20 שנות מאסר לרוצחו של גיל מיטשל

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר הבוקר את העונש החמור ביותר הקבוע בחוק על עבירת הריגה, 20 שנות מאסר, על חליל חדד, בן 23 מיפו, אשר הואשם בהריגתו של האמן גיל מיטשל ז"ל ביולי 99'.
בית המשפט החליט לפני כשבועיים לזכות את חדד מעבירת רצח ולהרשיע אותו רק בעבירת הריגה, לאחר שהיה לו ספק בנוגע אם לחדד הייתה "כוונת תחילה" לבצע את הרצח.
בגזר הדין ציטט השופט דברים שכתב האמן מנשה קדישמן בספר שיצא לזכרו של מיטשל: "האלימות היא חלק מתרבות המוות שאוחזת כמו אש רעה בכל פינות העולם בלי הבדל לשון, לאום, מין וגזע". חבר השופטים, בראשות השופט נתן עמית, כתבו בגזר הדין: "לא ניתן להשלים עם תופעה שבמדינה מתוקנת כמדינת ישראל שחרטה בחוקי הייסוד שלה את הזכות לחיים ולכבוד, של כל אדם, כערך עליון, ושמחכנת את אזרחיה לשמור על החוק ולעמוד על זכויות האדם באשר הוא אדם, יהלך בריון חסר מעצורים כמו הנאשם, שבכיסו סכין שבכוחה להמית בלב העיר, בראש חוצות, על דבר שהוא לא כלום, לדקור אדם למוות, ולא יבוא על עונשו בכל חומרת הדין".
והשופטים הוסיפו: "כמי שאמונים על שלטון החוק וכמי שעומדים על משמר הערכים שהחוק נועד להגן עליהם בראש וראשון להם הוא קדושת החיים, אין בית המפשט יכול לעבור כלאחר יד על מעשה של בריונות סכינאית כפי שהיתה במקרה זה ולהטיל עונש שלא יהלום את חומרת העבירה או שיעמיד את המעשה בצורה אחת עם אירועים שהם מעשי יום יום. אם בית המשפט לא ישכיל לעמוד בפרץ הזה, בענישה חמורה אנו עלולים להיות עדים לצערנו לעוד ועוד מקרים דומים".
השופטים קראו גם, על פי בקשת התובעת, ספר שהוקדש לזכרו של גיל מיטשל, בו כתבה חברתו לחיים, רינת אלוני: "משום מקום ובלי סיבה, הפריעו מלאכי השאול את המנוחה ובשלושים שניות רצחו אותך". השופטים אמרו כי דבריה של אלוני מתיישבים עם הכתוב בהערכת הדין. כמו כן הם ציטטו דברים שכתב מיטשל במהלך חייו וביניהם
"אם תדעו לחייך
לעובר מולכם ברחוב הסואן
אם תדעו לומר מילה טובה
גם ברגעי המרי והאיבה
אם היתה בכם סובלנות
היה העולם
נראה
אחרת".
השופטים קבעו כי בדברים אלה שכתב מיטשל ניתן לאבחן את אישיות הקורבן והתנהגותו בעת האירוע, ולהבדיל בינה לבין אישיותו של העבריין.
השופטים קובעים כי אישיותו העדינה והרגישה של מיטשל היא זו שגרמה לכך שלא הגיב, למרות שטולטל לפני מותו "כבובת סמרטוטים".
לאחר מתן גזר הדין אמר חליל חדאד כי "העונש של השופטים הוא גזענות בגלל שהוא ערבי והקורבן יהודי". בני משפחתו של חדאד יצאו מבית המשפט בזעם וקרובת משפחתו אף אמרה להוריו של מיטשל אשר דיברו עם התקשורת "תמשיכו לדבר אולי לכם יקרה כזה דבר".
אמו של גיל מיטשל, רינה, אמרה כי אין לה נחמה וכי הנחמה היחידה שלה היתה אם היה מורשע ברצח ויושב עד סוף חייו בכלא.
אביו של גיל, דב, אמר שאם לשופטים לא היה האומץ להרשיע ברצח לפחות היה להם העוז לתת את העונש המקסימלי על הריגה.

הרצח: בגלל ויכוח

ב-10 ביולי 99' הגיע מיטשל למסיבה ברחוב קדם ביפו ושוחח עם חבריו סמוך למכוניתו. באותו זמן ניסתה להיכנס לרחוב מכונית בה נסע חליל חדד. מיטשל אמר כנראה לנהג באותה מכונית, עבדאללה סירי, "דיר באלק תזהר על האוטו" (עד היום לא ברור בדיוק מה אמר מיטשל). חדד יצא בתגובה מהמכונית עם שלושה מחבריו שהיו עמו. הם החלו להכות את מיטשל, חדד דקר אותו בבטנו ובבית החזה וצעק לחבריו "דקרתי אותו, תברחו".
הארבעה נמלטו, אולם כעבור כמה ימים נתפסו שלושת שותפיו של חדד וביניהם גם מוחמד חדד, אחיו של חליל. חליל חדד הוסגר באפריל השנה לישראל מהרשות הפלסטינית לאחר שבמשך תשעה חודשים התחבא ברצועת עזה.
תחילה הכחיש חליל כי היה בזירת הרצח, אולם לבסוף הודה כי דקר את מיטשל אולם עשה זאת "לא בכוונה".
השופטים קבעו היום כי עדותו אינה אמינה בעיניהם וכי מדובר באדם אלים, "אשר במהלך המשפט התחזה לשה תמים". השופט נתן עמית ציין: "הופעתו בבית המשפט היתה של מי שאולץ לשחק את תפקיד המסכן ועכשיו בשל גורלו המר הוא צריך לשלם את המחיר".
עם זאת השופטים קבעו כי בשל המהירות בה התרחש האירוע לא ניתן להוכיח כוונת תחילה ולכן הרשיעו אותו פה אחד בהריגה בלבד.
הם קבעו עוד כי חליל שיקר כאשר טען שישב במושב הקדמי של המכונית ואת הסכין בה דקר את מיטשל לקח מקדמת המכונית. השופטים קבעו כי מדובר בסיפור בדוי וכי חדד ישב במושב האחורי של המכונית כאשר הסכין היתה בכיסו.