כסף טוב

לין טילטון ישובה על הבמה המרכזית במרכז הכנסים של מלון הייאט ונראית קצת... איך לומר, לא שייכת למעמד המעונב. מי שלא הכיר אותה, והיו בקהל כמה כאלו, ודאי לא הבין מה הבלונדינית-פלטינה בעלת שיזוף הנחושת, המחשוף הנדיב והיהלומים הנוצצים עושה בין החליפות והפרצופים חמורי הסבר שאכלסו את שאר המושבים של "פורום ניו-יורק" ודנו בעתידה של הכלכלה המקומית.

אבל בכלכלה כמו בעסקים, המספרים והשורה התחתונה הם אלו שקובעים, ושוויה של טילטון, עם החיוך הרחב והקול המחוספס, עולה על זה של כל שאר הפאנליסטים גם יחד.

מי שנראית כמו שילוב בלתי אפשרי של דולי פרטון ורון פרלמן, שמגיעה עם קילר אינסטינקט קר דם ורזומה מקצועי לתפארת, מחזיקה בנתחים בסדרי גודל שונים ב-75 חברות ומנהלת למעלה משבעה מיליארד דולר.

טילטון, 51, נולדה בברונקס כבת למרצה באוניברסיטה ומוציאה לאור ועברה לגור בניו-ג'רזי. הביוגרפיה שלה מתארת כיצד היא נהגה להתאמן בטניס בחצות הלילה, כי אז הגישה למגרש הייתה ללא תשלום. "כל כך רציתי להיות שחקנית טניס מקצוענית, ואפילו שיחקתי בעבור ייל וגם במכביה", היא משחזרת.

היא היחידה מבני משפחתה שפנתה לעולם העסקים, בעוד שאר האחים מנהלים מרכזי משפחה יהודיים ועובדים עם חולי נפש וחולי סכרת. יחד עם זאת, היא מתגאה שאביה הוא צאצא לבעל שם טוב, אבי תנועת החסידות. "זה משהו שתמיד היה חלק ממני. מאז ומעולם הייתה לי את היכולת לחלום את החלום. לראות מעבר... הרקע שלי הוא במיסטיקה, וזה לא רק קבלה. למדתי גם עם בני המאיה, בודהיזם ודאואיזם. אני רואה את העולם כמקום שיש ליצור בו אור. אני נעה בחיים בכדי ליצור אור במעשי, בדברי. ככה אני רואה את השליחות שלי בעולם".

בגלל זה קראת לכלים הפיננסיים המורכבים שיצרת 'זוהר'?

"בדיוק! ליצור אור בחשיכה! לקחת חברות שבורות מהחושך אל תוך השמש. מהפסד, לרווח. אני עונדת את הצמיד האדום של הקבלה כי זו דרך חיים עבורי. הלוואי והיה לי זמן ללמוד יותר, כמו שעשיתי בעבר, אבל זו מהותי והווייתי. אני מאמינה בקסם המיסטיקה. אני מנסה לדאוג שמעשי ודברי יביאו את האור. אירחתי 130 מנהלים במיאמי בשבוע שעבר ובלילה האחרון עשו מסיבה שכותרתה: 'גבירת האור', כי ככה הם קוראים לי".

וזה לא בגלל הבלונד הבוהק והתכשיטים הנוצצים?

טילטון צוחקת: "אולי גם קצת מזה. הכל מהכל! עטפנו את החדר בלבן, וכולם לבשו לבן בעצמם. זה היה אלמנט קסום, לכוחות היוצרים, לאחווה וללב. חלקנו ביחד הרגשה מיוחדת במינה. האור והטוב מתחיל בתוכנו, ואם תצליח לקחת קבוצת אנשים ולגרם להם להתנהג, להרגיש אותו הדבר, לעמוד כתף אל כתף ולנוע לעבר מטרה – זהו כוח הטבע הכי חזק שיש. חלק ממנהיגות היא לתת דוגמה לכך".

איך משנעים אנשים לטובת המטרה שלך?

