איש בורח מתהילה
בשיאה של קריירה משגשגת, עזב רן דנקר את הכל וטס לשנתיים בניו־יורק. רק שם הרשה לעצמו להתמודד עם הקשר המורכב עם אביו ולהפסיק לעשות מה שמבקשים ממנו
הדירה הקטנה בווילג', שבה שהה בחודשיו הראשונים בניו־יורק, היא למעשה גלריית אמנות משפחתית, המקום שאליו מגיעה מדי פעם סבתו לצייר ולפסל. אחרי כמה משקאות ובעידוד חבר שקפץ לבקר, דנקר חשב שיהיה משעשע אם בין כל התמונות והפסלים שניצבו במרפסת, הוא יתחפש לפסל. אז הוא הוריד את הבגדים, נשאר בתחתוני טנגה, נשכב על מדרגה קטנה שפנתה החוצה, הבליט את הטוסיק והתפוצץ מצחוק. חלפו על פניו אנשים רבים. חלקם התעלמו, אחרים היו אדישים. מי שעצר, הסתכל על התמונות האחרות במרפסת. בניו־יורק, כידוע, לא חסרים משוגעים שעומדים בתחתונים באמצע רחוב סואן.
אלא שדווקא באופוריה הרגעית הזו חזרו הקולות מהארץ. ולא כאלה ששומעים בראש, אלא קולות שעומדים מולך ממש וצווחים, "אמא'לה, רן דנקר עירום!". "משום מקום, פתאום נעמדו מולי שני ישראלים שהתחילו לצרוח כמו מטורפים, הוציאו מצלמות וקראו לחברים שלהם מאחור", משחזר דנקר. "אני לא יודע מי היה המום יותר, הם או אני. ברחתי פנימה הביתה והסתתרתי יחד עם החבר מאחורי איזה שולחן".
אפשר להוציא את רן דנקר מישראל, אי־אפשר להוציא את ישראל מדנקר.
"הדבר הכי מצחיק זה שאנחנו שומעים אותם מתווכחים בחוץ. הזוג מספר לחברים שהגיעו, 'רן דנקר היה פה עירום עכשיו'. השלושה האחרים לא מאמינים. 'יאללה, מה, אתה דפוק? זה לא הוא. אתה שיכור לגמרי. למה שרן דנקר יעמוד עירום בניו־יורק באמצע הלילה?'".
- הראיון המלא - בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"
