לחסל מפלצות ועוד מפלצות - Dungeon Siege 3

<< עוד ב-games: פורטל 2 במקום בית-ספר

עולם שחקני התפקידים מתחלק לשניים. למעשה הוא מתחלק למספר שחקני התפקידים, אבל בגדול לשניים. ראשית קיימים ה-Role Players, השחקנים ששמים דגש על ה-R של ה-RPG. אלו ישקיעו שעות בבניית דמות מאוזנת, בעלת ביוגרפיה שמקיפה חמישה כרכים, וישחקו את המשחק בהתאם לאופי שעיצבו, גם אם זה לא יניב להם רווח מיידי.

הסוג השני הוא ה-Powergamers, הידועים יותר בכינוי "מנצ'קינים". המנצ'קין המצוי יחפש תמיד את הרווח האישי בכל סיטואציה, יתנפל ראשון על החפץ הקסום, יספור באופן כפייתי את כמות המפלצות שחיסל ויאגור כמויות בלתי הגיוניות של זהב, כל זאת בלי להתחשב בדמות אותה הוא אמור לגלם, בעלילה או בהגיון הבריא.

בשביל מה עלילה?

משחקים כמו Kotor, Fallout ו-The Witcher קוסמים יותר לסוג הראשון של השחקנים, ואילו סדרת משחקי התפקידים-פעולה Dungeon Siege תמיד הייתה גן עדן למנצ'קינים. בלי לבזבז זמן על דברים מיותרים כמו עלילה ודמויות, הסדרה הציגה לאורך השנים משחקיות אקשן מלוטשת עמוסה בקטילת מפלצות ובזיזת אוצרות, והייתה תפורה על מנצ'קינים המעוניינים לשתף את הסטייה שלהם עם אנשים נוספים במשחקי רשת או מסיבות LAN.

עכשיו, שש שנים לאחר יציאת הכותר הקודם בסדרה, מגיע Dungeon Siege 3 בפיתוחם של מומחי התפקידים מ-Obsidian, ומנסה לרענן מעט את תת-הז'אנר השחוק. האם מדובר ביורש ראוי למסורת מנצ'קינית מפוארת?

אבירי הרפובליקה הישנה

האירוע המכונן אשר מניע את אירועי המשחק מתרחש כשלושים שנה לפני תחילתו. הלגיון העשירי, מסדר הצדק שמגן על ממלכת Ehb, מואשם ברצח המלך. מונהגים על ידי המצביאה הכריזמטית והאכזרית בעלת השם הבלתי אפשרי Jeyne Kassynder, ההמון רודף וטובח בחיילי הלגיון הטובים ומוחה אותו מעל פני האדמה. עם נפילת הלגיון מתפוררת הממלכה לאוסף של ערים ומדינות קטנות אשר רובן נשלטות ביד הברזל של הכנסייה, אשר מונהגת על ידי מי אם לא ג'יין חביבתנו.

להבדיל מן העלילה, ממלכת Ehb מציגה זיק מסויים של מקוריות. לא מדובר בממלכת פנטסיה גנרית אלא בעולם בסגנון Steam-Punk אשר טכנולוגיה וקסם מתקיימים בו זה לצד זה, בדומה ל-Arcanum, למי שזוכר. אבירים משתמשים ברובי מוסקט עצומים ורובוטים מונעי קיטור משוטטים ברחובות הערים לצד מכשפים, גובלינים וכמובן עכבישי ענק. זהו עולם שכמעט ולא מוצג במשחקי תפקידים ומגלם בתוכו פוטנציאל רב; חבל ש-DS3 מעביר אותו לשחקן באופן מעט שטחי.

והדרת פני זקן

בתחילת המשחק ניתנת אפשרות בחירה בין ארבע דמויות: Lucas, אביר סטנדרטי המצויד בחרב ומגן; Anjali, לוחמת שמימית אפופת להבות שחמושה בכידון ומסוגלת להטיל לחשי אש; Katarina, מכשפה צועניה חמושה באקדחים שלבושה כמו כוכבת פורנו ביום רע; והדמות החביבה עלי, Reinhart, קוסם מזדקן וכרסתן אשר מחובר אליו מעין גלגל שיניים. לי הוא נראה כמו סבא חביב עם קוצב לב, מה שיצר בי אמפטיה מיידית כלפיו. תודו שאין מספיק ייצוג לפנסיונרים במשחקי מחשב.

