תנו לקשישים לחיות (עם כלב)

את סבא אהרון אני מכיר היטב - הוא הסבא שלי. הוא שלימד אותי לאהוב בעלי חיים, הוא שהביא לי את הכלב הראשון בחיי. הוא שחינך אותי שהכלב תמיד יקבל את המזון לפני האדם, כי "אנחנו יכולים להתאפק" ושבזכותו למדנו אני ואחיי מגיל קטן לגלות אחריות לבעל חיים שתלוי רק בנו. מאז ועד היום, כבר 25 שנים שכלב הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלי.  

וזה כלום לעומת סבא אהרון, שיש לו יותר מ-60 שנות אימוץ כלבים. הוא אוהב כלבים והם מחזירים לו אהבה. אין כלב שלא מתמסר אליו ברגע שהוא שורק את השריקה המיוחדת והעדינה שלו. כל הכלבים שהיו לי בחיי היו נובחים בהיסטריה דקות לפני שהגיע לבית, יודעים לפני כולם שהוא מגיע. חמש דקות אחר כך, סבא אהרון היה נוקש בדלת.  

הכלבה האחרונה של סבא אהרון נפטרה לפני חמישה חודשים. היא הייתה מבוגרת וחולה, מחלת עיניים הפכה אותה לכמעט עיוורת. סבא אהרון היה יושב יום-יום ליד הכלבה, מנקה לה את העיניים בשקיקי תה וצמר גפן בסבלנות רבה, מכין לה אוכל מבושל שיהיה לה קל לעכל, לוקח אותה לבדיקות וניתוחים. כשהיא נפטרה הוא קבר אותה ביער סמוך לביתו בארמון הנציב בירושלים. יום אחד גילתה לנו סבתא, שהוא פוקד את הקבר שלה כמעט כל יום.  

כלבה בצער בעלי חיים ירושלים (צילום: באדיבות העמותה)

חודשיים אחרי שהכלבה נפטרה סבא קיבל התקף לב. לאנשים בגיל של סבא, שנושק ל-80, קשה לשנות הרגלים וסבא פתאום סבל מבדידות וחוסר מעש. הוא התרגל לדאוג ולטפל בה, ופתאום לא נשארה לו עבודה. עוד בבית החולים החלטנו - בני המשפחה – שברגע שסבא יתאושש נאמץ עבורו גור כלבים. זה יחזיר לו את שמחת החיים.  למרות האירוע בלב, סבא אהרון מתפקד כגמלאי נמרץ. נוהג ברכב לעבודה וממשיך בשגרת יומו.

"אין לו הרבה זמן לחיות"

השבוע התקבלה החלטה – סבא אהרון חזר לאיתנו, זה הזמן לאמץ כלב חדש. מוש מנדל, אחי הקטן, התבקש לפנות לסניף צער בעלי חיים בירושלים ולברר האם יש גור כלבים קטן שניתן לאמץ אותו מיד. מוש התקשר לסניף, ענתה לו נציגת צער בעלי חיים. שתי דקות אחר כך, הוא ניתק לה את הטלפון בזעם. כך נשמעה השיחה:  

מוש: שלום, אני רוצה לברר בנוגע לאימוץ גור כלבים קטן.  

נציגת האגודה: אתה המאמץ?  

מוש: לא, סבא שלי הוא המאמץ.  

נציגת האגודה:  בן כמה סבא שלך?  

מוש: מתקרב ל-80.  

נציגת האגודה: אני מצטערת, אנחנו לא מוסרים לאימוץ כלבים לאנשים מבוגרים.  

מוש: מה? מה פתאום? 

נציגת האגודה: בינינו, כמה נשאר לסבא שלך לחיות? חמש שנים? בשביל זה לא ניתן לו כלב.  

מוש: תתביישי לך.  

כלבה מועמדת לאימוץ בעמותת צב"ח ירושלים

התשובה הנבזית הזו היא חלק ממדיניות אימוץ ידועה – לדעתי, מוגזמת ברוב הפעמים לחלוטין של ארגונים למען בעלי חיים. "אתה זקן? עוד מעט תמות ממילא. גר אצל ההורים? עוד מעט תעבור לדירה שכורה בלי מרפסת בתל אביב ולא יהיה לך מקום לכלב. עומדים להתחתן? בעוד שנתיים אשתך תיכנס להיריון ותלד - ולא יהיה לכם זמן לכלב".

במדיניות האימוץ הזו, מי שמתאים לאמץ כלב בישראל הוא רק חסידי אומות העולם. רק אנשים המקדישים את כל חייהם, לא דקה פחות, לידידו הטוב של האדם, יכולים לאמץ כלב.

עדיף לקנות כלב?