"זה הדבר החשוב ביותר וזה כמו ללכת למלחמה. זוהי החוויה הגדולה ביותר וזוהי החוויה הקשה ביותר. אנשים הנלחמים יחדיו נגד העולם מבחוץ והופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי נותנים לך את ההרגשה המדהימה ביותר. אני נותנת השראה כי עברתי את הדברים האלו. אני מספרת על אנשים שעברו את הדרכים הקשות. אז הדרך לעשות את זה היא לגרום להם להרגיש בנוח עם המסע, להאמין שמה שהם עושים הוא לא למטרתם אלא מה שהם יכולים ליצור עבור אנשים אחרים. אם אנשים 'יצאו' מתוך עצמם, הם יתלהבו לגבי המסע".

לא סולחת לשקרנים

אביהוא כתבה - פנימית 1

אבל אין לטעות. מלבד אור, בוהק וסנוורים, טילטון מדגישה שהיא עושה גם כסף בעשיית טוב. היא מרוויחה כלכלית תוך שהיא מסייעת לשימור מקומות עבודה ולשיפור ערכן של החברות אותן היא רוכשת. "אלו הערכים שאבי הנחיל לי. אבל כשהוא מת... כשאתה מאבד הורה שעובד, זה יוצר הרס בתוך התא המשפחתי, וכשהבנתי שאני יכולה להציל חברות ודרך כך להציל חיים שאחרת היו אובדים, הבנתי שאני יכולה להציל משפחות אחרות מהגורל הזה. זו הפכה להיות השליחות שלי, ללכת ולומר לאנשים – לא היום, לא היום תלכו הביתה ותספרו שאיבדתם את מקום העבודה. זה מה שמניע אותי בכל דקה, כך אני יכולה להיכנס למקום, להציל את העובדים שם ולשגשג אגב כך".

החברה של טילטון נקראת "פטריארך פרטנרס". בכלל, נדמה כי המודל הגברי, הפטריארכי, מלווה אותה לאורך חייה. בעבר עבדה טילטון בחברה שנקראה "פפיון פרטנרס" והיא מנהלת כעת את אחת מחברות הבנות שלה המייצרת הליקופטרים לשימוש מסחרי, דבר שוודאי עוזר למי שמבלה כשלושת רבע מזמנה בטיסות ונסיעות. בנוסף, היא מחזיקה בנתחים מחברה לייצור חלקי חילוף למכוניות ומחברה לייצור משאיות כיבוי אש.

"אמרו לי שיש אירוניה גדולה בשם פטריארך, אבל אני מאמינה גדולה בכוחן של מילים. השם הזה הוביל אותי להצלחה במסע שלי. תראה, אני לא בוחרת את כל ההשקעות שלי בחכמה, זה בטוח. אני מסתכלת על שלושה דברים שיצביעו על הצלחה אפשרית של עסק: שם מותג שיהיה מוכר ובעל היסטוריה, מוצר בעל ערך או כזה שניתן להפיק ממנו ערך מוסף, ובשורה התחתונה – כישרון. כישרונם של העובדים הוא הדבר הכי משמעותי כשאת מחשבת הצלחה עתידית. חשוב לי להציל חברות והישרדות היא המטרה הנעלה מכולן. יש לי תחושת אחריות גדולה מאוד כלפי המשקיעים והעובדים שלי".

אחרי התארים ההכרחיים מאוניברסיטאות ייל וקולומביה, שבמהלך רכישתם התחתנה, איבדה את אביה וילדה את בתה, קרלי ג'ייד, דילגה טילטון במשך שמונה שנים בין הפירמות הבכירות של בנקי ההשקעות, ממורגן סטנלי, דרך גולדמן סאקס ועד מריל לינץ'. היא התמחתה, כאמור, בחילוץ חברות ממשבר תוך הנדסה פיננסית משוכללת (היא אף רשמה על כך פטנט) וסחר-מכר של הלוואות וניהול. טילטון, שהפכה לצמחונית לפני כארבעים שנה, מפני ש"בתור אתלטית צעירה הרגשתי שהיה לי קשה לנחות על הקורה, לתפקד כראוי ולעשות סלטות. הבשר לא עזב את הבטן שלי מהר מספיק".

