זיכרון והכחשה בסרביה

שעה קלה לפני כן, הקשבנו לדיון בשינוי המתחולל בנרטיבים של זיכרון הטבח בסרברניצה, בבוסניה-הרצגובינה. בקהל ישבו סטודנטים ומרצים מרחבי מדינות יוגוסלביה לשעבר. בסרייבו, שלא כמו בבלגרד, רבים חגגו, כמו שחגגו את מעצרו של רדובאן קרדז'יץ' ב-2008. בעוד שבסרייבו מדגישים את סוגיית הצדק, גם אם מעט מדי ומאוחר מדי, הרי שהתגובה בסרביה אמביוולנטית בהרבה. זו חברה שחשה כקורבן, והיא מיטלטלת בין ההודאה באחריות לבין הדגשת העוול שנעשה כלפיה.

מתקשים להודות באחריות. מלאדיץ' בהאג (צילום: AFP)

לא בכדי, ביום המעצר, בשעה 1 בצהריים, כאשר הצהיר נשיא סרביה, בוריס טאדיץ', בשידור ישיר על מעצרו, הוא חתם את דבריו במלים: "אני קורא לחקירה של ההאשמות החמורות של הסחר באברים בקוסובו".

בכך ביקש להזכיר כי רוע מצוי גם באחרים, ובעיקר כי סרביה רואה בקוסובו חלק בלתי נפרד מסרביה. ראש הממשלה נכשל בדבריו. ה"אבל" של סוף דבריו גרע מהכוח המפייס והמחייה הטמון בהודאה, באחריות לפשעי מלחמה.

ממשלתו של בוריס טאדיץ', העומד בראש המפלגה הדמוקרטית בסרביה, מחשבת את צעדיה בזהירות במציאות פוליטית שבה המפלגה הרדיקלית הסרבית, בעלת המצע הלאומני, הולכת ומתחזקת. בדעת הקהל בסרביה רבים רואים ברטקו מלאדיץ' גיבור לאומי סרבי, וכן בקוסובו את לב לבה של סרביה.

ההסגרה כאקט של כניעה

תומכי מלאדיץ' יצאו להפגין בבלגרד לאחר המעצר המתוקשר. עבורם, הוא גיבור שהגן על הכבוד הסרבי ויותר מכך על האוכלוסיה הסרבית בבוסניה. הם אינם מכירים בנתונים הקשים על הטבח בסרברניצה, במהלכו נרצחו יותר מ-8,000 גברים מוסלמים בוסנים, ודוחים על הסף את המונח רצח עם. רבים מהם, תומכי המפלגה הרדיקלית בסרביה, רואים בהסגרתו של מלאדיץ' לבית הדין לפשעי מלחמה בהאג אקט של כניעה והתקפלות.

הם רואים בבית הדין לפשעי מלחמה מוסד אנטי-סרבי, שמחמיר עם הסרבים ומקל עם אלו מקרואטיה, קוסובו ובוסניה שראויים גם הם לעמוד לדין על פשעי מלחמה שביצעו במהלך המלחמות בשנות ה-90. בכך הם מבקשים להנציח את השיח והתחרות על הקורבנות ודוחים על הסף רוחות אפשריות של שינוי ופיוס. ולמרות זאת, השיקולים התועלתניים גברו בשבוע שעבר, עם מעצרו של מלאדיץ', שנתפש כצעד הכרחי שהיה על סרביה לקחת, על מנת להאיץ ולהבטיח את תהליך קבלת המועמדות לחברות באיחוד האירופי.

מפגינים למען מלאדיץ'. הרדיקלים בעלייה (צילום: AFP)  

16 שנה חלפו מאז הסתיימה המלחמה העקובה מדם בבוסניה-הרצגובינה, 16 שנים ארוכות, בהן נכתב ונאמר כה רבות על הסיבות להתפרקות האלימה של יוגוסלביה, על מחוללי המלחמה ועל קורבנותיה, על הזיכרונות והלקחים, ועל הפוליטיקה של זיכרון והכחשה.

עבור אלו בסרביה, שיצאו נגד המלחמות והלאומנות בבלקנים כבר משנות ה-90, וכעת פועלים לעיצוב השיח והזיכרון של המלחמות, יום המעצר של מלאדיץ' היה שמח וחשוב, יום של עשיית צדק. מנקודת מבטם, התקשורת המקומית התמקדה כמעט לחלוטין בהיבטים הטכניים של ההסגרה להאג ומעט מדי במשמעות הפוליטית והאתית של המעצר לאזור כולו.

מבחינתם, צעד זה ראוי שיסמל יותר מרק עיסוק בסוגיית הכניסה לאיחוד האירופי וסגירת הפרק ההיסטורי של מלחמות הבלקנים. זהו צעד המסמל רק התחלה, של ההתמודדות עם המורשת של משטרו של סלובודן מילושביץ': מורשת המלחמות, הטיהור האתני, פשעי המלחמה; מורשת שעדיין חיה ונושמת בסרביה גם בקרב הדור הצעיר הרוצה לשכוח, המבקש לא לדעת את מה שאירע.

ד"ר אורלי פרידמן מתגוררת בבלגרד ומרצה בתוכנית ללימודי שלום וקונפליקטים בבלקנים. היא עומדת בראש המכון ללימוד קונפליקטים באופן השוואתי בפקולטה לתקשורת, בלגרד - Center for Comparative Conflict Studies (CFCCS) at the Faculty of Media and Communications (FMK) in Belgrade.