירה שאלה תמימה - "למה שלא תקימי עסק כשאת במילא יודעת את העבודה?" - 4 סיפורים על נשים, עצמאות ועסקים; ומדריך להקמת עסק משלך.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
• חקיקה חדשה ומעמד האשה: סוף לאנורקסיות?
• נשים וקריירה: האם אתה שוביניסט?
  

יעל שקדי (50) החליטה לפתוח סדנא לצורפות לאחר שעבדה כצורפת בבית מלאכה יוקרתי. הוריה עסקו בהוראה וחינוך אבל "אני לעומתם רציתי לברוח מזה - והנה התגלגלתי להוראה בתחום מקצועי", אומרת שקדי. את ה"הארה" בדבר רצונה לפתוח עסק קיבלה שהחלה ללמוד צורפות בארה"ב. "במקום לעבוד עבור מישהו בתנאים שלו, שכללו לא פעם פשרה על איכות ויצירתיות - אני יכולה לעשות זאת בעצמי ובדרך שלי ולפתוח עסק עצמאי."

"כאן אני רוצה לפתוח עסק". יעל שקדי (צילום: יוני קבלו) 

היא סיימה את לימודיה בחו"ל ושבה ארצה. "ואז, לפני כ-15 שנה, נתקלתי בבית קטן בכפר סבא והחלטתי ששם יהיה העסק שלי. סחבתי את אבא שלי לבית והודעתי לו שאני רוצה כאן לפתוח עסק. הורי עמדו לצידי, נתנו לי ערבויות ותמכו בי נפשית - ולא היה להם שפע כסף.

"הכנתי תוכנית עסקית לבד, הגעתי לבנק, הצגתי אותה, את השאיפות ואת התעודות המקצועיות שלי - והם הסכימו לתת לי הלוואה של 30 אלף שקל. מבחינתי - זו הייתה הצהרת האמון הראשונה מגורם שאינו משפחתי ומשוחד". ואז, היא מספרת, לאחר ש"פתחתי תיק במס הכנסה, הלכתי לרואה חשבון, קניתי ציוד, הרכבתי אותו, הכל לבד, והתחלתי לפרסם באמצעות פליירים - התחלתי לשקשק. אז ידיד שלי אמר לי "מה את דואגת? הרי עכשיו מגיעה העבודה שאת יודעת לעשות" - הוא הצליח להרגיע אותי".

מכולבויניקית - למנהלת

מאותו רגע, היא מספרת, "הלקוחות הגיעו מייד, עבדתי כל יום מבוקר עד ערב כולל יום שישי, הייתי המנקה, המזכירה, הסבלית, הקניינית, הפרסומאית, המורה והמנהלת. עכשיו יש לי 11 נשים בצוות והרבה לקוחות - ואני מתעסקת בניהול". לדבריה, היא לא נתקלת בהרמות גבה על כך שאשה מנהלת עסק מצליח. "אני דווקא מקבלת הרבה מאוד הערכה מגברים - למרות שצורפות מגיעה מעולם גברי."

לשקדי 3 ילדים: יותם (27) גל (11) ובן (12.5). היא מספרת שההחלטה להיות עצמאית גבתה ממנה מחיר בתחום המשפחתי. "הילד הגדול שלי גידל את עצמו, אני ואביו גרושים. הייתה לו אמא שמגיעה הבייתה בעשר בלילה. ההורים עזרו לי, חברים אירחו אותו בערב, ואני - עבדתי קשה. כל הזמן היו רגשות אשם, למרות שיותם עצמו הבין קיבל ואף עזר לי בפרסום על ידי חלוקת פליירים. תמיד יש מחיר להצלחה."  

