הספר הוספד כבדרך אגב

"תודה שבחרתם לבלות איתי את מה שעשוי להיות יומה האחרון של ההיסטוריה", מתבדח פרנק ואן אמרונחן, מו"ל של ספרות חינוכית. באותו היום היה אמור העולם להחרב, כך לפי השדרן הנוצרי הפופולרי הרולד קמפינג.(בינתיים, חורבן העולם נדחה ל-21 באוקטובר). הבדיחה נשמעת חמוצה, ונראה שהקהל מבין את הסבטקסט. "ספרי לימוד הם מאבני היסוד של התרבות שלנו", אומר ואן אמרונחן. להבדיל מספרות יפה או ספרות עיונית למבוגרים, שמוצאים עצמם בסכנת הכחדה, ספרי הלימוד לבית הספר נראים תמיד חסינים לפגעי הזמן. אבל ואן אמרונחן לא חושב כך. "כשהתלמיד נכנס לכיתה, המורה דורש ממנו לכבות את האייפון. אבל האייפון הוא שאר העולם. המורים יוצרים בכיתות הפרדה מלאכותית בין הלמידה לעולם החיצוני ".

ואן אמרונחן, כבן חמישים, מקריא את המצגת ממקבוק לבן נוצץ. הוא מסביר שההוצאה לאור שלו מנסה להפוך יותר ויותר לספק שירות מאשר לספק תוכן, מנסה לייצר "אפליקציות" לימודיות לכל מכשיר אפשרי – מלוח חכם ועד סוני פלייסטיישן. "יש פער בין מה שהתלמידים רוצים לבין מה שהמורים דורשים", הוא טוען. "המורים התחנכו במאה ה-20. הם רוצים כיתות, ספרים ושיעורי בית. התלמידים מנגד צורכים המון סוגי מדיה אך לא את הטקסט הכתוב". על המסך מופיע גרף צבעוני שמפרק את יומו של המתבגר הממוצע לשעות ומציין איזה סוג מדיה נצרך באיזו שעה. הנפילה העיקרית בטבלה היא בזמן בית הספר. המוציא לאור (שהיה מורה בתחילת דרכו) לא מתלהם ולא מתנצל. הוא אומר כי סופו של הספר קרב, וכי לדור הבא כבר לא יחושו סנטימנטים כמונו כלפי הכריכה המלאה בעיסת עצים מתים.

ספר עם ג'י.פי.אס? כמובן

המושגים הנזרקים בכנס ספרנים וחוקרי שייקספיר לא היו מביישים קליקה הייטקיסטית: פלטפורמה, קריאה שיתופית, קריאה חברתית, תעשיית המידע, חוכמת ההמונים.. המעצבת הגרפית והמרצה רושה קלאפ מספרת על פרויקט משותף שלה עם דוקטורנט באונ' אמסטרדם, המנסה ליצור ספר אלקטרוני שישנה את משקלו באזורים מסוימים ברחבי הדף כדי "לתת משקל" – להדגיש – טקסט על פי מידת חשיבותו. בעתיד, היא אומרת, כשהספר האלקטרוני יציג מפה וינווט במרחב, הוא יהפוך להיות כבד יותר בצד שמאל כשירצה שתלך שמאלה. לכולם ברור שבספר העתיד יהיה כלול גם ג'י.פי.אס.

ביומו הקודם של הכנס, בספרייה הממלכתית בהאג, עוד ניסו לדבר על הסכנות האורבות לקוראים החדשים. אן מנגן היא פרופסורית מנורבגיה. היא החלה את לימודיה בתחום הספרות האנגלית, אך גילתה התעניינות בתהליך הקריאה עצמו, וזה הוביל אותה לתחומים כמו פסיכולוגיה ניסויית והתנהגותית כמו גם מדעי המוח. היא מזהירה את הקהל שמחקרים שבוצעו בעשרים השנים האחרונות מגלים קשר משמעותי בין הליכי זיכרון ולמידה לבין ספרים פיזיים.

"הקריאה היא תהליך גופני, לא רק שכלתני", היא אומרת. "לידיים שלנו, לאצבעות, לתנוחת הגוף יש קשר ישיר לחוויית הקריאה. חסרים לי מחקרים אמפיריים של תחום הספרים האלקטרוניים ביחס לספר הקלאסי. בספר האלקטרוני ישנם טקסטים רבים שונים, לא קיים בו הקשר הייחודי בין הצורה – הספר הפיזי - והתוכן – הספר עצמו – שמעודד את הגוף ליצור הקשרים ולזכור טוב יותר. ה'ניווט הקל' - מישוש שולי העמוד לפני שהופכים אותו, זריקת מבט מהיר בהעמוד הבא או בדיקה של כמה עוד נשאר לקרוא על פי עובי הדפים שתחת האצבע – הופכים מחוויית קריאה בלתי מודעת בספר למשהו ששובר את רצף הקריאה בקורא האלקטרוני, ויש לכך תוצאות".

הקהל לא מרוצה. מישהו בקהל מאשים אותה שהציגה מחקרים ממגוון תחומים ושנים, וכי דין מחקר שבוצע על מסך CRT מתחילת שנות התשעים אינו כדין בדיקת האפליקציה של הניו יורק טיימס לאייפד.

כל אחד משלושת הימים של הכנס נגמר בהשקת ספר. ספר אמיתי, כרוך, מנייר, כל אחד מהם דן בספרים, בידע ובמידע. ההשקה האחרונה לכנס עומדת להתחיל, אך היא תתקיים בפלמית, שפה שאני לא בקיא בה. אני חוטף מדלפק בכניסה למתחם הכנס עותק חינמי של ספר אחר והולך לכיוון המעלית. הקומה השביעית של הספרייה המופלאה מוקדשת ברובה לבית קפה מהודר למדי, וכולל אף מרפסת פתוחה הנפתחת אל נוף האזור ההיסטורי של אמסטרדם. עשרות הולנדים נוהרים בדרך אל הדלתות מהן אני יוצא. לא ראיתי אותם קודם לכן בכנס, הם באו במיוחד עכשיו, באו כדי להשיק ספר חדש, דקה אחרי שסיימנו להספיד את בני מינו.