שיתוף פעולה אגרסיבי

בשונה ממשחקים אחרים, קסמים והתקפות מיוחדות דורשים שימוש באנרגיה אשר נצברת על ידי שימוש חוזר בהתקפות הבסיסיות, ולא על ידי שתיית שיקויים. כוחות הגנה, ריפוי וכן התקפות-על מיוחדות מתאפשרות על ידי מילויו של מד אנרגיה נוסף, אשר לא ניתן להשתמש בו תכופות. השילוב בין שני המדים יוצר מערכת קרב התקפית שמעודדת סגנון אגרסיבי ולמעשה מבטלת את שיטת ה"לברוח, לשתות ים של שיקויים ולחזור לקרב" הנפוצה במשחקי הז'אנר.

מישהו הזמין 30 קילו חרבות?

מלבד הקרבות, צידה השני של חרב הפיפיות של משחקי האקשן-תפקידים הינו איסוף השלל והאוצרות (Loot), וכאן DS3 נכשל כישלון חרוץ. החפצים במשחק מגיעים בכמויות אדירות, עד שלפעמים נדמה שכמעט כל שיח רענן מכיל מאחוריו לפחות זוג חרבות, שריון וערימות של זהב ולא לגמרי ברור איך הגיבורים החסונים לא קורסים תחת המעמסה - ואיפה בתי החרושת העסוקים שמייצרים את כל הזבל הזה 24-7.

יאדה יאדה, איפה המפלצות?

Obsidian מנסה לשדרג מעט את סדרת Dungeon Siege ולהתאימה לעידן משחקי התפקידים הנוכחי, שבו קיימות על כל צעד ושעל בחירות קשות ולבטים מוסריים עמוקים ומערערי נפש.

אם ננסח את זה בעדינות, הנסיון להוסיף למשחק מימד מסוים של עומק לא צולח. אמנם לאורך המשחק ניתן לשוחח עם דמויות שונות באמצעות מערכת דיאלוגים רדיאלית דומה לזו של Mass Effect, והשיחות, אשר מדובבות באופן משועמם למדי, מאפשרות לחקור ולפשפש מעט אודות המשימה הקרבה, אבל לעיתים נדירות מוצבות בפני השחקן בחירות משמעותיות. כמו כן, לבחירות שכבר קיימות השפעה מעטה על המשחק ואפשר לספור על יד אחת את מספר ההחלטות שיכולות להשפיע על העלילה.

DS3 עושה נעים בעין, אם כי לא יפיל אתכם מהכסא. אפקטי התאורה והצללים מושקעים, האנימציות מרשימות והסביבות מפורטות אם בנאליות. אולם, אזהרה חמורה: אם תעשו את הטעות הנוראית ותתמקדו חלילה בדמות השחקן או בכל דבר אחר מקרוב, צפו למתקפה של טקסטורות מכוערות, מרובעות וחסרות פירוט או תווי פנים, מה שהזכיר לי מעט את הימים הנפלאים של Little Big Adventure, המשחק האלמותי מ-1994. לטובתכם וטובת הממלכה, הישארו בזום אאוט. לפחות סימן ההיכר של הסדרה, אפס זמני טעינה ומעבר חלק בין סביבות המשחק, קיים גם כאן.

מפתחי חברת Obsidian הבטיחו שהמשחק יהיה חף מהבאגים שפקדו תכופות את משחקי החברה בשנים האחרונות, בדגש על Fallout: New Vegas ו-Alpha Protocol. ככלל ניתן להגיד כי הם עמדו בהבטחתם, אולם המצלמה במשחק יכולה לעיתים תכופות להרוס את החוויה על ידי התמקדות בלתי ברורה בישבנו של הגיבור או חוסר התמצאות במרחב באופן כללי. כנראה שהקרבות הקלים יחסית במשחק לא יביאו למותכם; המצלמה, בוס מרושע דרגה 30 שכמותה, כן.

שווה 50 מטבעות זהב?

למרות כלל החסרונות שהוזכרו לעיל, Dungeon Siege 3 הינו משחק בתר ושסף מהוקצע, מהנה וממכר, בעיקר בזכות מערכת הקרבות המצויינת, הכוללת אנימציות מושקעות מהרגיל לז'אנר.

האם עבור גרפיקה משופרת, קרב משודרג ומולטי סביר שווה לשלם כ-50 דולר, בעוד שמשחקים דומים ולא פחות טובים מהז'אנר כגון Deathspank ו-Torchlight נמכרים בכרבע מכך? אם לדעתכם מדובר בעסקה טובה, או שאתם ממש לא יכולים להתאפק עד Diablo 3 והמנצ'קין שבכם חייב להתפרץ החוצה ולמלא את השקים שלו בשלל, Dungeon Siege 3 הינו המשחק בשבילכם.

יאהבו: מי שהרוטינה "חסל את המפלצות, אסוף את השלל וחסל עוד קצת מפלצות" עושה לו את זה.

ישנאו: מי שמחפש קצת עומק במשחקים שלו.