אהבה וקירבה בין אחים תמיד מלווה במידה מסוימת של קנאה ותחרות. במאמר קודם המלצתי להורים לא להתערב במריבות אחים, אלא לתת לילדים חהרגיש ולבטא את רגשותיהם השליליים אבל לא לאפשר לרגש להכתיב התנהגות הרסנית של מכות או עלבונות.

אבל עולה שאלה נוספת: מה תפקיד ההורים בתקופת הילדות, שיכול להשפיע לחיוב על יחסי האחים בגיל הבוגר?

לדעתי להורים תפקיד חשוב בעיצוב יחסי האחים בעתיד, שכן, מעבר לגורמים שהורים לא יכולים לשלוט בהם, הורים יכולים לעצב בגיל הילדות בסיס איתן ליחסים, שיגדיל את הסיכוי ליחסים חיוביים בין האחים גם בגיל הבוגר. שנות הילדות מאפשרות להורים מרחב להשפעה אקטיבית, וכמו בכל תחום חינוך אחר, אנו מקווים שהזרעים שנשתלים בילדות יפרחו ויהיו משמעותיים בהשפעתם גם בבגרות.

"אם יש מחלוקות מנסים לדבר, לא מוותרים". אילוסטרציה

תפקיד ההורים בילדות כמקדמי היחסים בין האחים בהווה ובדרך לעתיד בגיל הבוגר הוא להיות מעורבים, אבל לא מתערבים מידי. ההורים לא אמורים להתערב בכל אינטראקציה, בודאי שלא להיות שופטים וקובעים מי צודק ומי לא. זה הופך את המריבות למכוונות לקהל, ההורים, ולא מאפשר לילדים ללמוד להסתדר ביחד.

ההורים גם לא אמורים להיות 'נעדרים' ולתת לילדים להסתדר לבד לגמרי, כי ילדים צריכים תיווך ועזרה. ובודאי שההורים צריכים להתערב כשיש פגיעה פיזית או השפלה ועלבון רגשי משמעותי. כך הילדים מרגישים מוגנים ושמורים, אבל מפתחים עצמאות וביטחון ביחסים ביניהם.

המלצה: הורים צריכים להגיד לילדים במילים ברורות את הכללים לגבי ההתערבות שלהם. להסביר מתי הם מתערבים ומתי לא. הכללים חשובים כמו כל כללי משמעת, וכללי משחק שמבהירים את המצב, ועוזרים לילדים להתנהג בהתאם.

עוד חשוב ללמד את האחים מיומנויות להסתדר ביניהם. הורים יכולים ללמד את האחים דרך היחסים ביניהם מיומנויות חשובות לחיים של יחסים חברתיים. הבית הוא מעבדה וסימולציה ללמוד יחסים בינאישיים באופן שלא קיים במקומות אחרים. גם היחסים עם ההורים כדמויות סמכות אינם דומים ליחסים בין האחים, שמדמים את היחסים עם 'השווים', החברים, הקולגות בעתיד. מומלץ ללמד את הילדים את הרעיון של WIN-WIN SITUATION כלומר, ששווה להם להסתדר כי כולם מרוויחים, ולא שווה לריב כי כולם מפסידים. למשל, אם רבים על שלט הטלוויזיה, לא להיכנס לפרטים מי אשם, אלא הילדים יודעים מראש, שאם לא מסתדרים ורבים, כולם מפסידים את הטלוויזיה. אז יש להם סיבה להשתדל ולהתאמץ להסתדר.

חשוב גם ללמד את האחים ערכים בסיסיים הקשורים למשפחה וליחסי אחים. למשל, כמה חשוב קשר בין אחים, שאחים אמורים לעזור אחד לשני, שאחים אמורים לתמוך אחד בשני. המסר הוא שגם אם לא חברים עם האחים, יש רמה של קשר ומחויבות מתבקשת. חשוב להדגיש שלא משפילים ופוגעים באח, שאם יש מחלוקות מנסים לדבר, לא מוותרים, כי יחסי אחים הם חשובים. אלו המסרים שאמורים להיות ציוד לדרך לאחים גם לחיים הבוגרים, שבהם היחסים הרבה יותר מורכבים, ועלולים להשתבש מסיבות רבות.

הפנמת הערך המשפחתי מתבצעת כמו בכל תהליך הפנמת ערכים (הרחבה על כך בספרי) דרך דיבור ועשיה. חשוב שההורים ייצרו פעילויות שמקרבות בין האחים, שיבנו הרגלים משפחתיים קבועים כמו ארוחות משפחתיות ונופש משפחתי, שייצרו אווירה שנעימה לאחים להיות ביחד ושתעודד אותם לרצות אחד בחברת האחר.

מומלץ שההורים יבדקו מה יחסי האחים שלהם וידגימו לילדים את הערך של קירבת אחים גם על עצמם. הדגמה, כידוע, שווה לפחות אלף מילים.

לסיכום, ביחסי אחים בילדות הורים אמורים להגיב בשני רבדים:

האחד, משמעתי – לעשות סדר, לדאוג שלא נגרם נזק ואף אח לא נפגע. השני, לתרגל מיומנויות חברותיות דרך יחסי האחים שישרתו אותם בחברה בכלל. נוכחות ההורים, המסרים שלהם, התיווך שהם עושים, ההכוונה – זהו החינוך המומלץ ביחסי אחים והבסיס ליחסים טובים בין אחים גם שנים לאחר שעזבו את הבית המשותף.

פסיכולוגית חינוכית מומחית

מחברת הספרים: "בגובה העיניים", "תקשיבו לי רגע" ו"כשהילדים יוצאים מהבית"