שעור מספר 1: איך להפוך לגבר הכי לוהט במועדון

מה זה "פלייר"? מדוע אפילו דוגמנים לא מצליחים עם נשים ומה צריך לעשות כדי לגרום לבחורה הכי שווה במסיבה ליפול שדודה לרגליך? סטס סגין מציג את עקרונות ה"גיים". כתבה ראשונה

סטס סגיןפורסם: 16.08.11 , 11:04

אני מתקרב לכניסה של המועדון הכי נחשב בתל אביב כרגע, 'מרחב ירקון', רואה את השומרים הרוסים החסונים עומדים עם חולצות שחורות וצמודות מדי, משלבים ידיים ומבליטים החוצה מבטים של "אל תתעסקו איתנו". בכניסה עומד הסלקטור עם כובע ומפריח מבטים מלאי דיסטאנס לעבר העוברים ושווים. הוא מזכיר לי קצת את הסמל בטירונות, הסלקטור הזה, רק שהוא הרבה פחות נחמד.

עוד על פיתוי בערוץ יחסים:

"אלוהים! תן לי להיכנס! אין לי כוח להיתקע עוד לילה בחוץ. ממש לא מתחשק לי להישאר בחוץ. עד שמצאתי חניה בתל אביב וגייסתי את הכוחות לצאת מהבית אחרי ארוחת השבת אצל אמא".

למזלי, זה מועדון הבית שלי אז אני נכנס עוד לפני שהספקתי לומר 'שלום' לסלקטור. כלומר, ממש כמו שאני מלמד בקורס הגדול: כל גבר שרוצה להיות אומן פיתוי צריך לבנות לעצמו 'בסיס', מקום בו עושים לו כבוד, מקום שהצוות מכיר אותו, הברמן מחייך אליו והסלקטורית מביאה לו חיבוק בכניסה במקום לשאול אותו אם הוא נמצא ברשימת המוזמנים.

אין ספק שלהתחיל את הערב שלך אחרי שנאלצת לחכות 20 דקות מחוץ למועדון – זה קצת כמו לאכול חביתה שחיממת במיקרוגל. זה פשוט לא כיף.

תמצאו לכם בסיס. מועדון בו יעשו לכם כבוד (צילום: אלעד גרשגורן)

כך תפסיק לעמוד ותתחיל לשחק

ברגע שאני נכנס למועדון אני יודע שאני חייב להכניס את שני החניכים שאיתי למצב רוח שמח. הם שילמו לי הרבה מאד כסף כדי שאני אוציא אותם מהמצב הרגיל של הקיפאון שאליו הם רגילים כשהם יוצאים למועדון. טוני סיפר לי שבדרך כלל הוא רק עומד בצד עם המשקה ביד, ומחכה להחליף מבטים עם מישהי.

טוני הוא בחור צעיר, נאה, בן 21. כלפי חוץ הוא נראה כמו האדם האחרון שיבוא לקורס של 'הצלחה עם נשים', אבל בתור מי שמלמד את התחום הזה כבר שבע שנים, אני יודע שמראה חיצוני לא קשור להצלחה עם המין היפה. תבינו, במהלך השנים היו אצלי גברים נאים ואפילו גברים שהמקצוע העיקרי שלהם היה דוגמנות, אבל היה חסר להם רק דבר אחד, ולדבר הזה קוראים 'גיים' (Game).

את עקרונות 'הגיים' אני צריך להעביר היום לטוני ולאריה. אני אמור לקחת שני גברים שרגילים להיות 'מנורת קיר', יענו גברים שרק עומדים בבר ובוהים בנשים, ולהפוך אותם ל"פליירים" (players) הכי מובילים במועדון. מה זה 'פלייר'? מה זאת אומרת, הרי זה ברור: פלייר זה אחד שמציית לעקרונות הגיים.

דוגמן, משיג נשים? לא תמיד (צילום: אבי ולדמן)

התורה בארבעה צעדים

1. בסיטואציה חברתית אתה חייב להיות 'אש'. עליך להפוך למרכז העניינים, לבחור הלוהט שכל העיניים מופנות אליו, הבחורות רוצות אותו והבחורים רוצים להיות כמוהו. אתה חייב להיות הבחור התקשורתי, הכריזמטי והאנרגטי שהופך את המועדון הכי חם בתל אביב למגרש המשחקים האישי שלו.

2. אתה תמיד נשאר חיובי - לא משנה מה יקרה לך במהלך הערב, אסור שמישהי או מישהו ישפיע על מצב הרוח שלך. התחלת עם מישהי והיא התעלמה ממך? תחייך, תעמיד פנים שזה לא קרה ופשוט תמשיך הלאה למטרה הבאה. למה אנחנו אומרים מטרה ולא אישה? פשוט מאוד כי חלק מחוקי הגיים קובעים שאתה צריך להתייחס להכל בתור משחק.

3.המטרה לעולם לא תהיה סקס. המטרה היא לגרום לה להתעניין בך, להימשך אליך, להרגיש כלפיך חיבור מיוחד ולהיות מגורה מינית מהנוכחות שלך, וזה חייב להתרחש בסדר הזה בהכרח: משיכה, חיבור, גירוי מיני. אם אתה לא הולך לפי הסדר הזה אתה מפסיד, למעשה אתה מפסיד עוד לפני שפתחת את הפה שלך. זה בדיוק מה שאני אומר לשני הבחורים שאיתי בתחילת הערב: "תשכחו מלהשיג סקס היום, אפילו אל תחשבו על לבקש טלפון, היום אתם באים רק כדי להתאמן".