שקדי מספרת שעצמאותה הכלכלית לא סייעה לזוגיות שלה עם אב שני ילדיה הקטנים. "הקשיים המשמעותיים התחילו לאחר הולדת הילדים. הוא הבין שאני מביאה כסף הבייתה, אבל היה לו קשה עם זה שאני לא ממלאת את התפקיד המסורתי של עקרת הבית, או לפחות אשה עובדת "רגילה" ולא עצמאית. היה לו בעיקר קשה עם העובדה שנהניתי מהעבודה, אני חושבת שהוא כעס עלי על כך שהוא נותר בבית עם המטלות.  לאחר כמה שנים נפרדנו כידידים אבל אז כבר יכולתי להרשות לעצמי שמרטף ולהפחית מינונים בעבודה. אבל חשוב להבין שלפחות בהתחלה - עסק עצמאי זו קריעה".

עסק מתוק וחרדית ליברלית

רונית (32) חרדית ואמא ל-6, לא אהבה את המקום בו היא נמצאה לפני כשנה. "רציתי להתפתח, הרגשתי שאני תקועה במקום ורציתי להיות אחראית לגורלי. קודם כל החלטתי לחפש עבודה בה אוכל ללמוד דברים חדשים כמו עבודה על מחשב, תוכנות, התנהלות מול ספקים וכך הלאה. היום אני מזכירת מנכ"ל בחברה שרובה חילונית בבני ברק. בד בבד פתחתי בר מתוקים לאירועים".

רונית מספרת שהתחילה ב'קטן'. "התחלתי עם המזנון באירועים של חברות. הסכומים הנדרשים היו אפסיים כי עבדתי מהבית, ומוצרי הגלם עלו מעט יחסית למוצר המוגמר. העסק התחיל להרוויח ממש, רק לפני שבועות ספורים, אחרי שתפעלתי אותו במשך שנה. עוד ועוד אנשים ראו והתלהבו - הכל מפה לאוזן. בינתיים זה לא מפריע לעבודתי כשכירה, כשהעסק יגדל עוד ויספק משכורת מכובדת יותר - אוכל עבור להיות עצמאית במשרה מלאה".

הרבה נשים קרייריסטיות נאלצת להתפשר בכל הנוגע למטלות הבית, או לחרוג מהתפיסה המגדרית המסורתית לפיה האם אחראית על הבית והילדים. במקרה של רונית - זה לא קרא. "בעלי, בהתאם לנהוג במגזר, מצפה שלא אזניח את מטלות הבית, אני מטפלת בילדים, יש לי 6, וזה בהחלט מספיק. אבל הוא גם הוא עוזר כשהוא מסיים לעבוד".

לדבריה, רק לאחרונה שינה בעלה את דעתו "אחרי שראה שהעסק יכול להרוויח ואחרי שעשיתי לו שרירים". "היום אני מרגישה שוות ערך לכל גבר אחר, אני מכניסה כסף לבית ומפרנסת וגאה בכך. היה לי קשה עם הפרצוף החמוץ שלו בהתחלה אבל קיבלת תמיכה מאמי, מאחי ואחיותי ומחבריי לעבודה". 

רצתה לשבור את תקרת הזכוכית

ליהי רוזברג טובול (31) הקימה את העסק ב-2005 את מותק בוטיק סוכר לשיווק מוצרים מיובאים בתחום קישוטי עוגות ובצק סוכר. את דרכה בתחום התחילה כקונדיטורית שכירה. לדבריה, לאחר שגילתה שאין בארץ כלים מתאימים לעיצוב עוגות ברמה גבוהה החליטה לייבא אותם. "חשבתי לעצמי שצריך לייבא את זה - אז למה שלא אעשה זאת בעצמי? ככל שהעסק התבסס יותר גיליתי את היתרונות הגלומים בהיותי עצמאית. אין תקרות זכוכית".

היא מספרת שאותן תקרות זכוכית מנעו ממנה ומחברותיה למקצוע להגיע לעמדות בכירות. "התייחסו לתפקיד שף קונדיטור כתפקיד גברי, כמו לכל שף, שגם זה נתפס כתפקיד גברי". לדבריה, "יש נטייה לעשות 'שינמוך' לנשים. אנו נתפסות תמיד כעובדות עם פוטנציאל נפיץ יותר בשל מטלות הבית, המשפחה וההיריונות".

