בשיח הפוליטי נפוצה מאד הסברה, כי לב הסכסוך הוא הבעיה הפלסטינית. על פי טענה זו, שורשי הבעיה נעוצים בשליטה ישראלית על העם הפלסטיני. על פי גישה זו, המפתח לפתרון הסכסוך הישראלי-הערבי כולו כרוך בהסרת השליטה הישראלית מעל הפלסטינים, שהרי המשך שליטה זו הוא ערובה להמשך הסכסוך ולהכשלת השלום.
אולם לאחרונה מתברר כי לערבים בכלל ולפלסטינים בפרט יש תביעות נוספות, גם הן בלתי מתפשרות, כדי להגיע לסיום הסכסוך. ביניהן בולטת התביעה הפסקנית למימוש זכות השיבה, או לפחות למתן האופציה למימושה. עצם הצבת דרישה זו חושפת סתירה בוטה ותמוהה במבנה העמדה הערבית כלפי תהליך השלום וכלפי ישראל כמדינה יהודית עצמאית.
פירוש תביעת השיבה הוא הזרמה מסיבית של מאות אלפי פלסטינים, ואולי אף יותר, לתוך שטחים שבשליטת ישראל היהודית. כך עולה שמחד גיסא, הערבים דורשים כתנאי לשלום שישראל תיסוג משטחי יש"ע - כדי להסיר את שליטתה מהתושבים הפלסטינים בחבלים הללו. אולם, מאידך גיסא, ואף זאת כתנאי לשלום, הם תובעים שישראל תסכים לחזרתם של המוני פלסטינים לתוך שטחי המדינה היהודית - כלומר להכפיף אותם לשלטון ישראלי…
ישראל ניצבת אפוא בפני מצב פרדוקסלי, שבו הערבים מאיימים עליה כי אם לא תאפשר לאוכלוסייה פלסטינית לנהל את חייה ללא שלטונה הסכסוך יימשך, ובעת ובעונה אחת הם מאיימים כי אם לא תאפשר לאוכלוסייה פלסטינית לחיות תחת שלטונה - הסכסוך לא יסתיים.
עוד מתברר, כי למרות הסתירה לכאורה בין תביעת הפלסטינים להשתחרר משלטון ישראלי לבין תביעתם לחיות תחתיו, שתי התביעות הן למעשה חלקים משלימים של שאיפה עקבית אחת, שכל תכליתה ערעור מעמדו של עם ישראל בארץ ישראל. פעם הערעור נעשה באמצעות נימוק אחד, ופעם באמצעות נימוק אחר, שהוא היפוכו של הנימוק הראשון. מעברו האחד של "הקו הירוק" שוללים את זכותם של היהודים לשלוט בערבים, ומעברו השני מצדדים בזכותם של הערבים לערער את בסיס הלגיטימיות של שלטון היהודים.
מתוך שתי המסקנות הללו מזדקרת מסקנה נוספת, ברורה ובלתי נמנעת: חוסר הכנות והצביעות הבוטה שבעמדה הערבית, הן כלפי השלום והן כלפי הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים". ראוי אפוא שכל אלה שעדיין מחייבים את קיומה של מדינה יהודית עצמאית יטו אוזן למלות האזהרה החמורות של פרופ' אמנון רובינשטיין, שהיה שר החינוך מטעם מרצ. הוא התריע במאמר ב"הארץ", תחת הכותרת "שקרים פלסטיניים", בזו הלשון: "מאז ימיו של ד"ר גבלס לא היה עוד מקרה דומה, שבו חזרה מתמדת על שקר הניבה פירות כה מרובים… מכל השקרים הפלסטיניים אין לך שקר גדול ומוחץ יותר מזה התובע הקמת מדינה פלסטינית נפרדת בגדה המערבית”.
לא נותר אפוא לציבור הישראלי לתהות כיצד ומתי אירעה אותה מטמורפוזה מופלאה אשר הפכה שקר מוחץ בנוסח נאצי לאמת זוהרת, נר לרגליה של ממשלה בה תומכים רובינשטיין ושותפיו לדרך. או שמא נפלו אלה המגדירים את עצמם כ"מחנה הנאור והרציונלי" קורבן לאותם כזבים מפניהם הזהיר נציג כה בכיר, רהוט ומלומד מקרבם.