4. ברוס לי הקדיש את החיים שלו לקונג פו, אומנות לחימה. בטהובן המשיך להלחין גם כשהוא חירש כמעט לחלוטין. למה? כי אנחנו, בתור גברים, חייבים לחדד ולשפר את הכישורים והמיומנויות שלנו לרמה הגבוהה ביותר.

האומנות שאני בחרתי להקדיש לה את החיים שלי היא אומנות מסוג אחר, אומנות הפיתוי. באומנות הפיתוי לא נלחמים (למעשה זה אפילו נגד החוקים), לא שותים אלכוהול (זה רק לערסים שאין להם ביטחון עצמי להתחיל עם בחורות בלי סם מעורר במחזור הדם שלהם) ואפילו אסור לאונן.

"אסור לאונן?!" שואל אותי טוני ומביט בי בתמיהה, "אסור בתכלית האיסור. אתה שופך את תמצית החיים שלך לתוך הכיור. אותה אנרגיה שהייתה צריכה להיות מתועלת לתקשורת עם נשים הולכת לאיבוד והכל בגלל שלא הצלחת להחזיק את הידיים שלך בכיס ולצאת מהבית".

האוננות אסורה. למה? ככה (קרדיט: ויז'ואל/פוטוס)

מי הבוס?

אנחנו נכנסים למועדון ופתאום אני מבחין בו. המלך של המועדון, הביג בוס, רונן מיילי. מיד אני ניגש לומר לו שלום. למה אני עושה את זה? כדי שכל הבנות שנמצאות בסביבה יראו שהבעלים של המועדון מכיר אותי, ולא רק שהוא מכיר אותי הוא אפילו מחבב אותי.

למה זה חשוב? בפסיכולוגיה חברתית (התחום שבו אני עושה תואר שני כרגע באוניברסיטת בר אילן) יש אפקט שנקרא 'זוהר הזולת'. חלק מהסטאטוס, היוקרה והכבוד של הביג בוס אוטומטית עוברים אלי. פשוט מאוד. אם אני חבר של הבעלים, אני מישהו חשוב, ואם אני מישהו חשוב - היא וודאי תרצה להכיר אותי (כי בנות נמשכות לגברים שיש להם סטאטוס חברתי גבוה, עוד אחד מעקרונות הגיים).

מיד אחרי שאני מחליף חיבוקים עם הביג בוס, אני מבחין בזווית העין בבחורה שמביטה לכיווני. כרגיל, השיטה עובדת. מיד אני ניגש לאותה בחורה ומציג את עצמי:"הי, אני סטס. את חדשה פה? אף פעם לא ראיתי אותך באזור".

מה אני עושה כאן? אני מציב את עצמי בתור 'המארח', אני הבליין הקבוע שמכיר את כולם ואילו את לא שייכת לפה (ועכשיו את צריכה להסביר לי למה כן). עוד אפקט חזק בפסיכולוגיה חברתית - בני אדם אוהבים להרגיש חלק. למעשה, בני אדם חייבים להרגיש חלק. זו הסיבה מדוע אנשים אוהדים קבוצות כדורגל או מצטרפים לצער בעלי חיים. ברגע שאני מערער לה את תחושת השייכות, היא מרגישה חוסר יציבות וזה הרגע שלי להחזיר לה את תחושת היציבות שנלקחה ממנה לפני רגעים ספורים.

"בעצם, נראה לי שראיתי אותך ב'חתול והכלב' שבוע שעבר. זאת היית את, נכון?". היא מחייכת, משפילה את המבט ואחר מביטה לי הישר בעיניים ועונה: "נכון, איך זכרת אותי?". אני מחייך ומשיב: "האמת שהתלבשת בצורה מאוד מיוחדת שבוע שעבר. בדרך כלל בנות מתלבשות בצורה זולה שם ואת שידרת סוג של יוקרה, היית לבושה בצורה מאוד מיוחדת ויחד עם זאת לא מוזרה".

האם אני מחמיא לה? לא! לפי חוקי הגיים אסור להחמיא לנשים, אבל מותר לגרום לה להרגיש שאני מעריך אותה בגלל שהבחנתי במשהו מיוחד אצלה שאף אחד אחר לא שם לב אליו. כל שאר הגברים רק רוצים אותה בגלל שהיא גבוהה, חטובה ובעלת סקס אפיל מטורף אבל לא אני. אני שונה משאר הגברים, אני שמתי לב שהיא טרחה ובחרה לבוש מיוחד ועכשיו אני מציין בפניה את העובדה הזאת. אני גורם לה להרגיש טוב עם עצמה. היא תזכור אותי בניגוד לשאר הגברים שהיא נפנפנה כל הערב.

נפרד כיזיזים

מה אני עושה הלאה? האם אני נשאר לדבר איתה ומבקש את מספר הטלפון שלה? ממש לא. אני מתנצל בפניה ואומר שאני חייב לחזור לידידה שלי משום שלא נעים לי להשאיר אותה לבד. עכשיו היא מבינה שאני לא נמצא פה לבד, יש איתי עוד בחורה והיא תוהה לעצמה האם זאת באמת 'רק ידידה'.

המשיכה שמקודם הייתה גחלת קטנה, הופכת להיות להבה וזה בדיוק הרגע שאני עוזב אותה ומשאיר לה טעם של עוד. 'פחד לאבד' - זה רגש חזק שיש אותו לכל בני האדם ואני יודע לנגן על הרגש הזה כמו בטהובן על פסנתר. בהמשך הערב אני אחזור אליה, אפתח איתה שיחה ואסיים את האינטראקציה בינינו כאשר הלשון שלי בפה שלה. טוני ואריה, עומדים בצד ולומדים כל צעד.

- מסכימים עם השיטות של סטס? חושבים שהוא טועה? כתבו לנו לפייסבוק החדש ונשמח לפרסם תגובות נבחרות -