שיר לשנת הלימודים: "בני ואני מחזיקים ידיים"

ספטמבר, יום ראשון ללימודים

מאת הווארד נמרוב

מאנגלית: משה דור

וּבְעָזְבִי אוֹתוֹ בְּפֶתַח כִּתָּה אָלֶ"ף

יִבְכֶּה מְעַט אַךְ הוּא אַמִּיץ; מַנִּיחַ

לִי לָלֶכֶת. דִּמְעוֹתַי הָאֲנוֹכִיּוֹת מַזְכִּירוֹת לִי

אֵיךְ בָּכִיתִי מוּל דֶּלֶת זֹאת לִפְנֵי תְּקוּפַת-חַיִּים.

יִתָּכֵן שֶׁיִּכְבַּד עָלַי לְהַנִּיחוֹ לָלֶכֶת.

מַה שֶּׁכָּל יֶלֶד סוֹבֵל לְחוּד:

שִׁנּוּן הָאָלֶ"ף-בֵּי"ת, הַמִּסְפָּרִים הַשְּׁלֵמִים,

שְׁלֹשָׁה תְּרֵיסָרִים שֶׁל פִּסּוֹת וֹחֲתִיכוֹת חֹמֶר

כֹּה שְׁרִירוּתִי, כֹּה נֶחֱרָץ,

שֶׁעוֹלָמוֹת נַעֲלָמִים וֹגְלוּיִים

הָאֲלֻמּוֹת הִשְׁתַּחֲווּ וַאֲחָרֵיהֶן הַכּוֹכָבִים אַף הֵם

לִפְנֵי חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל יֶלֶד קָטָן.

אוֹתוֹ חֲלוֹם הִקְנָה לוֹ אֶת שִׂנְאַת אֶחָיו אֲשֶׁר

הָיְתָה עַזָּה כָּל כָּךְ שֶׁנִּדְרַשׁ

חֵלֶק הָאֲרִי שֶׁל חַיָּיו לִתְקֹן מְעֻוָּת,

וְאַף עַל פִּי כֵן נִדְבַת-לֵבָב גְּדוֹלָה צָמְחָה מִמֶּנָּהּ לְבַסּוֹף.

וְטוֹחֲנִים אֶת הַיְּלָדִים הַחַיָּבִים לְטַפֵּחַ אוֹתָהּ.

יִתָּכֵן שֶׁשְׁתֵּי טְחִינוֹת אֵלוּ אֵינָן אֶלָּא אַחַת,

כְּשֵׁם שֶׁמִּן הָאָלֶ"ף-בֵּי"ת בָּקְעוּ מַחֲזוֹתָיו שֶׁל שֵׁייקְסְפִּיר,

כְּשֵׁם שֶׁמִּן הַמִּסְפָּרִים הַשְּׁלֵמִים צָמַח חוֹק יוּלֶר,

וּכְשֵׁם שֶׁמִּן הַשְּלֵמוּת, בִּלְתִּי נֶחֱלָקִים, הַחַיִּים,

הַחוֹק וְלֹא הַדִּמְיוֹן הַפִּיּוּטִי.

אַךְ אוּלַי כָּךְ יֵעָשֶׂה לָהֶם. יַלְדִּי נֶעֱלַם

מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת הַכִּתָּה. וְאִם אֶחְיֶה

לַחֲזוֹת בְּצֵאתוֹ מִשָּם, בְּמֶרְחַק חַיֵּי אָדָם מִכָּאן,

אֵדַע אֶת תִּקְוָתִי, אַךְ לֹא אֶת צוּרָתָהּ

בֵּין מוֹרָיו יִפְקְחוּ עָלָיו אֶת עֵינֵיהֶם

יוֹתֵר מִשֶּׁיָּכוֹל אָבִיו. כֵּיצַד דָּבָר זֶה יֵרָאֶה

אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵינִי צָרִיךְ לָדַעַת.

אֲפִלּוּ דִּמְעוֹתֵינוּ הֵן חֵלֶק מִפֻּלְחָן.

אַךְ לְוַאי שֶׁנִּדְבַת-לֵבָב גְּדוֹלָה תִּצְמַח מִמֶּנּוּ לְבַסּוֹף.