גם אם טילטון לא אוכלת בשר, היא אוהבת להשוות את עצמה לדג, הדג האהוב על מסעדות סושי והמטבח היהודי כאחד:

"אני תמיד שוחה נגד הזרם, כמו סלמון. אין יום שהוא קל עבורי, אין יום שאני לוקחת בו דברים כמובנים מאליהם. יש לי זמן מועט מאוד ליהנות מההצלחה שלי או לקצור את הפירות של מה שעבד. תפקידי הוא להתמקד במה שכושל, היכן שיש בעיות ואיפה שאני יכולה לשפר. תמיד יש מישהו או משהו שצורך את תשומת הלב שלי".

ואיך את מתמודדת עם שקרים בחדר הישיבות במצבים שכאלו?

"מההתחלה אני אומרת לאנשים שאני אובססיבית לגבי האמת וסלחנית לגבי חוסר שלמות, כי זה משהו ששייך לכולנו, בעיקר לי... אבל האמת היא האספקט החשוב ביותר בעבודה שלי. אי אפשר לתקן את מה שאת לא יודעת עליו. אני סולחת להכל חוץ משקרנים. אם מישהו גורם לי לעבוד קשה בשביל לגלות את האמת, אני מאבדת את הכבוד שלי כלפיו".

ועדיין את אומרת שאת בוחרת הרבה עסקאות דרך הלב, ולא דרך הראש.

"הרבה יותר מדי. הלב שלי הוא הנטל והנכס הגדול ביותר שלי. אכפת לי בכלל, ובטח אכפת לי יותר מדי. אני נמשכת לניסיונות הצלה של מקומות שיש בהם אנשים טובים גם אם העסק הוא לא כזה טוב. תראה, אני מנסה להיות חכמה וחזקה בקבלת ההחלטות שלי, אבל בלי הלב שלי, ההחלטות האלו פשוט לא היו אני. לפעמים זו מטלה, אבל יש עוד דרכים להתגבר על קשיים פיננסיים מלבד מספרים ותוכניות. הלוואי והייתה תוכנת מחשב או אלגוריתם שהייתה עושה את העבודה שלי, אבל העסק שלי הוא אנשים. אני צריכה לבבות חזקים, התמדה, נאמנות ומחויבות לעסק והאחד לשני וכל אלו יתגברו על מכשולים רבים. אנו קמים ונופלים על ההצלחות של החברות שלנו ולכן אני נמצאת בשטח כל הזמן: מנהיגה, מעוררת השראה, מתווה דרכי פעולה. וכשאני מגיעה לאיזו עיירה באיזו מדינה יש עלי לחץ גדול מאוד לנסות ולשמר את מקומות העבודה האלו".

גם על ידי פיטורים.

"האם זה כואב לי? זה אמור לכאוב לי, את רוצה שזה יכאב לך לפטר אנשים, אבל יחד עם זאת אני מבינה שזו לא קרן צדקה ובכדי להציל רבים לפעמים יש צורך להקריב בודדים. את מקווה לעשות את השינויים ההכרחיים כדי שלא יהיו עוד פיטורים בהמשך, ואולי אפילו ייווצרו מקומות עבודה חדשים".

ואם היית חייבת לבחור בין הצלחה כלכלית לעשיית טוב, במה היית בוחרת?

"אני לא חושבת שהם ניתנים להפרדה".

יש מספיק דוגמאות של אנשים שמצליחים גם מבלי לעשות טוב.

"אז אני, אישית, לא יכולה להפריד. בשלב הזה של חיי לא הייתי עובדת ולו יום אחד לולא הייתי בטוחה שזה נוגע לאנשים אחרים. אם לא תהיה לי עוד אפשרות להפוך את העולם למקום טוב יותר, לא תהיה לי מטרה אחרת. עשיתי מספיק לעצמי".

לא חביבת הנשים

אביהוא כתבה - פנימית 2

טילטון ניסתה את כוחה בוושינגטון. כלומר, היא "מעולם לא שקלה משרה ציבורית", אבל היא כן ביקשה להשפיע על תוכנית החילוץ של המימשל האמריקאי ועל האופן בו הכספים יחולקו וינותבו במהלך המשבר. ההצעה, אם לנסח זאת בעדינות, נפלה על אוזניים ערלות.

