‏‎‎חולם להביא שינוי

ג'ייקובי ניב, 28, הינו תושב חדש בלוס אנגל'ס. הוא נחת בעיר המלאכים לפני חודשיים בלבד במטרה להשתקע, לעשות עסקים ובעיקר- כפי שהוא מדגיש, לעזור לתדמיתה של מדינת ישראל בארה"ב.

 למרות שקל לפקפק ביכולתו של בחור צעיר להביא לשינוי ולשייך זאת לתמימות מסויימת, צריך לדעת כמה דברים על ג'ייקובי, כמו למשל שהספיק לעשות כבר מספר פרוייקטים למען שיפור תדמיתה של מדינת ישראל בעולם (ועל כך בהמשך). ג'ייקובי, המעיד על עצמו כי הינו מיליונר ש"יצא לפנסיה מוקדמת" מספר שמה שנתן לו את ה"דרייב" להצליח בחיים, הייתה ילדותו הלא שגרתית שנעה בין חיי עושר לבין עוני קשה. "גדלתי בבית בעייתי. אבא שלי היה סוחר עתיקות ואמנות והיו זמנים בהם התאחסנו בלונדון בבית המלון הכי מפואר ויצאתי לקניות עם אמא שלי בחנויות הכי יקרות והיו, לעומת זאת, חודשים בהם הייתי שומע את ההורים שלי מתווכחים ביניהם איך ישלמו את חשבון החשמל כי הם קיבלו הודעת ניתוק. בתור ילד, זה היה די מבלבל וכבר אז החלטתי שכשאהיה גדול, אני רוצה להיות מיליונר".

"פניתי לרב לאו, ביקשתי ממנו להתלוות אלי לתערוכה במלבורן ובסידני"

ובאמת, מייד לאחר הצבא, נכנס ג'ייקובי לעולם העסקים. הוא יצר קשר עם כפיר ואסתר לוצאטו (בעלי משרד עורכי פטנטים), לאחר שקרא עליהם כתבה באחד העיתונים, והחליט שהוא רוצה לעשות איתם עסקים. "קבעתי איתם פגישה ומאוד התחבבנו אחד על השני ושיתפנו פעולה בעניינים הקשורים לביו-טכנולוגיה ופטנטים. מאוחר יותר, לאחר שביססתי את עצמי, התחלתי לעבוד בפולין וקישרתי בין כאלו שרוצים לעשות פרוייקטי נדל"ן לבין משקיעים, וכך התחלתי להרוויח כסף".

אחת ההשקעות הפחות מוצלחות של ג'ייקובי ביחד עם בני הזוג לוצאטו, היה המגזין כותרת שיצא לאור בשנת 2004 והשתתפו בו עיתונאים בכירים כדן שילון, אוריה שביט ורביב דרוקר. מקץ שבעה חודשים ושישה גיליונות בלבד, נסגר הירחון כשהוא מותיר אחריו חובות גדולים. כתוצאה מכך, תבעו כ-20 מעובדי העיתון את המגזין על מנת לקבל את שכרם שהסתכם בכ-400 אלף שקל. "זו היתה אחת ההרפתקאות הפחות מוצלחות שלי", מודה ג'ייקובי, "אבל אני לא מתחרט עליה, כי למדתי ממנה המון. אני מעדיף לשכח מכך כי זה היה תהליך לא פשוט והפסדתי המון כסף. שילמנו לכל מי שהיינו חייבים כסף והמשכתי הלאה".

ג'ייקובי מספר שהכסף שעשה בזכות מכירת החברה שלו איפשר לו לעשות דברים שהיו חשובים בעיניו. "בכל פעם שהייתי בחו"ל, הייתי שומע דיווחים על מה שקורה בארץ ורואה שאין כל קשר בין הדיווחים למציאות. הייתי צופה בטלוויזיה או קורא את החדשות בעיתונים באותן מדינות, ולא מאמין איך שמסלפים את המציאות. הבנתי אז שישראל מפסידה באחת המלחמות החשובות ביותר שלה- המלחמה באמצעי התקשורת העולמיים. ישראל לא עושה שום דבר בנידון וזה בעייתי. החלטתי אז להקים קרן, שהמטרה שלה תהיה לקדם את תדמית ישראל בחו"ל. השלב הראשון היה לפנות לדני איילון, סגן שר החוץ (ושגריר ישראל בארה"ב לשעבר- א.א.), הצגתי את עצמי בתור איש עסקים וביקשתי שייצור איתי קשר בנוגע לרעיון שלי לשיפור תדמיתה של ישראל בעולם, בתקופה שבה אנו לא מבינים שהמלחמה האמיתית היא במדיה. הוא לא יצר קשר, ודי התייחסו אלי בסקפטיות, אך לא התייאשתי, כי כשאני מאמין במשהו, אני הולך אחריו עד הסוף. מאחר והיו לי קשרים מאוד טובים עם אנשים הקשורים למקבלי החלטות בכנסת, הצלחתי להגיע לכנסת ושם פגשתי את דני איילון. אמרתי לו שאני יודע שיש רבים שפונים אליו עם כל מיני רעיונות ונושאים ובקשתי שנתחיל לעבוד ביחד, וכי חובת ההוכחה עלי. איילון הסכים, והדבר הראשון שעשיתי היה להקים קרן שמטרתה קידום תדמית ישראל בחו"ל, ובמסגרת הקרן הזאת ערכתי תערוכת צילומים המציגה את הישגיה של מדינת ישראל בשיתוף פעולה עם ידיעות אחרונות והאוניברסיטה העברית בירושלים".