המדיניות החשדנית הזו כלפי הציבור, היא בסופו של דבר ירייה ברגלם של אלו שעמלים בהתנדבות ובמסירות להציל את הכלבים. אין ספק שהם עושים עבודת קודש – אבל צריך לגלות להם סוד – הם לא היחידים במדינה שאוהבים כלבים.

לא כל זוג נשוי יזרוק את הכלב, לא כל זקן שמאמץ כלב, ימות אחרי חמש שנים. אני לא יכול לחכות כבר לרגע שבו הכלבה שלי, תפגוש בפעם הראשונה את בתי, ואני לא היחיד.  

לא רוצים לאפשר לפלוני לאמץ כלב? אם הוא מספיק רוצה, כנראה שישיג כלב גם בלעדיכם. מדיניות שכזו מעודדת אנשים לקנות כלבים. הכלבים המסכנים, המעורבים, הפצועים, יישארו בלי בית חם ואוהב. גם אם זה לחמש שנים. במקום זה הם יישארו במכלאה או יורדמו למוות. מה עדיף?

וגם אם זה לשנים ספורות – האם לתת בית חם ואוהב ודואג וחינוך טוב לכלב רחוב מוזנח זה דבר כזה פסול? ומניין ההנחה הזו שהכלב המאומץ ייזרק בחזרה לרחוב בעוד כמה שנים? מי מינה אתכם לאלוהי הכלבים? לחוזי עתידות?  

נותר לי רק להצטער על כך שאף כלב בצער בעלי חיים – ירושלים, לא יכיר את סבא שלי ולא יזכה לבית החם והאוהב שהוא יכול היה להעניק לו/לה. אנחנו נדאג להביא לו כלב ממקום אחר. ולסיום, מסר לנציגת הסניף בירושלים שלקחה על עצמה את תפקיד האלוהים ונתנה לסבא שלי, בהערכה גסה, חמש שנים לחיות. את מה שאני באמת חושב על מה שאמרת,  לא אוכל להעלות את הכתב. כל שנותר לי הוא להצטער בשבילך. "צער בני אדם".

תגובת עמותת צער בעלי חיים בירושלים

"הופתענו והזדעזענו לקרוא את הכתבה המגמתית, המטעה והמכפישה שפורסמה על העמותה ונציגיה, תוך ציטוט, כביכול, של דברים שלא נאמרו והשמטת אחרים וחשובים שכן נאמרו.

ראשית עלינו להבהיר שאנו מוסרים כלבים וחתולים לאימוץ לאנשים ומשפחות בכל הגילאים, מוצאים, אזורי מגורים ועוד. אנו כן מקפידים על ראיון מסודר עם המאמצים הפוטנציאלים והתאמת בעל החיים למאמץ (מבחינת אופי, גודל, גיל, תנאי מגורים) תוך הקפדה על תנאי מחייה נאותים לבעל החיים המאומץ.

יתכן והסב אכן מהווה בית מצויין ומאחר ואנו לא מוסרים בעלי חיים דרך צד שלישי (מסיבות מובנות), כל שהנציגה רצתה היה לדבר עם הסב ולהתאים לו כלב באופן אישי. לשים מילים בפיה כגון - אנו לא מוסרים כלבים לאנשים מבוגרים, וכמה נותר לסב לחיות - זה פשוט מקומם, ואנו מניחים שלא סתם דברי הנציגה לא מופיעים כציטוט...

יעידו על כך גם קשישים ומבוגרים רבים אשר אימצו אצלנו כלבים והם חיים עימם באושר, וכן נציגי בתי אבות ונציגי פרויקטים המקדמים אימוץ בעלי חיים ע"י קשישים בהם אנו לוקחים חלק. מובן שכאשר מדובר באדם מבוגר המאמץ בעל חיים, יש להקפיד על מתן בעל חיים המתאים לצרכיו וליכולותיו.

חבל שהכתבה נכתבה בצורה כזו, ללא בדיקה אמיתית ופנייה לעמותה לצורך קבלת תגובה וחבל עוד יותר על הפגיעה האיומה העמותה ובמטרותיה הכוללות איסוף בעלי חיים נטושים ופצועים, טיפול בהם (תוך הפעלת מרפאה הפועלת 24/7 לרווחת בעלי החיים בכל אזור ירושלים) וכמובן מציאת בתים חמים ואוהבים עבורם.

העמותה מתבססת על תרומות ומתנדבים, המשקיעים את ליבם וזמנם וכספם בהצלת כל כלב וחתול. מי שישלמו את המחיר האמיתי, בעקבות כתבה זו, הם בעלי החיים המקסימים השוהים בכלביות ומחכים לבית חם.

אנו מזמינים את כולם לבקר בכלבייה של העמותה, לאמץ, להתנדב וללקחת חלק במאמצי הסיוע לבעלי החיים הנטושים הזקוקים לבית חם, ומקווים כי בהמשך יופיעו כתבות המעודדות עזרה ואימוץ מעמותות".