"הצעתי תוכנית הצלה לכלכלה, וכן, התאכזבתי כשלא התייחסו אליה. אבל לא שמתי את עצמי או את העסק שלי בפרונט. פשוט חשבתי שלמדתי מספיק בחיי ושיכולתי להשאיר הרבה חברות בחיים ולהמעיט את מספר המובטלים. אך בסופו של יום את יוצאת לשטח, עושה את מה שאתה עושה, ומנסה להביא לשינוי בכל יום. לכן אני מדברת באירועים כאלו, כדי לעורר עניין והשראה ולהציע זווית ראיה שונה. אם את לא שם, בלב אמריקה, אם את לא שם, עם האנשים מחוסרי הבית, התקווה והעבודה, אז את לא מבינה מה יש לעשות. אפשר להסתכל אל העתיד אבל חייבים להסתכל על ההווה, אחרת, יותר מדי אנשים יאבדו במהלך השינוי".

הסיפור המוכר ביותר במהלך הקריירה של טילטון התרחש לקראת סוף שנות התשעים, כשעזבה את מקום עבודתה הקודם. טילטון, שנוהגת לומר "אני מפשיטה והופכת רק גברים, ואת החברות אני משאירה קרוב לליבי", שלחה כרטיס ברכה לחג המולד, בו היא מצולמת בלבוש תחתון, מגפי עור, כולל שוט, נמרים מפרווה וכובע של סנטה ובאופן כללי לא השאירה יותר מדי מקום לדמיון. הכרטיס, שעדיין מתרוצץ במנועי החיפוש השונים, הפך לסיפור מפורסם בוול סטריט.

"במשך השנים, כשעבדתי בעיקר דרך הטלפונים בוול סטריט, גברים תמיד שאלו אותי מה אני לובשת, או מה צבע התחתונים שלי. לא נפגעתי, אבל זו הייתה סביבה גברית מאוד אותה עזבתי, ומתנת הפרידה שלי הייתה להראות להם את צבע התחתונים שלי. שלחתי עשרה כרטיסי ברכה והפתעתי אותם לרגל חג המולד. מה שלא ציפיתי זה שעשר שנים לאחר מכן אנשים יסרקו וישימו את התמונות שלי ברשת. במצב כזה לא הייתי שולחת את הכרטיס, אבל בזמנו זו הייתה בדיחה מוצלחת. וכמובן, אני לא מתחבאת – זה חלק ממי שאני".

וגם חפנת את ישבנו של טוני בלייר, ראש ממשלת אנגליה...

"הו.. הצטלמנו ביחד וחיבקנו אחד את השני אבל לא החזקתי לו בטוסיק. אני מנסה להצחיק אנשים, וזה נותן נחמה ומקרב אליך את מי שבחדר – וכך הם יקשיבו למה שיש לך לומר. אני פשוט אוהבת לעשות כיף".

תמיד היית כזאת צבעונית?

"האמת? אני די ביישנית. אני לא הולכת להרבה אירועים חברתיים. מאז ומעולם רציתי להיות 'אשה'. אני לא חושבת שצריך להיות כמו גברים בכדי לחיות בעולם של גברים. יכולתי להתחתן, להוליד ששה ילדים ולא לעבוד. אנשים חושבים שאני מקדמת את עצמי אבל אני מעדיפה להתחבא ולא התחלתי את הבלוג שלי עד אוקטובר 2008. ראיתי את המדינה מדרדרת וניסיתי לעזור עם הניסיון וההצלחה שלי, חשבתי שאנשים יתנו חשיבות לדעות שלי, אבל זה לא קרה. לכן חזרתי לבנות מחדש את אמריקה חברה אחת בכל פעם, עבודה אחת בכל פעם. נראה אם יהיה שינוי".

גברים מפרגנים לך הרבה יותר מנשים. מדוע?