לאחר התערוכה הראשונה שקיבלה את גיבוי משרד החוץ (תוך מימון של קרן משפחת יעקובי) החליט ג'ייקובי לערוך תערוכה נוספת: הישגי הכלכלה הישראלית בראייה העולמית. התערוכה כללה צילומים של צלמים שונים מהקמתה של מדינת ישראל ועד היום, ומספרת את התפתחות הכלכלה הישראלית, התפתחות התעשייה, החקלאות, ההייטק, המסחר ועוד.

"את התערוכה השניה עשינו בשיתוף פעולה עם עיתון גלובס", מספר ג'ייקובי, "המטרה שלי היא אחת: לקדם את מדינת ישראל בעולם ולשפר את תדמיתה".

"נפגשתי עם הנשיא ועם סגנית הנשיא של מלאווי והתאהבתי במדינה הזאת"

הרבה פעמים אנחנו מאוד מתייפייפים כדי שניראה טוב בתקשורת, אבל אנחנו צריכים להראות להם את חיילי צה"ל, את המשפחות שנכנסו אליהן הביתה והרגו להן את הילדים, להראות את הילדה ששיספו לה את הגרון. רק דרך הסיפורים האלו אנשים יבינו מה בדיוק קורה בארץ".

בנוסף על החלום להקים מרכז הסברה תקשורתי, מספר ג'ייקובי שהוא מתכוון להקים קרן השקעות במדיה, תקשורת ואינטרנט בשותפות עם אישיות טלוויזיונית ידועה.  

המרחק מהארץ והמשפחה הוא מודה, קשה לו. "בארץ, אני מכיר את כולם ומגיע במהירות לכל מקום. אני מאוד אוהב את ישראל ובאיזשהו מקום, האהבה הזאת הביאה אותי לכאן, כי אני מאמין שמכאן אפשר להשפיע יותר מאשר אם אתה נמצא בישראל. הייתי אדם מאוד חומרי ומה שהניע אותי בחיים היה עשיית כסף, אבל ברגע שהגעתי לרווחה, נרגעתי והרגשתי שזה לא מספיק. התחלתי ללמוד קבלה במרכז הקבלה בארץ עם יהודה ברג ואני ממשיך עם הלימודים כאן. הכלים שקיבלתי מהקבלה לראות ולהבין מדוע דברים קורים ואיך להתייחס אליהם, עזרו לי מאוד בחיים. אני רואה היום דברים אחרת בזכות הקבלה ויודע שלכל דבר יש סיבה. אני מאמין שדברים לא קורים סתם וגם אם אתה בנפילה אז זה כדי שתלמד משהו ותצא מזה מחוזק יותר".

הרצון של ג'ייקובי להביא לשינוי ולהטביע את חותמו בעולם, לקח אותו עד לאפריקה, לשם הגיע לאחר ששמע במרכז הקבלה על פרוייקט שיש להם במלאווי. "החלטתי לראות מה קורה שם ונסעתי ביחד עם אמא שלי לאפריקה. נפגשתי שם עם הנשיא ועם סגנית הנשיא של מלאווי והתאהבתי במדינה הזאת. אימצתי שם 100 ילדים באמצעות תרומה יפה שנתתי, ובזכותה הילדים האלו אוכלים ארוחת צהריים וערב והולכים ללמוד בבית הספר. מאוד חשוב שכל אחד מאיתנו יתרום ויעשה במסגרת היכולת שלו. יש לי ידידה שעכשיו מאמצת שם 350 ילדים. הלוואי שעוד אנשים יעשו את זה. האם אנו פותרים בכך את בעיית הרעב באפריקה? בפירוש לא, אבל זה יותר טוב מאשר לא לעשות דבר. לצערי, אני לא נמצא שם על מנת להביא לשינוי ממשי, אבל זוהי דוגמא לכך שאנו היהודים צריכים להיות אור לגויים, וכשישראלים עושים דברים טובים למען אנשים אחרים בעולם, זה משפר את תדמיתה של המדינה ועוזר ליחסים של ישראל עם אותן מדינות".