עדי מרום, אחת משלנו המתגוררת מזה כחמש שנים באפר ווסט סייד, זכתה לאחרונה להציג עבודת אמנות פרי יצירתה, לא פחות ולא יותר מאשר במוזיאון לאמנות מודרנית, מומ"א. בימים אלה, מציגה שם מרום בתערוכה קבוצתית בשם Talk to Me! שהושקה ב-19 ביולי. התערוכה, בה משתתפים כמאה אמנים, עוסקת בתקשורת הבינאישית החדשה המאפיינת את המאה העשרים ואחת והכוללת את כל האייפונים, אייפדים, בלקבריס וכו' והתרבות שצמחה סביבם. העבודה של מרום, הנקראת "נעליים", כך חשבה גם אוצרת התערוכה, ממש תפורה על הנושא.

ה"נעליים" של מרום, מתארת מרום, המודה שהיא פריקית של חידושים טכנולוגיים בתחום התקשורת, הן זוג נעלי אלומיניום אותן ניתן להגביה ולהנמיך באמצעות אפליקציה לאייפון, שיצרה עדי. האפליקציה מפעילה שני מנועים קטנים החבויים בנעליים ומגביהים את הנועל אותן בשישה אינץ'. כך, מציין קטלוג התערוכה, יכולה היצירה האמנותית-טכנולוגית הזו לאפשר לנמוכים שבינינו להגיע למדף גבוה בסופרמרקט או להריח פרח על ענף של עץ. בנוסף לנעליים מציגה מרום גם סרט וידאו בשם ,Short++ בו צילם אותה בעלה, עורך הדין יובל מרום, מהלכת ברחובות ניו-יורק נעולה בנעליים החכמות.

מה את יכולה לספר על הסרט?

"יצאנו לרחובות ניו-יורק לפני שנה וצילמנו מצבים בעיר, כשאני נעולה בנעלי האלומיניום. הסיטואציות שבחרנו עסקו באיך הנעליים מקלות עלי להגיע למקומות גבוהים, כמו לעמוד של הסאבוויי, למדף העליון בסופרמרקט, לדלפק הדואר, או סתם לעמוד ליד מישהו גבוה. את שינוי הגובה הפעלנו דרך האייפון".

איך הגיבו האנשים?

"הנמוכים הרגישו מעין גאוות יחידה. היו גבוהים ששיתפו אותי שגם לגבוהים קשה בחיים. אשה אחת שלחה לי אי-מייל בו גוללה את הקשיים שלה כאשה גבוהה. היה נחמד לגלות שגובה זה עדיין משהו שמשפיע על מערכות יחסים ואינטרקציה בין אנשים. עניין אותי לעשות חיבור בין האייפון לבין משהו פיזי. התערוכה במומ"א מראה כיצד אנשים מתקשרים עם מוצרים מתוחכמים. היא מראה כיצד התקשורת החדשה פורצת גבולות. באמצעות האייפון אני משנה את הנוכחות של האדם".

איך הגעת לנושא?

"אני בעצמי די נמוכה (מטר וחצי). הייתי הילדה הכי נמוכה בכתה, זאת שבצילומי סוף השנה נאבקת שיראו אותה. זאת שיושבת מבוישת באוטובוס ומחכה שמישהו יצלצל בפעמון בשבילה. אחת שמתקשה להגיע לדלפק של האוטו-גלידה. כאשר הגעתי לגיל גיוס לא רצו לגייס אותי, כי אמרו שאני נמוכה מדי. נלחמתי להתגייס ובסוף התקבלתי, אבל זה היה כל כך מביך. בסוף השמינית, כל החברים בתיכון דיברו בהתרגשות על הגיוס המתקרב ואני הייתי צריכה להיאבק על הגיוס. החוויות האלה הפכו אותי רגישה לנושא של גובה. ראיתי מנהיגי עולם גדולים מתמודדים עם זה. נשיא צרפת, סרקוזי, למשל, שהוא נמוך, עולה על במה קטנה כשהוא מתראיין לטלוויזיה או נושא נאום או מצטלם עם שתי דוגמניות נמוכות משני הצדדים. הנושא הזה, שמעסיק כל כך הרבה אנשים, עניין אותי. הסתכלתי על האופנה סביבי, על נעלי העקב הלא נוחות שמייצרים היום, ועלה לי הרעיון ליצור נעלים שנשלטות ע"י האייפון ומאפשרות לשנות גובה".

איך היה המפגש עם מרתה סטיוארט?

"היא הגיעה לתערוכה והייתה אינטראקציה בינינו. היא נעלה נעלי פלטפורמה גבוהות, כי גם היא נמוכה יחסית. אני הגבהתי את עצמי לידה והשווינו גבהים. היא התלהבה מהנעליים וצילמה אותם במצלמה של הטלפון הסלולרי שלה".

מאיפה הגיעה ההזמנה להציג במומ"א?

"את הסרט שהפקנו וערכתי על המחשב העלינו ל-,VIMEO שהוא אתר כמו יו-טיוב, רק יותר מעוצב והרבה אמנים משתמשים בו. עד כה הוא זכה ל-170,000 צפיות והופיע בבלוגים של עיצוב. אוצרת התערוכה, פאולה אנטונלי, התחילה במחקר לקראת התערוכה ומצאה לינק לסרט באחד האתרים. לפני חצי שנה הם שלחו לי אי-מייל, שבו כתבו שהם ישמחו אם אוכל לספק צילומים לקטלוג. ההודעה הגיעה משום מקום והיה מרגש לקבל אותה".

איך את מתמצאת ביצירת אפליקציות?

"בשנת 2000 סיימתי לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל ועבדתי תקופה בדה-לאנגה סטודיו, הסטודיו של חנן דה-לאנגה, שמייצר מוצגים אינטראקטיבים. רציתי אז להתמקצע בתחום רהיטים מתקפלים. למדתי במשך שלוש שנים עיצוב הנדסה ביפן, אחרי שקיבלתי מילגה. תמיד עשיתי דברים מתקפלים, זזים. בזמן הלימודים, עבדתי שם בחברת עיצוב. אחר כך התגלגלתי לניו-יורק ועבדתי תקופה כמעצבת ויזואלית אצל אלי טהרי. עיצבתי גם חללי אירועים וחלונות ראווה. דרך הלימודים נחשפתי לתחום העיצוב האינטראקטיבי, שבו חפצים מגיבים למשתמש באמצעות חיישנים וטכנולוגיות. קיבלתי מילגה ל'טיש סקול אוף דה ארטס', של NYU שם למדתי תיכנות וטיפה רובוטיקה. זה נתן לי אפשרות ליצור הכלאה של דברים שונים שקשורים למשחקים, לשלב טכנולוגיות חדשות. זה גם מה שהוביל לעבודה בתערוכה".