"מה שמעניין זה שתמיד הרגשתי כמנהיגה של נשים. אשה של נשים. אבל גיליתי בדרך הקשה שאין הרבה נשים שמוצאות את המסע שלי כמעורר השראה כפי שהן צריכות לחשוב. בטח אם מדובר בעיתונאיות. זה ממש הפתיע אותי. אני מאמינה שנשים אינן חביבות מספיק האחת כלפי השניה. אנחנו מאשימים גברים על כך שהם עוצרים בעדנו אבל בסופו של דבר אנחנו לא יכולות לשלוט בהתנהגותם של גברים, אבל כן בהתנהגות שלנו. אני מקווה שיום אחד נשים יבינו שאם נתחרה האחת בשניה נמצא רק פרצות קטנות להצלחה, אבל אם נעמוד ביחד ניצור כוחות אדירים היכולים לעבור דרך קירות".

את עובדת בשיטת 'אהבה קשוחה', סטירה ונשיקה באותו הזמן?

"לא קל להוביל אנשים. כשגבר מתנהג בקשיחות זה נחשב טריוויאלי, וכשאשה מתנהגת בקשיחות היא נחשבת כלבה. לי אכפת מהאנשים שעובדים עבורי, כי זו משפחה, אבל יחד עם זאת אני צריכה לדחוף אותם להצלחה, והאמת קרה וכואבת. אז אני נותנת להם נשיקה כשהם נכנסים לחדר, ואני דוחפת אותם לקיר ולקצה כשצריך, ואז נותנת להם נשיקה כשהם יוצאים מהישיבה. זהו שיווי המשקל של אהבה קשוחה".

לא מתחרטת על כלום

כמה מהציטוטים המשויכים לטילטון הם "נולדתי להיות אלה" או "קאש איז קווין". לכן, אין זה מפתיע שערוץ סאנדס פיתח פיילוט לתוכנית ריאליטי בכיכובה, The Diva of Distress – משחק מילים על אמרה ידועה ועל ים החברות במשבר בו שוחה טילטון. אך לאחר צילומים ראשוניים, התוכנית נגנזה.

"אין לי זמן כרגע. אני לא רוצה שהעסקים שלי יסבלו ושאנשים יחשבו שאני לא מתמקדת בהם. תוכנית כזאת הייתה לוקחת ממני את הכל וזה לא משהו ששאפתי אליו מעולם. אם כבר, חשבתי שהסדרה תשפוך אור על העבודה שלי ועל המפעלים האלו".

את מצטערת על זה?

"תראה, בחיים אתה בונה מערכות יחסים ואתה שובר מערכות יחסים. אבל אין לי איזו חרטה שאני יכולה להזכיר. אני מנסה להישאר נאמנה לדרכי ולכן אין איזו בושה גדולה שאני מנסה להסתיר. כמובן, אני לא מושלמת, ואני עושה טעויות, אבל אני מנסה לחיות לפי מערכת ערכים חזקה. אנו פוגשים באנשים שלא התכוונו לפגוע בהם, אנו עושים שגיאות, אבל ככה אפשר להשתפר ולהתחזק לאורך זמן. הדבר החשוב הוא ללכת לישון בלילה ולחיות עם עצמך ולנסות לתקן את הטעויות שעשיתי".

היית רוצה שהבת שלך תתפוס את מקומך בבוא היום?

"אני רוצה שהיא תדע שמחה מה היא. אני הקרבתי המון, הפכתי לאם חד-הורית בגיל צעיר מאוד. עבדתי כל הזמן ואלא אם כן היא מרגישה עמוק בפנים שזה הדבר שהכי חשוב לה, הייתי רוצה שהיא תבחר לעצמה את דרכה שלה. בכדי לעשות את מה שאני עושה צריך להבין ששום דבר לא יהיה חשוב יותר. זה שואב את כל כולי, אין כלום חוץ מזה. זה לא אומר שאני לא אוהבת את בתי או משפחתי, אבל שום דבר לא כובל אותי. אני הולכת לאן שאני צריכה, נלחמת כשצריך להילחם. הפכתי להיות הגורל שלי. אני מה שאני עושה. אין הבדל בין השליחות שלי לעצמי. אין הבדל בין לין טילטון לפטריארך פרטנס. זה אולי עצוב, אבל זוהי עובדה".