היא מסירה שכעצמאית היא מציבה לעצמה את היעדים. "זה תלוי בי ובשאפתנות שלי - ולא במה שמישהו אחר חושב עלי מעצם היותי אשה. יתרון נוסף של עצמאות הוא הגמישות - אני יכולה לשנות את הלו"ז שלי בהתאם לאילוצים הנובעים מהיותי הורה לתינוקת".

ומה על האבא אתם שואלים? ובכן, בעלה עובד איתה בעסק, "אבל אני הבוס" - היא מבהירה. זה גם שם אותי בעמדה להודיע לו שהיום אני נשארת עם הילדה בבית, היא אומרת בחיוך ומושיפה שלפחות במישור המשפחתי השתמרו תפיסות מסורתיות".

היא מוסיפה שלא תמיד קל להיות אשה מנהלת. "לא פעם לצחוק לשמע השאלה 'מי כאן הבעלהבית', או ש'אם אדבר עם הבוס שלך הוא יסכים ללכת לקראתי יותר?'- קשה לחלק להבין שאני כאן הבוס, כי העולם העסקי הוא עדיין גברי ברובו. כבר יצא לי לשלוח את בן זוגי לשוחח עם לקוח כי הוא רצה 'לדבר עם גבר'. ואיפה השיוויון? "זה עסק ואני צריכה לענות לדרישות הלקוח. לומר לך שזה תמיד חם בלב? לא בהכרח".  אבל, היא מוסיפה, בדרך כלל הרמת הגבה מתחלפת להערכה "כי אני אשת עסקים שמצליחה להתמודד במגרש שלא שלה, ולהפוך אותו לשלה". 

עולת פרחים

טניה ברוניקוב-טולדנו (34) עלתה מרוסיה בשנת 2000, לאחר שלמדה שם שזירת פרחים. היא עבדה בחנות פרחים בארץ ולפני כשנה וחצי הקימה חנות פרחים. היא הבעלים של החנות, ומסתייעת בבעלה לשיווק ובביתה בת ה-15 מנישואים קודמים לעזרה בחנות.

"לקחתי עסק מפסיק והפכתי אותו לרווחי".טניה ברוניקוב-טולדנו (צילום: רן שדמי) 

"במקום עבודתי הקודם גם ניהלתי את העסק מול הספקים ומול העובדים. התגובות דווקא היו מפרגנות, הספקים דחקו בי להקים עסק משלי כשהם ראו איך אני עובדת ומנהלת, והחלטתי ללכת על זה", מספרת ברוניקוב-טולדנו.

"אין יום הגבר - מקפחים את הגברים"

בניגוד לנשים רבות אחרות היא דווקא לא נתקלה בקשיים בשל היותה אשה. "התחום עצמו הוא נשי, וזה די מקובל שאשה תנהל חנות פרחים. לקחתי עסק מפסיד עם שם גרוע ומיתגנו אותו מחדש, אחרי 6 חודשים של הפסדים התייצבנו, וכעת כ-8 חודשים לאחר הפתיחה אנחנו משגשגים. היא מציינת שפנתה לכמה קרנות שסייעו לה, כמו קרן קורת, שסייעו לה במימון ההתחלתי במתן הלוואות ללא ריבית - שאפשרו את פתיחת העסק.

לדבריה התמיכה מהמשפחה חשובה. "היה יותר קשה להתמודד אם היו לנו ילדים קטנים, אבל בעלי עוזר לי גם בעסק וגם בבית. היה הרבה יותר קשה להצליח אם הבן זוג לא היה תומך ומבין שהמשפחה היא באחריות שני בני הזוג". אני חושבת שמגיע לו הרבה תודה. ברוסיה יש יום הגבר, אולי כדאי לעשות אותו גם כאן, חבל שמקפחים אתכם", היא צוחקת.